קץ התיאוריה?

פוקויאמה, אמריקני ממוצא יפני אשר שימש אז כסגן מנהל צוות התכנון במחלקת המדינה של ארצות-הברית, עושה הערכה מחודשת של מצבו. לפתע הוא מבין, שלא רק הוא יישאר בלי עבודה, אלא כמותו רבים אחרים, שכן העולם כולו עתיד להשתנות מהקצה לקצה. ההבנה הזו הופכת בקיץ 1989 למאמר פרובוקטיבי בשם "קץ ההיסטוריה?", שפוקויאמה מפרסם בכתב-העת "נאשיונל אינטרסט".

על-פי פוקויאמה, עם קריסת הקומוניזם תם העידן הבין-גושי, תמו המחלוקות האידיאולוגיות, והעולם כולו מתיישר לפי הקו הדמוקרטי-קפיטליסטי. בבסיס הטיעון שלו עמדה ההנחה, שלאחר קריסת הקומוניזם והסוציאליזם, לא יקום לדמוקרטיה המערבית הליברלית מתחרה אידיאולוגי אמיתי. במונחים של פילוסופיה פוליטית, הדמוקרטיה הליברלית תהווה את סוף התהליך האבולוציוני, ותהיה המשטר האידיאלי האפשרי שאין מה לשפר בו, בבחינת "הטוב שבעולמות האפשריים".

פוקויאמה ורעיונותיו הופיעו בדיוק בזמן הנכון. "קץ ההיסטוריה" שלו הפך לסמלה של התקופה האופטימית, שהאמינה בגלובליזציה ובשלום בין עמים מתוך אינטרס כלכלי ורציונליות טהורה. עולמו של פוקויאמה השתנה בן-לילה. למאמר היתה השפעה עצומה, הוא עורר הדים, מחלוקות ואין-ספור דיונים, וב-1991 הפך לספר בשם "קץ ההיסטוריה והאדם האחרון", שתורגם ל-23 שפות. מאז, השאר היסטוריה.

בשבוע שעבר, 15 שנה לאחר כתיבת המאמר המקורי, ביקר פוקויאמה בישראל, בחסות קרן קשת ובית-הספר לממשל ולמדיניות באוניברסיטת תל-אביב. במבט לאחור, קשה להאמין כמה "היסטוריה" נדחסה בפרק-הזמן הזה, שאמור היה להיות על-פי פוקויאמה כמעט משעמם ומונוטוני. שלושה ימים בלבד לפני נחיתתו בארץ, נרצחו 200 בני-אדם בבירת ספרד, כתוצאה ממתקפת טרור שפוקויאמה ככל הנראה לא צפה גם בתחזיותיו הקודרות ביותר לגבי המשך ההיסטוריה האנושית - שלא לדבר על מתקפת ה-11 בספטמבר 2001 בארצו-שלו, המעצמה היחידה עלי אדמות.

כאינטלקטואל אמיתי, פוקויאמה אינו מתחמק מבחינה מחודשת של התיאוריה שלו, שזכתה לאורך השנים גם לביקורת רבה. ועדיין, אולי בגלל אופטימיות-יתר, ולאור הנחתו שרוב בני-האדם הם יצורים רציונליים לפחות כמותו, פוקויאמה עדיין בטוח בצדקתו.

האיסלאם אינו אלטרנטיבה

היום, אחרי אירועי ה-11 בספטמבר והסלמת המאבק של האיסלאם הקיצוני במערב, האם יהיה נכון לומר שרעיונות "קץ ההיסטוריה" שלך הוכחו כמוטעים?

"אינני חושב כך. אין היום מתחרה אמיתי לתרבות המערבית. אידיאולוגיות יריבות שאינן דמוקרטיות, כגון איסלאם קיצוני, אכן עוינות את המערב הרבה יותר מכפי שאי-פעם עין הקומוניזם, שאחרי הכול התבסס גם הוא על רעיונות מערביים. אלא שהאידיאולוגיות האלה אינן זוכות להצלחה מחוץ לתחום התרבותי שלהן - ובו-בזמן התחום הזה עצמו פגיע לחדירתם של רעיונות דמוקרטיים מערביים. מוסלמים רבים מאוד מעדיפים לחיות בארצות המערב, ולא בארצותיהם-שלהם.

