כשעו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ', הפרקליטה המואשמת בהדלפת מסמך חיקור הדין של סיריל
קרן, יוצאת לבית-קפה או לאופרה (שם היא יושבת שתי שורות לפני פרקליטת המדינה,
עדנה ארבל), תמיד יהיו לפחות שניים-שלושה אנשים, שילחצו את ידה, ייתנו טפיחה
על השכם ויגידו 'כל הכבוד'. "אנחנו מתבדחות, שיום שעוצרים אותה רק שני אנשים,
הוא יום חלש. בדרך- כלל זה לא פחות מארבעה. אם לא הייתי רואה בעצמי, לא הייתי
מאמינה", אומרת חברה קרובה שלה.
"ליאורה ממש עטופה בגלי אהדה", אומרת חברה אחרת. "אנשים ניגשים אליה, מחבקים
אותה, מחזקים אותה, אומרים לה שהם מעריצים אותה. שלא לדבר על הפקסים שהיא קיבלה
הביתה. התקשרו גם אנשים ידועים, שהביעו תמיכה. אנשים ניגשים אליה כל הזמן,
באופרה, במכולת ובמספרה".
יותר משנה חלפה מאז שגלט-ברקוביץ', 51, הדליפה לעיתון "הארץ" את מסמך חיקור-הדין
של איש העסקים הדרום אפריקני, סיריל קרן, ופתחה בכך דיון ציבורי, ואולי גם
משפטי, בהתנהלות של ראש הממשלה, אריאל שרון, ובניו. היא הושעתה מהפרקליטות
והוגש נגדה כתב אישום. אבל היא גם סוף-סוף מצאה זמן לעשות את הדברים שלא הספיקה
במשך שנים, במירוץ המטורף של הקריירה המשפטית.
חבריה מעידים, כי למרות שהיא לא עובדת, היא עסוקה מבוקר עד ערב, ונהנית מהזמן
הפנוי שלה. היא קוראת הרבה, הולכת למכון כושר באופן קבוע, נפגשת עם חברים.
היא הספיקה לעשות קורסים בגישור ובגישור מתקדם, ואף החלה ללמוד לתואר שני במשפטים
באוניברסיטת תל-אביב. אחת המרצות שלה היא השרה לשעבר שולמית אלוני, שגם ממנה,
אומרים, קיבלה גלט-ברקוביץ' גילויי הערכה ותמיכה.
למרות שהיא לא עוסקת כרגע בפרקטיקה המשפטית, לאחרונה רוותה נחת כשהתיק של ד"ר
ולדימיר יקירביץ', שהיה בטיפולה, הסתיים בהרשעתו של יקירביץ' בהריגה וברשלנות
רפואית. גלט-ברקוביץ' טיפלה בפרשה ויצרה קשר יוצא דופן עם המשפחות שהתלוננו
נגד יקירביץ'. היא הגיעה למעמד הקראת הכרעת הדין, ואף אמרה כמה מילים לתקשורת
בנוגע לתיק. בעקבות ההצלחה בתיק קיבלה טלפונים מפרקליטים, שבירכו אותה על ההצלחה.
היא בסך-הכל נהנית מהחיים, אומרים חבריה. אם כי כמובן, שיש לה חשש מסוים מפני
תוצאות המשפט ומהשלכותיו, לצד ירידה מסוימת ברמת החיים כבר עכשיו. כמושעית,
גלט-ברקוביץ' מקבלת משכורת, אבל ללא שעות נוספות ותוספות אחרות, מה שמפחית
במידה מסוימת את גובה המשכורת.
בפרקליטות עצמה היא שומרת על קשר רק עם כמה עמיתים. היא לא מהטיפוסים המתחבבים
ולא הייתה משופעת בחברים בפרקליטות. אחד מהם הוא עו"ד שלמה ניסים, פרקליט בכיר
בפרקליטות מחוז ת"א (פלילי), שפרש לאחרונה.
