הגיל השקט

זה יותר גרוע מהכרס הקטנה שצמחה לה פתאום מעל לחגורת הג'ינס, יותר מהקרחת, יותר מהכול. זה מבלבל, וזה מתיש, וזה בעיקר מוזר. בהתחלה אתה לא מבין מה קורה לך, אבל שם לב שאתה כבר לא מגיע למשרד מוקדם כמו פעם, כשהיית צעיר. אחר-כך אתה מוותר על ריצת הבוקר, ועובר לרכיבה על אופניים. אם פעם היית נשאר ער לפחות עד חצות, היום אתה נרדם מול הטלוויזיה שעה אחרי החדשות. הכול פשוט נראה לך כל-כך מעייף ומייגע.

תוגת הגבריות על סיפו של גיל המעבר היא תופעה שכיחה, אבל אילמת - כמעט לא מדברים עליה, ואין עם מי לחלוק אותה. חוסר ההגדרה, חוסר העניין ובעיקר הבורות מובילים לקשר שתיקה חוצה גילאים ומעמדות. גם אם גבר כבר הולך לרופא ומתלונן על מצבו, הוא בדרך-כלל זוכה לתשובה בנוסח "למה אתה מצפה, הרי אתה כבר בן 55". למעשה, עד לאחרונה התעלמה הרפואה כמעט לחלוטין מאפשרות קיומו של גיל מעבר גברי.

זה משונה, כיוון שגיל המעבר הזה מאופיין הן בסימנים נפשיים והן בסימנים פיסיים, אשר בדרך-כלל בולטים לעין. "למעשה, כל אשה שחיה עם גבר שעבר את גיל 40 יכולה לתאר בדיוק את התסמינים", אומר פרופ' רפי קרסו, מנהל המחלקה הנוירולוגית במרכז רפואי הלל יפה בחדרה, ומנהל המרכז לתהליכי הזדקנות בתל-אביב. "גברים רבים חווים דלדול בכמות השיער, בעיקר בבית-השחי ובערווה. לעומת זאת הם מגלים צמיחת שיער בגבות, באף ובאוזניים. גמישות העור יורדת, וכך גם עוביו. אם לא די בכך, קיימת גם ירידה בראייה ובשמיעה".

מה באשר להשמנה?

"הגברים חווים ירידה במסת השריר ועלייה במסת השומן. לעתים משקל הגוף אינו עולה, אך למרות זאת הגבר נראה שמן יותר. אפילו גברים רזים מפתחים פתאום בטן קטנה ומדולדלת".

איך מזהים סימנים קוגניטיביים?

"מדובר בירידה בריכוז ובקשב, ירידה ביכולת הלמידה, ירידה בזיכרון - בעיקר של פרצופים ושמות, וירידה בזיכרון לטווח קצר. הגבר מגלה שהוא זוכר את החברים מהטירונות, ולא מצליח לזכור את מי פגש הבוקר במכולת.

"הסימנים הרגשיים והנפשיים באים לידי ביטוי בירידה באסרטיביות ובירידה ביצירתיות, ירידה ביוזמה, וירידה בסף הגירוי. רבים מוצאים את עצמם מתפרצים בגלל עניינים של מה-בכך. אחרים חשים עייפות-יתר, ומתקשים להתאושש ממצבי מאמץ. יש גם חרדה, ירידה בביטחון העצמי וירידה בשמחת החיים, עד לדיכאון של ממש".

"אין ספק שהפכתי להרבה יותר רגשן. אני מתרגש משטויות כמו איש זקן", אומר ב' ל' (56), מנהל שיווק במקצועו, נשוי, אב לשניים וסב לארבעה. "לפני כמה חודשים הבת השלישית שלי התחתנה, ופתאום מצאתי את עצמי בוכה בחתונה יותר מאשר אשתי. החלק המשונה היה שלא רק אני בכיתי, אלא גם חלק מהחברים שלי, שהם בני גילי, עמדו ובכו מהתרגשות. בחתונות הקודמות, של בני ושל בתי הבוגרים יותר, לא הזלתי אפילו דמעה אחת".