"למרות מתקפת ה-11 בספטמבר, אנו נשארים בקץ ההיסטוריה. קיימת מערכת אחת בלבד, שתמשיך לחלוש על הפוליטיקה העולמית, וזו המערכת של המערב הליברלי-דמוקרטי. דבר לא קיים מעבר לדמוקרטיה הליברלית, ולקראתה צפוי שנתפתח".

יש היום בעולם לא מעט מתנגדים.

"נכון שצפויות התנגדויות של מתנגדי הקידמה, אך הן הזמן והן המשאבים עומדים לצדה של המודרנה המערבית. אין כאן מלחמת תרבויות אמיתית. דוגמה טובה לכך היא איראן, שנשלטת כיום בידי האיסלאם הקיצוני. לדעתי, יש ודאות מוחלטת שאיראן תיהפך בעתיד הלא-רחוק למדינה דמוקרטית יותר ומוסלמית הרבה פחות.

"בטווח הארוך יותר, מאבק הרעיונות לא יבוא מכיוון האיסלאם. התקפות הטרור של 11 בספטמבר על ארצות-הברית הן הסחה רצינית, אבל בסופו של דבר מודרניזציה וגלובליזציה יוסיפו להיות העקרונות המעצבים המרכזיים של הפוליטיקה העולמית".

הטרור אינו מהווה איום אמיתי למערב?

"הטרור אכן מהווה איום חמור בטווח הקצר, מכיוונם של מוסלמים פנאטים, החמושים בנשק להשמדה המונית. אבל בשלב זה אין זה אותו סוג איום שהקומוניזם והנאציזם היוו בזמנם. כדאי לזכור שבשלושים השנים האחרונות פחות אנשים נהרגו בהתקפות טרור ברחבי העולם מאשר נהרגו בתאונות רגילות ברחבי ארצות-הברית.

"כמובן, זה יכול להשתנות בעתיד אם ישיגו אל-קאעידה וארגונים אחרים מסוגם גישה לכלי-נשק מסוכנים באמת. זאת הבעיה הגדולה כיום למערב, לא האיום של אידיאולוגיה מתחרה, כמו שהיווה הקומוניזם. החשש הוא מנגישות של קבוצות קטנות של פנאטים ומדינות מסוכנות בעולם השלישי לכלי-נשק גרעיניים ובקטריולוגיים. באמצעותם הם יוכלו לאיים באופן ממשי על המערב, גם מבלי שיוכלו להוות לו איום אידיאולוגי".

האם המערב לא ביצע טעויות גדולות ביחסו לעולם המוסלמי, שהביאו למצב שבו אנו נמצאים כיום?

"לדעתי, ב-50 השנים האחרונות לא נעשו הרבה טעויות גדולות. האסונות הגדולים באמת היו אופייניים יותר דווקא למחצית הראשונה של המאה ה-20. הרבה יותר משתלם לבדוק מה נעשה כהלכה ב-50 השנים האחרונות, מאשר את הטעויות. המלחמה הקרה, למשל, נגמרה בלי אף ירייה, מלבד ברומניה. לדעתי, את 1989 יזכרו כמו את 1789 (המהפכה הצרפתית) ואת 1918 (סוף מלחמת העולם הראשונה)".

שני הצדדים של 11 בספטמבר

האם אתה חושב שמדיניותו של ממשל בוש במאבקו בטרור היתה נכונה?

