נדחתה עתירת קק"ל וקרן היסוד לביטול פרויקט חצי האי הירקוני והשבת הקרקע

השופטת אסתר חיות, אשר כתבה את פסק הדין בהסכמת השופטים אליהו מצא ומרים נאור, קובעת, כי הנזק שייגרם לציבור כולו כתוצאה מביטול פרויקט חצי האי הירקוני עולה לעין שיעור על הנזק אשר ייגרם לעותרות או לחברה לפיתוח ת"א, אם תתקבל העתירה.

עוד קובעת חיות, כי באיזון הכולל ולאור התהליך המואץ למימוש מטרת ההפקעה, שהחל בשנת 2000, נראה כי למרות השיהוי הארוך והבלתי ראוי בביצוע הפרויקט, שלמענו מופקע השטח, הרי שאין עילה לביטול ההפקעה.

הפקעה ב-1973 מדובר בעתירה שהוגשה בסוף שנת 2002, שבה ביקשו הסוכנות וקק"ל להורות לחברת אתרים להחזיר לחברה לפיתוח ת"א את מגרשי התערוכה הישנים, אותם הפקיעה מהחברה בשנת 1973.

לטענת שני הגופים, השטח שהופקע היה אמור לשמש לבניית פרויקט מלונאות ותיירות, שבמרכזו מרינה למאות כלי שיט. המבקשות טענו, כי מאחר שכיום, 30 שנה לאחר פרסום ההודעה על ההפקעה, לא חלה כל התקדמות בתוכנית - יש לבטל את ההפקעה ולהחזיר את השטח לבעלים הקודמים.

מדובר בקרקע בשטח של 220 דונם בקרבת שפך הירקון. 60 דונם מהם שייכים לחברה לפיתוח ת"א, אשר 91% ממניותיה מוחזקות בידי קק"ל וקרן היסוד.

תוכנית גד זאבי לדברי העותרות, פעלו המוסדות הלאומיים בשיתוף פעולה עם גד זאבי להשגת הסכמתה של אתרים לביטול ההפקעה, אך נכשלו. מניותיה של חברת אתרים מוחזקות שווה בשווה בין הממשלה לבין עיריית ת"א, כאשר לשר התיירות מניית הכרעה. בין קק"ל וקרן היסוד לבין גד זאבי נחתם הסכם לפיתוח האיזור, אותו קידמו במשותף בעבר עם העירייה.

בעבר תמכה העירייה בפרויקט שבו היה שותף זאבי, שבמסגרתו תוכננה בניית 600 יחידות דיור ושטחי מסחר. בסוף שנת 1998 נבחר רון חולדאי לכהונת ראש העיר, ומיד לאחר מכן חזרה בה העירייה מתמיכתה בפרויקט זאבי, ואתרים חזרה לטפל בקידום הפיתוח של חטיבת הקרקע למטרות ציבוריות שלשמן הופקעה.

עפ"י התוכנית, בדומה לתוכנית שהוכנה עבור פרויקט מרינה סיטי, מיועד החלק הגדול של הקרקע למטרות ציבוריות, מוקדי בילוי נופש ופנאי, תיירות ומלונאות; אלא שחלקו של השטח מיועד גם לבניית עד 300 יחידות דיור, על מנת שיחידות אלה, יחד עם השטחים המסחריים, יממנו את התוכנית כולה ויאזנו את הפיתוח הציבורי על השטח.

בעקבות כך הוגשה העתירה האמורה, באמצעות עוה"ד יגאל ארנון, דניאל אברבאנל ותומר ויסבלך. העתירה הוגשה נגד אתרים, אותה מייצגים עוה"ד טוביה ארליך ועידית רוט, ונגד עיריית ת"א, באמצעות עוה"ד אמנון עברון וחיים וינטרוב, החברה לפיתוח ת"א, באמצעות עוה"ד משה מטלון, ושר האוצר ומינהל מקרקעי ישראל, באמצעות באת כוח הפרקליטות, אורית קורן. שתי הקרנות ביקשו להשיב לבעליהן את הקרקע, בטענה כי חלפו 30 שנה מאז ההפקעה, ומטרת ההפקעה טרם מומשה. יצוין, כי במהלך הדיונים, בינואר השנה, דחו הסוכנות וקק"ל הצעה למו"מ על חלוקת רווחי התוכנית.

חיות קובעת, כי הרשות התנהלה בעניין מימוש מטרת ההפקעה בכבדות רבה ובעצלות, אך עם זאת, פעילותה של אתרים לאורך השנים, להוציא מספר שנים מלמדת כי מטרת ההפקעה עמדה לנגד עיניה כל העת, וכי פעלה לקידום מטרה זו, גם אם לא בקצב משביע רצון.

אמון הציבור בהפקעות חיות מציינת, כי ניתן להביא בחשבון גם פעולות שנעשות לאחר מועד הגשת העתירה. בחינה זו מראה, כי אתרים פעלה באופן מואץ, מאז שנת 2000, עוד לפני הגשת העתירה, לקידום מטרות ההפקעה. הוכנה תוכנית מתאר, אשר אושרה בוועדה המקומית, והוצאה המלצה שניתנה לוועדה המחוזית על הפקדתה.

מכאן המסקנה, כי אין מקום לטענה כאילו השיהוי במטרת ההפקעה מלמד על זניחת מטרה זו. חיות תומכת בעמדת העותרות ואומרת, כי שיהוי של 30 שנה איננו תורם לחיזוק אמון הציבור במוסד ההפקעות. יחד עם זאת, הפעולות והמהלכים שננקטו במהלך השנים, והקשיים הפיננסיים והאחרים שבהם נתקלה אתרים בקידומה ומימושה של התוכנית, מהווים משקל נגד לטענה כי מדובר במקרה של שיהוי כה קיצוני ובלתי סביר מצד הרשות. (בג"ץ 1784/02).