תנו לנו במהירות כמה שמות של בעלי שליטה ומייסדים שהצליחו לייצר לעצמם ערך של כ-400 מיליון שקל תוך זמן קצר. ובכן, סביר להניח שמשימת האיתור הזו קשה למדי. אין הרבה בעלי שליטה שהצליחו לייצר ערך כזה במהירות, אבל יש שכיר אחד במשק הישראלי שייצר לעצמו ערך גדול בהרבה מכפי שבעלי שליטה ייצרו בכל הקריירה שלהם.
כן, העושר שהצליח לצבור גיל אגמון (43), מנכ"ל דלק רכב, מדהים בכל קנה מידה, והוא רק מוכיח שצבירת העושר הגדול לא מגיעה משכר ובונוסים, גדולים ככל שיהיו, אלא מהענקת מניות ואופציות. אגמון ניצל את הגיאות בשוק ההון כדי לפרוט את עושרו למזומנים, כשמכר לפני חודש מניות דלק רכב בכ-232 מיליון שקל (7.9% מהחברה).
לאגמון היתה זו המכירה הראשונה במניות דלק רכב, והיא נעשתה בעיתוי די מושלם. מניית דלק רכב השלימה בשנה האחרונה עלייה של כ-240%, והחברה התקרבה לשווי של כ-2.5 מיליארד שקל. בחמש השנים האחרונות הניבה המנייה תשואה ריאלית פנטסטית של למעלה מ-600%, ואגמון החליט שזה הרגע הנכון מבחינתו להיפרד מחלק די גדול ממניותיו ולהיפגש עם מזומנים.
התשואה המרשימה היא תוצאה של הביצועים הטובים של החברה, שמכרה בשנה האחרונה בכ-3.2 מיליארד שקל והרוויחה כ-246 מיליון שקל. דלק רכב הרוויחה בחמש השנים האחרונות כ-850 מיליון שקל, וחילקה לבעלי מניותיה דיבידנד במאות מיליוני שקלים.
* * *
אגמון, בעל המניות השני בגודלו בחברה אחרי דלק השקעות (65.8% בשליטת יצחק תשובה), הפך לשכיר הכי עשיר במשק לאחר שהגיע במספר שלבים לאחזקה של כ-15% ממניות דלק רכב, ששוות כיום (טרם המכירה) כ-443 מיליון שקל. בפועל, מי שאחראי על עושרו של אגמון (לבד, כמובן, מעצמו) הם תשובה, בעל השליטה בדלק רכב (שתיגמל את אגמון), ובנק הפועלים (שמכר לו מניות דלק רכב בזיל הזול).
בין השנים 2002-2000 הקצתה חברת דלק לאגמון, בשתי הקצאות פרטיות נפרדות, כ-9.5% ממניות דלק רכב. בנוסף, אגמון רכש כ-5% ממניות דלק רכב מבנק הפועלים בינואר 2003. מדובר, אם כן, בקרוב ל-15% מהמניות שהוקצו לשכיר (לשעבר) בתוך פחות משלוש שנים, באחת החברות המוצלחות במשק. אפילו בחברות ההיי-טק, שמעניקות אופציות בשפע, קשה לראות שכירים-מנכ"לים שמצליחים להגיע לשיעור כזה בחברה שבניהולם.
אבל הסיפור הגדול הוא הרווח שרשם אגמון על ההקצאות הללו, ובמיוחד על הרכישה שביצע מבנק הפועלים. לקראת סוף ינואר 2003 רכש אגמון מהבנק כ-4 מיליון מניות לפי מחיר של 13 שקל למניה (לפני דיבידנדים), ובתמורה כוללת של כ-51.8 מיליון שקל. העסקה של אגמון עם בנק הפועלים הפכה בתוך כשנה לאחת העסקאות המוצלחות של התקופה האחרונה.
מאז ביצוע הרכישה השלימה מניית דלק רכב עלייה של קרוב ל-200%, מחיר המגלם רווח של כ-100 מיליון שקל לאגמון, כשהרווח שלו הוא כמובן ההפסד של בנק הפועלים. אם ניקח בחשבון גם את הדיבידנדים שחילקה החברה מאז ביצוע העסקה (5.75 שקל למניה), מסתכם ההפסד התיאורטי של בנק הפועלים בכ-110-100 מיליון שקל. אין ספק שאגמון עשה עסקה נהדרת מבחינתו, מה שקשה לומר על בנק הפועלים.
* * *
אבל זה לא הכל. דלק רכב הקצתה לאגמון בתחילת שנת 2000, אז כיהן כמנכ"ל דלק מוטורוס, כ-7.4% מהון המניות של החברה (כ-5.8 מיליון מניות), תמורת כ-62 מיליון שקל, כשהמניות נחסמו לארבע שנים. לצורך רכישת המניות קיבל אגמון מימון חלקי מבעלת השליטה בחברה (דלק) שבבעלות תשובה, ואגמון שיעבד בתמורה את מניותיו (הלוואת נון-ריקורס). כשנתיים לאחר מכן, בפברואר 2002, קיבל אגמון הקצאה נוספת של כ-2.3% (כ-1.9 מיליון מניות), תמורת כ-22.6 מיליון שקל.
אם כן, תמורת מניותיו בדלק רכב שילם אגמון כ-137 מיליון שקל, בלי לקחת בחשבון הוצאות מימון. למעשה, באמצעות המכירה האחרונה החזיר לעצמו אגמון את עלות רכישת המניות - ואף הרבה למעלה מכך - ונשאר עם אחזקה שכולה רווח נקי, בלי לקחת בחשבון מס.
בסך הכל שווה אגמון כ-400 מיליון שקל במזומן ובמניות. הוא קיבל דיבידנדים שמוערכים בכ-90 מיליון שקל (ברוטו), ועלויות שכרו בין השנים 2003-1999 נאמדות בכ-22 מיליון שקל.
חבילת התגמול של אגמון מוערכת בכ-520 מיליון שקל, לעומת עלות רכישת המניות המוערכת בכ-140 מיליון שקל. כך שהרווח ברוטו של אגמון (בלי לקחת בחשבון עלויות מימון ומס) נאמד בסכום בלתי נתפס של קרוב ל-400 מיליון שקל. וזה, נזכיר שוב, לשכיר שהתחיל כמעט מאפס.
אז מה זה משכורת של 3 או 4 מיליון שקל לעומת כל הרווח הענק הזה?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
