שימו לב לרקנאטי

המונח 'יקבים מסחריים' בארץ מעורר בדרך כלל אסוציאציות כלל לא גסטרונומיות כמו גם פחות איכותיות. תמונת מדפי רשתות השיווק העמוסים בבקבוקי כרמל מזרחי, ברקן ובנימינה אינה בדיוק התמונה אותה ראה לני רקנאטי בדמיונו על היקב הפרטי. שיוך לקטגוריה של יקבים אלו, העושים בשנים האחרונות כל שביכולתם להשליך מעליהם תדמית 'המונית', לא באה בחשבון אפילו יום אחד במשרדי רקנאטי. מיצוב גבוה ואיכות לצד מסחריות, קו אותו מובילים יקבי רמת הגולן יותר מעשור, סומן מהרגע הראשון כדרך המלך. אם בעבר ניתן היה לחשוד שרקנאטי עומדים להשתמש בכל האמצעים השיווקיים ולשכוח מתוכן היין - כיום, מבציר לבציר, מתברר שאפשר לללגום משהו ולהירגע.

מלבד הציוד המשוכלל ביקב, קפצה השנה איכות היין מדרגה בזכות שני גורמים בעיקר: הקפדה על שיטות הכורמות ואיכותם הסופית של הענבים, והתבגרות מרשימה של לואיס פסקו, יינן היקב.

הפתעת היום

לואיס צבר ביטחון רב ובשלות, תכונות המאפשרות לו אפילו ליהנות מביקורת, להכיר בטעויות תוך שאיפה לשיפור ולא לאנוס את היינות להיות דבר שאינם מסוגלים. פגשנו אותו החודש, סמוך להשקת יינות הבציר החדש, בחדר הטעימות של היקב. יקב רקנאטי נוסד בשנת 2000 על ידי לני רקנאטי ומשפחת הכורמים בן-ארי, אשר חברו לחברת ההפצה 'שקד'. יינות הסדרה הפשוטה מהבציר הראשון, בציר 2000, יצאו לשוק וזכו להצלחה מסחרית למרות איכותם. אבל השיפור התבצע. נחתם חוזה ארוך טווח לרכישת ענבי כרם קיבוץ מנרה, הושם פיקוח צמוד על כל שלבי הגידול והשיפור באיכות חומר הגלם המגיע ליקב לא איחר לבוא.

היין הראשון שטעמנו היה אחת ההפתעות המענגות של אותו יום. הסוביניון בלאן 2003. מקורו בכרם קטן בבנימינה, מה שהגדיל עוד יותר את הפתעתנו. מדובר בסוביניון מרענן, פריך, בעל ריכוז טעמים, חף מפגמים אשר כולו משדר "סוביניוניות". אם ניקח את העובדה שמחירו לצרכן הוא 42 שקלים ונתחשב בכך שיוצרו ממנו כ-12 אלף בקבוקים, מחציתם מיועדים לייצוא, ניתן להניח שהוא יאזל מהר מאוד מהמדפים. מדובר בסובניון בלאן המתברג גבוה בסולם 'הסובניון' בשוק ופותח פער ניכר על הסובניון בלאן 'ירדן'. היין הבא שנמזג לכוסות היה השרדונה רזרב 2001. בשנה שעברה, כשיצא לשוק, סברנו שהוא סובל מעודף טעמי עץ. לזכותו זקפנו שמדובר בעץ משובח ושהיין מרוכז ובעל חומציות טובה. כשטעמנו ממנו הפעם שמחנו לגלות שטעמי העץ נספגו היטב ביין, דבר המצביע על ריכוז ענבים טוב.

היין היה מאוזן, טוב ובעל ניואנסים של עולם ישן, אך נראה שהוא חווה התבגרות מעט מהירה מדי מאז יצא לשוק. לאור זאת היינו ממליצים למי מכם שעדיין שומר בקבוקים אלו במרתפו שיזדרז וייהנה מהם בעודם רעננים.