"אני חושב שזאת היתה מדיניות שגויה מאוד, אם כי יותר בביצועה המעשי מאשר בעיקרון שעמד מאחוריה. אני בהחלט מבין את המדינות האירופיות והתנגדותן למדיניות הזו. אירופה טוענת, ובצדק, שלא ייתכן שמעצמת-על כמו ארצות-הברית תהיה תוקפנית כל-כך, שכן זה פוגע קשות באמינותה. הלגיטימיות של ארצות-הברית נפגעה כתוצאה מנכונותה לרוץ מהר כל-כך למלחמה, מחוסר העניין שלה בתמיכה במוסדות בינלאומיים ומנכונותה לעקוף או להתעלם מהאו"ם, כשזה סירב לתמוך בה. המדינות האירופיות אינן סומכות על יכולתה של ארצות-הברית להפעיל את כוח השיפוט שלה כהלכה ב"מלחמת מגן" נגד הטרור. העובדה שממשל בוש לא מצא את כלי-הנשק שהוא טען שיש בידי עיראק פגעה קשות באמינות ארצות-הברית, ואינה מגדילה את האמונה שאפשר לסמוך בעניינים אלה על שיפוטה של וושינגטון.

"כל זה אינו אומר שעל ארצות-הברית להימנע מלהפעיל כוח ומנהיגות, או לפעול ללא תמיכה בינלאומית רחבה. אבל זה אומר שעליה להיות זהירה יותר בהפעלת הכוח. עלינו להיות זהירים מאוד, כדי שלא לנכר ידידים ובעלי-ברית פוטנציאליים, לדבר ביתר רכות ולהסתיר ביתר קפדנות את הברזל שמתחת למדיניותנו. וצריך להקדיש הרבה יותר זמן למוסדות בינלאומיים ולשכנועם לתמוך בנו ובפעולותינו".

כיצד אתה רואה את היחסים כיום בין ארצות-הברית ואירופה?

"מאז 11 בספטמבר 2001 יש נתק ברור, שרק גדל והולך - וזה מצער מאוד. חלק מהבעיה הוא התייחסויות שונות לחוק הבינלאומי. האירופים טוענים שהם מנסים לבסס סדר עולמי חדש, שמבוסס על החוק הבינלאומי, והם פשוט מזועזעים מהמדיניות של ממשל בוש של מלחמה בלתי-פוסקת בכל מקום נגד הטרוריסטים ונגד כל מדינה שתומכת בהם".

הצדדים לא ראו באותו אופן את 11 בספטמבר?

"היה הבדל גדול בהתייחסויות של האמריקנים והאירופים לאירוע. עבור האמריקנים זה היה אירוע קטסטרופלי, שהוא רק הפתיחה לאירועים נוספים, בעולם שביסודו הפך למקום מסוכן יותר. האירופים, שהיו רגילים יותר לאירועי טרור שונים, לא ראו בו משהו כל-כך יוצא-דופן. לדעתם, מתקפות 11 בספטמבר היו אירוע יחיד מסוגו, שבו שיחק לאוסאמה בן-לאדן המזל, והוא הצליח להלום בגדול. אבל הסבירות שאל-קאעידה ישיג הצלחות דומות בעתיד קטנה, לדעתם, לנוכח רמת הכוננות הגבוהה ואמצעי ההגנה והמנע שאומצו מאז. הם נוטים להאמין שטרוריסטים מוסלמים אינם מציבים איום כולל למערב, אלא מתמקדים בארצות-הברית, בגלל המדיניות האמריקנית במזרח התיכון ובמפרץ (דומה שגישה זאת משתנה, לאור האירועים בספרד, א' א').

"איזו מבין הגישות היא הנכונה? לא ידוע בשלב זה. אבל ברור שהקרע האמריקני-האירופי שצץ ב-2002 אינו סתם בעיה זמנית. הוא משקף חילוקי-דעות מהותיים בנוגע למיקומה של הלגיטימציה הדמוקרטית בתוככי ציוויליזציה מערבית רחבה יותר.