אז למה בכל זאת התחום של תופעות "גיל המעבר הגברי" נזנח וכמעט לא נחקר וטופל על-ידי הרפואה? אחד ההסברים לכך הוא שהרופאים, בדיוק כמו הפציינטים שלהם, לא חשו בנוח לדבר על העניין. "בניגוד לנשים, שנוטות לחלוק חוויות מסוג זה עם חברה טובה או עם הגניקולוג שלהן, הגבר אפילו לא מסוגל לדמיין לעצמו מצב שבו יעז לספר למישהו על החוויה", מסביר ד"ר ארליך, מבית-החולים הלל יפה בחדרה.

"רבים יעדיפו להתעלם ממנה, לקבור אותה עמוק בתוך המכנסיים, ולא לחלוק אותה עם מישהו אחר. רוב הפציינטים מגיעים אליי בטענה שיש להם בעיה בהטלת שתן, ורק אחרי פעולת דיבוב ארוכה אנחנו עוברים לדבר על אי-אונות ועל תופעות הקשורות לכך".

את אחת ההוכחות לכך שהתחום כולו סובל מהזנחה, הוא מוצא דווקא בהצלחתן המסחררת של הוויאגרה ואחיותיה. "בכל יום נמכרים ברחבי העולם כ-5 מיליון כדורי ויאגרה", אומר ארליך. "זו ההוכחה לכך שהתחום סובל מצמא לחידושים ולפתרונות. ב-1996, לפני שהוויאגרה הפכה לפופולרית, גלגל התחום הזה בארצות-הברית לבדה כ-700 מיליון דולר. היום הוא כבר מוערך בכ-2 מיליארד דולר".

הספירה לאחור

"תמיד היתה לי נטייה קשה לשכוח שמות של אנשים, ובשנים האחרונות זה החמיר. לפני שבוע ניסיתי במשך דקות ארוכות לזכור של ח"כ שהייתי איתו בקשר קרוב, ולא הצלחתי" (ג' א', 65)

בספרה "גברים ומעברים" טוענת הסופרת האמריקנית גייל שיהי (Sheehy), שקשר השתיקה סביב לגיל הבלות הגברי נפרץ לפני כשמונה שנים בלבד. באביב 1996, במהלך סדרת הטלוויזיה הפופולרית דאז "המאמן", תואר גיבור הסדרה היידן פוקס כמי שסובל מהרגשה כללית רעה, וחמור מכך, מחיסרון כרוני בתשוקה מינית - עד שאפילו חבורת מעודדות יפהפיות אינה מצליחה "לעשות לו את זה".

במהלך הסדרה הגתה אשתו של היידן את הרעיון המהפכני, שלפיו הוא אולי בסך-הכול עובר מנופאוזה גברית (מנו - וסת, פאוזה - הפסקה). פוקס המבועת אמר לאשתו, שעד כמה שהוא יודע מנופאוזה היא עניין לנשים בלבד. בסופו של דבר היא הצליחה לשכנע אותו ללכת לאנדוקרינולוג, שאבחן אצלו רמת טסטוסטרון נמוכה. פוקס אמר בתוכנית כי הוא מאוד מקווה שמעתה לא תכונה המנופאוזה הגברית מחלת היידן פוקס.

המנופאוזה הנשית מגיעה בערך בגיל 50, אז מפסיק גופה של האשה לייצר את הורמון האסטרוגן, האחראי על פעולת השחלות. בין תופעות-הלוואי נמצאת הפסקה של הווסת, והאשה מתחילה לחוש גלי חום והפרעות שינה, אך גם עצבות, עצבנות וירידה באיכות העור.

בשנים האחרונות, ובאיחור ניכר, מסכימים הגברים שאולי גם הם סובלים מתופעות דומות. אומנם אצלם לא מפסיקה הווסת, ורובם גם אינם חשים גלי חום, אך מעבר לכך הם מרגישים רע למדי. מספר רופאים ניסו לכנות את התופעה בשם אנדופאוזה (אנדו - גבר, פאוזה - הפסקה), אך כינוי זה זכה מיד לביקורת צוננת, שכן משמעותו היא הפסקת הגבריות.