השרדונה רזרב 2002 שומר על הקו המסוגנן של אחיו הבוגר אך עם פחות דגשי עץ ביין, הודות לאחוזים נמוכים יותר של חביות חדשות. מחירו לצרכן 74 שקלים, ומהסיבה שיוצרו ממנו 6,500 בקבוקים בלבד אנו יכולים להניח שחיי המדף שלו יהיו קצרים לפחות כשל הסוביניון בלאן. גם ביין זה מצליח יקב רקנאטי להתברג היטב בחולייה המובילה של יצרני שרדונה בארץ.

השרדונה רקנאטי "הרגיל" (לא הרזרב) פונה לקהל רחב יותר עם טעמי עץ בולטים, טופי וקפה, רחוק מאד מטעמנו האישי, אך ביקב לא מתכוונים להתווכח עם ההצלחה לה הוא זוכה.

השדים האדומים

המעבר לטעימת היינות האדומים של היקב עורר שוב את סוגיית הטעמים הירוקים (פלפל, גמבה, מנטה) ביינות ישראל. לעומת הפרי שמבשיל מהר ובקלות יחסית, קליפת הענב אינה מגיעה להבשלה מלאה עד תאריך הבציר ומשאירה את חותמת הטעמים הירוקים ביין, לעיתים עד לכדי כך שניתן להחשיבם כפגם. שני היינות מבציר 2002 מסדרת הבסיס ('רקנאטי'), מרלו וקברנה, היו פשוטים ונחמדים והעפילו על קודמיהם מבציר 2001.

בסדרת הרזרב הבציר החדש היוצא לשוק הוא 2001 ועבור שני הזנים יינות אלו עולים בהרבה על קודמיהם מבציר 2000. מצאנו את הקברנה רזרב 2001 (79 שקלים) טוב מהמרלו מאותה סדרה (74 שקלים). הקברנה פירותי, מאוזן, לא מלאה ונעדר טעמים ירוקים. המרלו היה גם הוא טוב, אלגנטי ומהנה עם מעט מאותם טעמים ירוקים אותם פסקו דווקא אוהב.

ביין הדגל, ה'ספיישל רזרב', היקב לא מתחייב מראש על הרכב הזנים והוא משאיר זאת להחלטתו של פסקו, לפי איכות היין המתקבל בהתאם לאיכות הבציר. ה'ספיישל רזרב" 2000 הופק מבלנד 50/50 של קברנה ומרלו ואילו היין מבציר 2001 מבוסס כמעט כולו (96%) על קברנה סוביניון. בציר 2000, שנה לאחר יציאתו לשוק, מפגין פירותיות רבה מלווה בטעמי קקאו ושוקולד, אך שוב, אלו מלווים בניואנסים ירוקים בולטים.

היין מבציר 2001 ממשיך את ההפתעה שנכונה לנו בטעימת החבית לפני כשנה ומשחרר ניחוחות אופייניים ביותר ל... מרלו. והרי היין כמעט כולו מקברנה סוביניון. למרות התעתוע עושה רושם שזהו היין הטוב ביותר של היקב עד כה, כשריכוזיות הפרי מלווה באלגנטיות נעימה. יין מעולה.

שגרירנו המסור

יקב רקנאטי מתקרב לייצור שנתי של חצי מיליון בקבוקי יין, עם דגש רב על ייצוא. השוק הכשר בארה"ב מזמין מן הסתם את מירב המיקוד אך מדינות לא מעטות נוספות מופיעות ברשימת יעדי בקבוקי היקב. קיים פער איכות גדול מדי בין יינות סדרת הבסיס ליינות הסדרות הגבוהות, אך קשה שלא להבחין במגמת השיפור בכל הקטגוריות. על ידי המשך טיפוח חומר הגלם תוך השקעת אנרגיה בכרמים, ניסיונות מוצלחים עם זנים ובלנדים חדשים, יחד עם המשך "פיין טיונינג" ביקב, אנו עומדים לראות יקב מסחרי נוסף אשר מתמקם במשבצת האיכות ומהווה שגריר מכובד ליינות ישראל בחו"ל. *