"הבעיה היא שהאירופים מעדיפים לראות בארצות-הברית את מקור אי-היציבות העיקרי בעולם, ובכך הם שוגים שגיאה חמורה וגם מסכנים את עצמם. הם מעדיפים להסתמך על האו"ם, אבל זהו ארגון לא יעיל ובעל רמת לגיטימיות נמוכה. יחד עם זאת, בתחומים מסוימים יש לארגון זה לגיטימיות שחסרה לארצות-הברית, ולכן עליה להשתמש בשירותיו - למשל בעיראק. אבל ספק רב אם אפשר יהיה אי-פעם לערוך רפורמות יעילות בארגון הזה, ולהפוך אותו למוסד שיהיה מסוגל להתמודד עם האתגרים העולמיים שצצו מאז 11 בספטמבר. מדינות שייתקלו בסכנות חמורות לביטחונן, ייאלצו לסמוך על עצמן, לא על האו"ם".

סכנת העולם השלישי

בספריך עסקת רבות בנושא האמון בחברה ותרומתו המכרעת ליציבות ולהתפתחות הכלכלה. האם אתה חושב שהאמון כיום בארצות-הברית כלפי הממשל מתערער?

"הסקרים מראים שכן. היתה עלייה קלה בראשית שנות ה-90, אבל מאז יש ירידה נמשכת, וזה מרשם לאסון. אחד הגורמים לכך הוא הזיכרון הקצר וחוסר המודעות האמריקנית לעבר, לאבותיה ולכללים מחייבים. זה מביא להתפשטות הפשע ולהרס משפחות. מצד שני, היתרון של נאיביות היסטורית וחוסר זיכרון הוא הסובלנות בחברה אמריקנית, בהשוואה לחברות עם זיכרון ארוך יותר, שהן סובלניות הרבה פחות כלפי מיעוטים".

בקרוב ייצא לאור ספר חדש שלך. במה הוא יעסוק?

"הספר State-Building: Governance and World Order in the 21st Century יעסוק בשאלה מדוע מדינות העולם השלישי אינן מצליחות ברובן לצאת מהבעיות הקשות שלהן. לדעתי, בדרך-כלל זה נובע ממוסדות שכלל אינם מתאימים לטיפול בבעיות. יש להבין ש'קץ ההיסטוריה' אינו תהליך אוטומטי. על-מנת להגיע לכך יש צורך במינהל ובממשל יעילים. יש לבנות במדינות העולם השלישי מוסדות מתפקדים היטב, כדי שהן יצליחו לצאת ממצבן הקשה. יש לכך חשיבות עליונה, מאחר שמדינות 'כושלות' יהיו אחד האיומים הגדולים ביותר על היציבות והסדר העולמי במאה ה-21, ולא מן הנמנע שבמקרים מסוימים הקהילה הבינלאומית תיאלץ להתערב במדינות כאלה, על-מנת להביא לשיפור מצבן ומצב אזרחיהן".

מה להערכתך עומד להתרחש בעתיד?

"איני מעריך שארצות-הברית עומדת להתמוטט בעתיד הקרוב כמעצמת-על דומיננטית בעולם, אם כי בהחלט יכול להיות שהציבור האמריקני יהסס הרבה יותר לתמוך בהתערבות במקומות אחרים. גם אין זה סביר שמתחרים שווים יופיעו באירופה או באסיה בעשור הקרוב. איומי הביטחון הגדולים לא יגיעו ממעצמות כמו סין, אלא ממדינות כושלות ומארגוני טרור בעלי עוצמה טכנולוגית - וארצות-הברית תשחק תפקיד מרכזי ביצירת הסדר העולמי החדש".

אז ההיסטוריה חוזרת?

"בעיקרון, אני חושב שהמשטר הדמוקרטי הליברלי הוכיח את עצמו כמשטר הטוב ביותר, לא רק בגלל השגשוג הכלכלי שלו, אלא מאחר שרק בו יכולים אנשים לקבל סיפוק רגשי אמיתי, ולחוש שהם נמצאים בחברה שמספקת באמת את צורכיהם ורצונותיהם".