גם השאלה מתי מתחיל גיל המעבר הגברי אינה זוכה להסכמה מוחלטת. בעוד שגניקולוגים מוכנים לומר בביטחון שהמנופאוזה הנשית מתחילה בין גיל 48 ל-51, "אצל גברים העסק מסובך ומתעתע הרבה יותר", אומר האנדוקרינולוג פרופ' דייוויד גרוס, מבית-החולים האוניברסיטאי הדסה ירושלים. "בניגוד לנשים, שאצלן קיימת הפסקה פתאומית בייצור הורמון, אצל הגברים הירידה היא הדרגתית, ולכן קשה מאוד לשים את האצבע על הרגע המדויק בו היא מתרחשת".

לדעת גרוס, גיל המעבר הגברי מתרחש בדרך-כלל 15-10 שנה אחרי גיל המעבר של הנשים, כלומר בגיל שנע בין 60 ל-70. "כתוצאה מכך", הוא מסביר, "רבים מייחסים את הסימפטומים למחלות שונות, ביניהן סוכרת או יתר לחץ דם. הם אינם חושבים, ולו לרגע, שאולי יש להם בעיה של ירידה בטסטוסטרון, שבעצם ניתנת לתיקון".

"הירידה ברמת ההורמונים מתחילה בגיל שבין 25 ל-30", מסביר הגניקולוג ד"ר משה אברמוב, המתמחה גם באנטי-אייג'ינג. "לכן, בגיל 50 יש לגבר הממוצע 30%-25% פחות הורמונים משהיו לו בגיל 25". "כ-50% מהגברים סובלים מירידה בטסטוסטרון בין גיל 45 ל-50", מוסיף סגן ראש אגף רפואה בשירותי בריאות כללית, ד"ר גיורא ורבר. "אצל אחרים זה מופיע בגיל קצת יותר מאוחר, אבל בסוף כולם מרגישים בתופעות".

"אני מהאנשים שהמראה החיצוני תמיד היה חשוב להם", אומר ב' ל'. "אני עושה הרבה ספורט, ומקווה שלפחות הוא יציל אותי מההזדקנות המואצת".

מה באשר לקצב העבודה?

"אני מרגיש שאני מסוגל ורוצה לעבוד פחות. אם בעבר הייתי מקיים ישיבות אל תוך הלילה, כיום אחרי שמונה בערב לא בא לי לעבוד. כשאני רואה אנשים שנשארים במשרד עד שעות מאוחרות, הם נראים לי משוגעים לחלוטין".

זה לא הבחורות, זה אני

"בשבוע שעבר צפיתי בקלטת שצולמה לפני כ-10 שנים, שבה אני מרצה בפני קהל. פתאום ראיתי עד כמה הזדקנתי - הפנים התקמטו, השיער הלבין - וחטפתי דיכאון. לפעמים אני מסתכל על עצמי במראה, קיבלתי גוף של איש זקן" (ב' ל', 56)

הבעיה הקשה ביותר שאותה חווה הגבר במהלך גיל המעבר היא הירידה בעוצמת הזקפה ובמשכה, ועלייה בחרדת הביצוע - בעיקר עם בנות-זוג חדשות. לדברי קרסו, אומנם קיימת עלייה בפנטסיות, אך במקביל קיימת ירידה ביוזמה לקיים יחסי-מין. גברים רבים חווים מצבי אימפוטנציה. "אם גבר כזה היה עובר בדיקה הורמונלית, הוא היה מגלה מהר מאוד ירידה משמעותית בכמות כל ההורמונים שבגופו, ולא רק בכמות הורמוני המין ובראשם הטסטוסטרון", הוא אומר.