כשהתברר שהיא המדליפה של מסמך סיריל קרן, היו כאלה ששמחו לאידה. מצד שני, גם
יריביה מודים כי מדובר בפרקליטה מעולה, בעלת הופעה מרשימה בבית-המשפט, שהייתה
(ואולי עודנה) מודל לחיקוי לפרקליטים צעירים, ועמיתה שפרקליטים אהבו להתייעץ
איתה, בעיקר בגלל ניסיונה.
השנה האחרונה הפכה את גלט-ברקוביץ' לסלבריטי, שהגיעה גם למדורי רכילות של המקומונים.
מטבע הדברים היא הפכה למרואיינת מבוקשת. אומרים, שאין כמעט תוכנית ראיונות
שעורכיה לא פנו אליה בהצעה להתראיין. אבל גלט-ברקוביץ' סירבה לכולם.
"את מה שיש לה לומר", אומרת חברה, "ליאורה אומרת בבית-המשפט". היחידים שכן
הצליחו להוציא ממנה משפטים לציטוט, הם שי גולדשטין ודרור רפאל. כמה ימים אחרי
שהתפוצצה הפרשה הם הצליחו לתפוס אותה בטלפון. היא נשמעה אז מאוששת למדי.
גם לכתבה הזו סירבה להתראיין. היא עומדת איתנה מאחורי ההחלטה לדבר רק בבית-המשפט.
חבריה הקרובים הסכימו לדבר. בהתחלה, הם נדהמו לקרוא, שליאורה חברתם הטובה היא
המסובב של כל הפרשייה. לא פחות קשה היה לעכל את תמונותיה, שהתנוססו בגודל טבעי
כמעט, על העמודים הראשונים בעיתונים.
"בכל פעם שראינו את התמונה שלה בעיתון לא האמנו שליאורה הופכת להיות סלבריטי.
זה היה שוק תרבותי", אומרת אחת מחברותיה הקרובות. "אבל אחר-כך הייתה דעיכה,
והיום כבר הכל מאוד-מאוד נורמלי".
הקבוצה הקרובה והמגוננת הזו, משדרת אי-נוחות מהמסגור הציבורי של גלט-ברקוביץ'.
במקום שיראו בה גיבורה, הילדה עם האצבע בסכר, הדביקו לה את דימוי האימא ההיסטרית,
שהבן שלה עומד להתגייס והיא פוחדת ששרון ישלח אותו לשטחים.
"ליאורה רק הקדימה את הזמן. היום אנשים מבינים מה קרה ואומרים שהמצב לא יכול
להימשך כך", מסבירה אחת מחברותיה. לגלט-ברקוביץ' יש בסך-הכל תחושה טובה לגבי
הפרשה, במיוחד לאור העובדה שכל יום מתגלים פרטים חדשים ושהחקירה תופסת תאוצה.
גלט-ברקוביץ', הם אומרים, הדליפה את מסמך חיקור הדין בעיניים פקוחות. היא אמנם
לא שיערה שהעניין יתפוס תאוצה כה גדולה, שהדברים יתגלגלו כפי שהתגלגלו, ושהיא
תמצא את עצמה מחוץ לשורות הפרקליטות. יחד עם זה, היא הייתה מוכנה לשלם את המחיר
האישי, כי חשבה שלא ייתכן שהציבור לא יידע מזה.
"ליאורה מאמינה במה שהיא עשתה והיא לא חושבת שביצעה עבירה. היא חושבת, שמה
שעשתה הביא להאצת החקירה והיא מרגישה שעשתה משימה לאומית", מדגישה חברה. "הבן
שלה משרת כבר תשעה חודשים בשטחים, בשירות מבצעי. זה אבסורד לטעון, שעשתה מה
שעשתה ממניעים פוליטיים".
מה שכנראה האיץ את החלטתה של גלט-ברקוביץ', הייתה העובדה שהיא ממילא חשבה לפרוש,
אחרי שקידומה בפרקליטות היה תקוע. היא הסתכסכה עם פרקליטת המחוז, מרים רוזנטל,
שפרשה בינתיים, ולכן עברה לפרקליטות מחוז מרכז. למעשה, גלט-ברקוביץ' הרגישה
שאין לה יותר לאן להתקדם בפרקליטות, ושקלה פרישה. מה עוד שהיא צברה את הוותק
המספיק לזכויות פרישה מלאות.
