הגודל לא תמיד משחק לטובה

עליית בריטיש אירוספייס למעמד יצרנית הנשק השנייה בגודלה בעולם יוצרת בעיות

כמה בנייני משרדים מוזנחים והרבה חנויות להשכיר יש בפארנבורו, הנמצאת במרחק שעה נסיעה דרומית ללונדון. ובכל זאת כאן הוקם מרכז הקונצרן החדש של בריטיש איירוספייס, ענק התעופה והחימוש של אירופה.

בעוד מספר חודשים, כאשר תתממש הרכישה של ג'י.אי.סי מרקוני, ישכון כאן המטה הראשי של יצרנית הנשק השנייה בגודלה בעולם. ואחרי תקופה נוספת, אם יגיעו לפתרון כל-אירופי, ייתכן שתשב כאן היצרנית הגדולה ביותר של טכניקה צבאית. בינתיים עוד חוששות הממשלות בבון, בפריז ובלונדון, שהשיתוף בתעשיית התעופה והחלל האירופית עלול להיכשל.

לפני שבע שנים, לא עלה בדעתם של האסטרטגים הנועזים ביותר בקונצרן הבריטי, שכך יקרה. עוד בראשית שנות ה-90 נראתה בריטיש איירוספייס כמו חנות מכולת. המדינה הקימה את החברה בשנת 1997 כדי לחזק את תעשיית המטוסים, ולהפריט אותה אחר כך. אמנם, לונדון שמרה בידה בשנת 1985 "מניית זהב", ועד היום מותר לזרים להחזיק רק מיעוט של מניות.

קודם צירפה בריטיש להחזקותיה עוד חברות שונות - החל ממפעל החימוש רויאל אורדננס, דרך יצרנית המכוניות רובר וכלה בבית החרושת הגרמני לאקדחים הקלר אנד קוך. נעשו שינויים רבים, וההצלחה באה רק כאשר הקונצרן התחיל להתמקד בעסק הליבה שלו ולנטוש חברות רושמות הפסדים. רובר נמכרה ברווח גבוה לב.מ.וו, ובריטיש איירוספייס הפסיקה גם את העסק הכושל במטוסים איזוריים. במקומו נכנסה לבריתות חימוש וקנתה בשנת 1998 ב-800 מיליון מר"ג את סימנס פלסי סיסטמס וב-750 מיליון מר"ג את קונצרן החימוש השבדי סאאב.

אמנם, רכישת מרקוני אלקטרוניק סיסטמס הורידה את השער ב-%10, אבל, מצד שני, בריטיש הגיעה בתחום החימוש בשנת 1997 למחזור של 18 מיליארד דולר והיתה ליצרנית הנשק השנייה בעולם אחרי לוקהיד מרטין ולצד בואינג, שחלקה בתעשיית החימוש הרבה יותר קטן. בריטיש איירוספייס, שעסקיה עולים על 21 מיליארד דולר בשנה, היתה לגוש התעשייתי החשוב ביותר של בריטניה, והכנסותיה מייצוא תורמות לאוצר את הסכום הגדול ביותר במטבע זר.

המשקל של בריטיש איירוספייס והקשר ההדוק בין התעשיות הביטחוניות והממשלה באנגליה אינם הסיבה היחידה לאי שביעות הרצון מרכישת מרקוני. ג'ון המרה ממשרד ההגנה האמריקני מתח ביקורת גלויה על צעד זה: אם תעשיית התעופה האירופית תישלט בסוף על ידי חברה אחת, תסבול ההתחרות. המספר הרב של אתרי ייצור של בריטיש גם מצביע על כך, שבכל השינויים המבניים לא ביצעו ייעול אמיתי.

אבל גם הרווחיות של בריטיש איננה כל כך גבוהה כפי שמרמזים המספרים. למשל, שליש מהרווח לשנת 1998 לא נובע מהעסקים השוטפים אלא ממכירת חבילת המניות של מפעיל הפלאפונים אורנג'. שליש נוסף מקורו בעיסקה עם סעודיה - משנת 1997: 600 אלף חביות נפט ליום תמורת מטוסי טורנדו, ציוד ותחזוקה. אבל, מחיר הנפט צנח בשנת 1998 ב-%40.

רכישת מרקוני אינה מפשטת את המצב. גם אם בריטיש משלמת את מחיר הקנייה הגבוה במניות משלה, הרי זה בא לנמק רק תשלומי דיבידנדים נוספים, וכנראה שהיא תצטרך לנכות מהרווח חלק גדול ממחיר הקנייה.

זה לא יגדיל את התמריץ של דיימלר-קרייזלר להשאיר את החברה הבת שלה דאסא פחות או יותר לחסדי בריטיש איירוספייס, בייחוד כאשר הגרמנים יצטרכו להסתפק עכשיו בחלק קטן יותר בחברה המשותפת. מצד שני: לפתרון דו-צדדי של דאסא ואירוספאסיאל הצרפתית יש חיסרון מנקודת מבט של דיימלר, היות והצרפתים עדיין לא עברו את צעדי הייעול שדאסא כבר ביצעה