שיהי דיווחה בספרה על כך שערכה מחקר בין גברים, שבו הם נשאלו כמה פעמים ביום הם חושבים על סקס. לדבריה, גברים בני 25 אמרו שהם חושבים על כך בכל שעות הערות שלהם. גברים בני 45 אמרו שהם מפנטזים על מין שעה ביום. 40% מהגברים שגילם 65 ומעלה אמרו שהם חושבים על יחסי-מין כמה פעמים בשבוע. 15% מהגברים היו אימפוטנטים לחלוטין בגיל 70.

"אין ספק שיש ירידה - בכמות הפעמים לכל אירוע, ובכמות הפעמים בשבוע", אומר ב' ל'. "עד לפני כמה שנים חשבתי כל הזמן על סקס, והייתי כל הזמן בעניין - היום אני עושה את זה ושמח כשזה נגמר בשלום, בלי כישלונות.

"יחד עם זאת, אני חושב שהיום אני נהנה יותר. אני מושך כל אקט כמה שיותר זמן, אבל שמח ללכת אחר-כך לישון, מתוך ידיעה שעכשיו יש לי כמה ימים של שקט. אומנם גם היום כשאני רואה בחורה יפה אני מתפעל לרגע, אבל זה הרבה פחות משמעותי מאשר בעבר. הבחורות לא השתנו, רק אני השתניתי".

אתה מפנטז יותר?

"אני לא מפנטז בכלל. אם יש לי פנטסיות, אני מנסה לממש אותן, אבל לא תמיד מצליח".

"כשהייתי בן 30 הייתי להוט מאוד ואקטיבי מאוד וייצרי מאוד", אומר ג' א' (65), איש תקשורת, נשוי, אב לשלושה וסב לנכדים, שיצא לפני מספר שנים לגמלאות. "הייתי עסוק בזה כל היום. עם השנים הפכתי לרגוע הרבה יותר. חברים שלי, בני גילי, אומרים שכשעושים את זה מחוץ למסגרת הנישואין זה הרבה יותר מרגש. אצלי כל העסק הפך להיות מאוד מתון".

הירידה בכמות הטסטוסטרון משפיעה כמעט על כל דבר בחיי הגברים - הם מפתחים דיכאונות, חוסר חשק לעבוד, חוסר סוציאליות, ירידה בחשק המיני וירידה בביצועים. "בנוסף לכך, אנחנו מגלים גם ירידה דרסטית בהורמון הגדילה", אומר אברמוב. "היעדר ההורמון גורם להפחתה במסת השריר ולהיווצרות רקמת שומן. גברים רבים שומרים על דיאטה מאוזנת, ולמרות זאת מגלים פתאום כרס קטנה ובולטת, שהיא לא רק תוצאה של יצירת רקמת שומן תת-עורית, אלא של יצירת רקמת שומן פנימית, שאינה נראית מבחוץ".

עד כמה הגוף נחלש?

"אם גבר היה מסוגל לרוץ עשרה קילומטרים, הוא יסתפק בחמישה בלבד. גברים רבים מדווחים על ירידה באנרגיה, על הנאה פחותה מהחיים, על פחות רעב לחיים. אני יודע שרבים מייחסים זאת לעובדה שבגיל 50 הם נמצאים בשיא הקריירה, נהנים ממעמד כלכלי משופר, ולכן אינם חשים יותר את הרעב הקשה להצלחה. לדעתי, הם טועים בכך טעות מרה".

"בתחום הפסיכולוגי ניתן לאתר ירידה בריכוז, עצב, זעף, וירידה בהנאה מהחיים", אומר הפסיכולוג הקליני רוני אדם. "אני אומר למטופלים שלי שלא מדובר כאן במחלה, אלא בשלב בחיים. השלב הזה קשור בין השאר לירידת רמת הטסטוסטרון, שגורמת לאותן תופעות של דכדוך וחוסר שביעות-רצון".