למרות האמונה בחשיבות המהלך שבחרה, גלט-ברקוביץ' חשה שנהגו עימה איפה ואיפה.
עו"ד יהושע רזניק, יוצא הפרקליטות, שמייצג אותה יחד עם יוצא פרקליטות נוסף,
עו"ד ז'ק חן, העלה את הטענה, כי למעט מקרה אחד, לפני עשרות שנים, מעולם לא
הוגש כתב אישום נגד פרקליט בשל הדלפה. הדלפות, הוא אומר, יש כל הזמן. מתוך
חקירות, במהלך חקירות. ורק במקרה של גלט-ברקוביץ' החליטו לנקוט צעדים וללכת
לכתב אישום.
אחת הדוגמאות שמקורביה נוהגים להזכיר היא פרשת עו"ד ענת סבידור, שהתרחשה כמה
חודשים לאחר שנוצר תקדים בעניינה של גלט-ברקוביץ'. הפרקליטה הוותיקה סבידור
הוקלטה כשהיא משוחחת עם עיתונאי, ומקריאה לו חלקים מתוך סיכום חקירת המשטרה
בתיק דוד אפל, שנוגע גם הוא לראש הממשלה שרון.
היועץ המשפטי לממשלה החליט להעביר את העניין להליך משמעתי. כאשר סנגוריה של
גלט-ברקוביץ' ביקשו הליך משמעתי, הם סורבו. כך גם במקרה של הדלפת דו"ח המיעוט
של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, בפרשת מזרחי. במקרה זה לא ננקטו כל צעדים לאיתור
המדליף.
"מאוד חרה לליאורה, שבמקרה של סבידור החליטו להקל, בעוד שבמקרה שלה החליטו
ללכת עד הסוף", אומרת חברה.
גורמים בפרקליטות אומרים בתגובה, כי יש הבדל משמעותי בין המקרה של גלט-ברקוביץ'
למקרה של סבידור, מכמה בחינות: סבידור מסרה דברים שכבר פורסמו בעבר. עיתוי
הפרסום היה בסיום החקירה, ולכן לא היה בכך כדי לפגוע במהלך החקירה. זאת, לטענתם,
להבדיל מהפרסום בעקבות הדלפתה של גלט-ברקוביץ, שכלל פרטים שלא היו ידועים עד
אז, נעשה תוך כדי חקירה, ובכך גם פגע במהלך החקירה.
לפני מספר שבועות התייצבה גלט-ברקוביץ' למעמד הקראת כתב האישום נגדה, בבית-משפט
השלום בתל-אביב. היא, שנהגה להיכנס בשערי בית-המשפט כפרקליטה בכירה, בעלת מוניטין
של אחת מהטובות ביותר, נכנסה הפעם דרך דלתותיו כנאשמת. בלי להניד עפעף התיישבה
על ספסל הנאשמים, כאותם נאשמים שעד לא מזמן עמדה מולם מספסל עורכי הדין.
"היה קצת מתח לפני ההקראה. בכל-זאת, זה מעמד קצת מלחיץ. אבל זה לא שהיא לא
ישנה לילות", אומרת חברה.
מה שריכך את המעמד הייתה העובדה, שנכחו שם בן זוגה של גלט-ברקוביץ', רישאר,
רופא-שיניים במקצועו, שני ילדיה - בן בצבא, ובת בתיכון - וכמה חברים קרובים.
אגב, עם הגרוש שלה, קצין משטרה, היא בקשר מצוין. "אני חושבת", אומרת חברה,
"שהמסר הוא, שאם את מוקפת בבן-זוג אוהב, במשפחה ובחברים, הרבה יותר קל לעבור
את זה".
הקראת כתב האישום וסיפוריהם של מקורביה, מאירים את הפרשה כולה, מזווית הראייה
של הנאשמת, גלט-ברקוביץ'. הפרשה התפוצצה כאשר בינואר 2003 פירסם הכתב ברוך
קרא מעיתון "הארץ", כי הפרקליטות מבקשת לערוך חיקור דין לאיש העסקים הדרום
אפריקני סיריל קרן, חברו של ראש הממשלה שרון, בחשד לכאורה למתן שוחד לשרון.