לאן נעלמו ההורמונים

"הרבה פעמים במקום ליהנות מאינטימיות אני חושב על ביצועים, כאילו אני שחקן בסרט פורנוגרפי. אומנם עוד לא השתמשתי בוויאגרה, אבל אני שוקל את זה לא פעם ברצינות" (א' ס', 54)

גם כיום, חרף הצטברותן של עדויות רבות, קיימת מחלוקת בין המומחים בדבר קיומו של גיל המעבר הגברי. "קיומו אצל הגבר טרם הוכח מדעית", אומר ד"ר ורבר. "דבר אחד בטוח: מגיל 25 קיימת ירידה ליניארית בכמות ההורמון הגברי, ולכן חלק גדול מהגברים לא חשים בסימפטומים. כאשר הם כן חשים בהם, יש נטייה לייחס אותם להזדקנות ולהתבגרות".

הרפואה הקונבנציונלית מציעה לגברים תחליפים סינתטיים להורמונים, אלא שחלק מהרופאים מביעים חשש שמא הנזק שבנטילתם עלול להיות גדול מהתועלת שבהם. לפני כשנה הופסק מחקר בינלאומי גדול שנערך בהורמונים נשיים, מתוך חשש שלא רק שהם אינם מועילים, אלא שהם גם מגבירים את הסיכוי לחלות בסרטן השד. גברים רבים אומרים שהם אינם מוכנים לחכות 30 שנה, כדי שיבוצע מחקר כזה גם בהם.

"מתן ההורמון משפר את הביצועים, וגברים רבים מבטאים חיוניות טובה יותר", אומר אברמוב. "הבעיה היא שטרם הוכחו תופעות-הלוואי שלו, וקיימת סברה לפיה הוא עלול לגרום לסרטן הכבד או לסרטן הערמונית. זו עובדה שבמקרה של סרטן ערמונית, אחת הפעולות הראשונות היא מתן תרופות נוגדות טסטוסטרון.

"בארצות-הברית, ובחלק ממדינות אירופה, הרופאים רושמים לפציינטים שלהם הורמון גדילה במינון נמוך מאוד, שכן הוא נחשב להורמון האחראי על תפקודים רבים בגוף. בארץ, בשל סיבות שונות, משרד הבריאות אינו מאשר את התרופה, וחבל".

האם למזון יש השפעה כלשהי?

"אנחנו ממליצים על תזונה עשירה בנוגדי חמצון, כמו למשל עגבניות, פלפלים, חסה וגזר, שמסוגלים לתרום לבריאות הרקמות. זאת מתוך אמונה שרקמות טובות מסייעות לבריאות טובה יותר".

גרוס, לעומת זאת, מאמין שהטסטוסטרון אינו מסוכן לבריאות. "אומנם טרם נערכו בדיקות מקיפות בגברים שנטלו טסטוסטרון במשך זמן ממושך", הוא אומר, "אך יחד עם זאת אנו נוטים להאמין שהוא לא עלול לגרום לבעיות קשות, שכן אצל מי שנטלו תרופה לא נצפו תופעות של עצירת שתן וסרטן פרוסטטה".

חוקרים אחרים סיפרו כי נתנו לפציינטים שלהם משחות, כדורים ומדבקות שהכילו טסטוסטרון, אך למרות זאת לא מצאו שום שינוי. במקביל, החוקרים הצביעו על שורה ארוכה של גורמים שיש בהם כדי לסייע להגברת סימני גיל המעבר, ויש להם קשר אמיץ לבעיות אונות. בין השאר, הם הצביעו על העישון כמה שפוגע בכלי-הדם הזעירים שבפין, ומונע את התרחבותם בעת הזקפה.

גם כולסטרול גבוה, כך מתברר, מזיק לזרימת הדם לפין. נטילת תרופות נגד לחץ-דם גבוה, מחלות לב וסוכרת גם הן מרשם בדוק לצרות. לאלה מתווספים אלכוהול, קוקאין, לחץ, דיכאון, כעס ועוינות. לעומת זאת, הפסקת עישון, צמצום צריכת השומן ופעילות ספורטיבית מסוגלים להחזיר את האון הגברי לרמתו הסבירה.