על-פי החשד, קרן הילווה לבנו של שרון, גלעד, כ-4.5 מיליון שקל. הסכום נועד
לאפשר למשפחת שרון להשיב כסף לחברת "אננקס מחקרים", שמימנה את הפריימריס של
שרון בליכוד.
מסלול הכספים היה פתלתל; כך גם האירועים שקדמו למתן ההלוואה מקרן, ואלה שאחריה:
לצורך החזר הכסף ל"אננקס", נלקחה ראשית הלוואה בבנק, וכביטחון לה, מושכנה חוות
השיקמים של שרון. לאחר מכן הוחלפה ההלוואה שנלקחה, בהלוואה מבנק אחר ובתנאים
נוחים יותר, כשהכסף שהתקבל מקרן משמש כבטוחה. מספר חודשים לאחר מכן, השיב גלעד
את הכסף לקרן.
הפרסום ב"הארץ" עורר סערה רבתי. היועץ המשפטי לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין,
הזדרז והצהיר על עריכת חקירה לאיתור המדליף, ואף רתם כלים שלא מקובלים בדרך-כלל
במשימות כאלה, כמו בדיקת פלטי רישום השיחות במכשירים הסלולריים של עיתונאים.
גלט-ברקוביץ', שטיפלה בתיק עמותות שרון בפרקליטות מחוז מרכז, הייתה באופן טבעי
אחת הנחקרות של המחלקה לחקירות שוטרים במשרד המשפטים. בפני החוקרים הכחישה,
כי הדליפה את המסמך. על-פי כתב האישום, בפגישה בינה לבין צוות החוקרים, ארבעה
ימים לאחר ההדלפה, היא מסרה ביוזמתה מסמך, שבו כתבה כי אין לה מעורבות בהדלפה
ואף המליצה על מספר כיווני חקירה למציאת המדליף, במטרה להטעות את צוות החקירה.
בחקירה מאוחרת יותר, נכתב, היא העלתה מיוזמתה שמות של מדליפים פוטנציאלים,
לרבות בכירים במשרד המשפטים.
ימים ספורים לאחר אותה הכחשה, עומתה גלט-ברקוביץ' עם הממצאים. אחד העיתונאים,
שידע על מקור המסמך, מסר עדות בפרשה. עדותו ותיעוד שיחות הטלפון של ברוך קרא
ערב פרסום הידיעה, הצביעו על גלט-ברקוביץ' כחשודה המרכזית. היא הבינה שאין
לה ברירה, והודתה.
בעקבות הודאתה, נשלחה באישון ליל הודעה לביפרים של כתבי המשפט, בדבר איתור
המדליף, וכבר למחרת היום ערך רובינשטיין מסיבת עיתונאים. גלט-ברקוביץ', הוא
הצהיר, פעלה על רקע השקפות פוליטיות, ועשתה מה שעשתה מתוך רצון להתערב במערכת
הרגישה של הפוליטיקה הישראלית.
אל מול הפרקליטות נעשה מאמץ רב למנוע מפרשת הפרקליטה-לדוגמה להוביל לגל הדלפות
מצפוני בנושאים רגישים. רובינשטיין שלח מכתב לפרקליטים, שבו כתב כי היה כשל
של אדם אחד, ואין מקום להכתמת הפרקליטות כולה. פרקליטת המדינה, ארבל, פנתה
גם היא באיגרת לפרקליטים עם מסר דומה.
ימים ספורים לאחר מכן, גלט-ברקוביץ' הושעתה. בהחלטה להשעותה נכתב, כי "פעולת
ההשעיה אינה פעולה עונשית אלא פעולה מינהלית של ניתוק בכפייה בין המעביד לעובד...
מן הראוי הוא, גם בשלב זה, למסור לציבור הרחב, לעובדי משרד המשפטים ולפרקליטי
המדינה, מסר חד-משמעי, בדבר הסתייגותו של משרד המשפטים מפעולותיה של גלט-ברקוביץ'".
בפעולות הללו, עולה מדברי מקורביה, היא קועקעה.
סניגוריה, עוה"ד רזניק וחן, יוצאי פרקליטות בעצמם, כאמור, סבורים שהעובדות
שמתוארות בכתב האישום אינן רלוונטיות לאשמתה, לא נחוצות כדי להוכיח את אשמתה,
ונועדו רק להכפישה ולהשפילה.
לפי חבריה, התנהגותה בחקירה הייתה אינסטינקטיבית. "ליאורה לא חשבה שזה יגיע
לממדים כאלה. בהתחלה, כששאלו אותה היא הכחישה, כי היא לא חשבה שיילכו עד הסוף.
היא לא חשבה שזה יתפתח לכאלה ממדים, ושיגלו אותה. אחר-כך, כשהציגו בפניה את
פלטי השיחות, כבר לא הייתה לה ברירה".
גם תיאור המניעים של גלט-ברקוביץ', כפי שהם מופיעים בכתב האישום, מכעיס את
רזניק וחן. הפרקליטות טוענת, שהיא פעלה ממניעים אישיים, במטרה להכפיש את שמו
של ראש הממשלה ולהשפיע על אופן ההצבעה של ציבור הבוחרים. במילים אחרות: מניעים
פוליטיים.
רזניק וחן טוענים, כי הפרקליטות לקחה משפט אחד מתוך הודאתה, והוציאה אותו מהקשרו.
לא מניעים פוליטיים, אלא מניעים מוסריים. גלט-ברקוביץ' ראתה שממסמסים את החקירה,
ולדעתה על הציבור בישראל היה לדעת על החשדות נגד ראש הממשלה, ערב הבחירות.
מאחר שרובינשטיין לא עשה זאת בעצמו, החליטה לפעול בעצמה.
במסיבת עיתונאים שכינסו עם התפוצצות הפרשה, הם טענו שהיא לא חברה בשום גוף
פוליטי, מעולם לא עסקה בפעילות פוליטית, ושטיפלה בתיקיה במסירות ומקצועיות,
בלי קשר להשתייכות הפוליטית של הנאשמים.
לטענת רזניק וחן, גלט-ברקוביץ' הדליפה ממניעים אידיאולוגיים-מוסריים טהורים,
ללא קשר להשתייכותו הפוליטית של שרון. היא סברה, כי זכות הציבור לדעת על דבר
החקירה בחשד לעבירה חמורה, חקירה שהוסתרה מהציבור באותה עת. היא החליטה לעשות
מה שעשתה לאחר התלבטות קשה מאוד וייסורי נפש.
משרד המשפטים טען מנגד, כי מדובר במקצה שיפורים להודאתה החד-משמעית של גלט-ברקוביץ',
שלפיה ההדלפה נעשתה ממניעים אידיאולוגיים פוליטיים.
שלב משברי עברה גלט-ברקוביץ' כאשר נידונה האפשרות, כי התיק שלה יועבר לחיפה.
נשיאת בית-משפט השלום בתל-אביב, עדנה בקנשטיין, פנתה לנשיא בית-המשפט העליון,
אהרון ברק, וביקשה שהמשפט ינוהל מחוץ לתל-אביב, שכן גלט-ברקוביץ' מוכרת לשופטים
בתל-אביב מהופעותיה בפניהם, והדבר עלול ליצור בעיה.
העברת התיק לחיפה הייתה מקשה עליה ועל קרוביה, בני משפחה וחברים. מצד אחד,
היא רצתה אותם לצידה בדיונים בבית-המשפט. מצד שני, נראה לה מוגזם לגרור אותם
כל פעם מהבית בגבעתיים לחיפה. לה עצמה, אומרים חבריה, לא הייתה כל בעיה להופיע
בתל-אביב. ראשית, חלק גדול מהשופטים לא מוכר לה. ושנית, היא לא מתביישת. "אחר
היה אולי מתבייש. ליאורה לא. אין לה בעיה לנהל את זה בתל-אביב. בסופו של דבר,
הנשיא ברק דחה את בקשתה של בקנשטיין.
כתבות
ני"ע