חדר הסודות

"בין גברים אנחנו כל הזמן מתלוצצים על מין, כאשר הבדיחה שחוזרת על עצמה היא איך זה לישון עם סבתא. אני מתאר לעצמי שזה מבטא איזו חרדה" (ג' א', 65)

הבושה הגברית לדבר על גיל המעבר ולבקש פתרונות לבעיות שהוא מביא עימו, טוען אברמוב, נובעת בעיקר מהעובדה שהרפואה והמחקר הרפואי נשלטים על-ידי גברים, המסרבים להודות בקיומה של הבעיה. "אפשר להתמודד עם התופעות באמצעות טיפול הורמונלי, טיפול תזונתי וטיפול פסיכולוגי", הוא אומר, "אך אין ספק שבראש ובראשונה צריך להודות שמדובר בעוד שלב בחיים".

"רוב הגברים מתביישים לדבר על זה", מוסיף גרוס. "גם אם אני מעלה את הנושא, חלקם אומרים את האמת, אך רבים אחרים מתכחשים. אחדים מוכנים לדבר על זה בנוכחות נשותיהם, אך הרוב מגיבים במבוכה".

למה?

"מאחר שהתופעות באות לידי ביטוי בגיל מאוחר יותר מאשר אצל הנשים, הן ממוסכות לא אחת על-ידי תופעות נוספות של יתר לחץ דם וסוכרת. כתוצאה מכך, גברים רבים נוטים לייחס את התופעות למחלות האלה. למען האמת, שום גבר עדיין לא הגיע אליי בגלל אין-אונות, למרות שאני משוכנע שגברים רבים סובלים מכך סבל רב. הם מתביישים ומשלמים את המחיר".

"החברים הנשואים שלי הם לא פרטנרים, כי הם משוכנעים שאני עושה חיים משוגעים, ורק רוצים לשמוע פרטים עסיסיים", מספר א' ס' (54), מנכ"ל חברה גדולה, גרוש בפעם השנייה ואב לשלושה. "מחברים גרושים אני לא מצפה לשמוע את האמת, כי ממילא הם עסוקים רק בלהתרברב בהצלחות שלהם. יש לי חבר רופא שאני נפגש אתו מדי פעם. כשאני מנסה להעלות את הנושא, גם הוא הופך פתאום ללא יותר מרכלן, שמנסה לדעת עם מי אני עושה את זה וכמה".

"האגו הגברי והמצ'ואיזם שבו לוקים רוב הגברים אינם מאפשרים להם להודות שיש כאן בעיה. לכן רבים מעדיפים לסבול מאשר ללכת לרופא", מאשר גניקולוג בכיר בבית-החולים שיבא בתל-השומר, ד"ר גינדי ביטמן.

לא רק הם סובלים. גם הנשים שלהם סובלות בגללם, וגם על זה אף אחד לא מדבר.

"כגניקולוג, אני מתמחה בתופעות של דליפות שתן אצל נשים. במהלך הפגישה אני שואל את האשה איך היא מתמודדת עם התופעה בזמן קיום יחסי-מין. לא פעם היא מצהירה שאין לה חיי מין, כי בעלה חולה סוכרת, או סובל מיתר לחץ דם. האשה תרוץ לגניקולוג עם כל בעיה, ואילו הגבר יחשוב שאין-האונות שלו היא גזירת גורל שאי-אפשר להתמודד איתה.

"לפני כמה חודשים הגיעה אליי אשה בת 32, אמא לשני ילדים, וביקשה לעבור ניתוח להצרת הוואגינה. אחרי שבדקתי אותה הסברתי לה שהכול אצלה תקין. ניסיתי לברר מדוע היא מבקשת לעבור ניתוח כזה, שיש בו סיכונים לא מעטים. אחרי עוד כמה שאלות התברר שבעלה של האשה נוטל תרופות כנגד סוכרת, שגורמות לו לבעיות זקפה. האשה פשוט התנדבה לקחת על עצמה את הבעיה של הבעל".

בתחומים אחרים, כמו הסרת שיער למשל, גברים כבר לא מתביישים.

"אנחנו באמת שומעים על יותר ויותר גברים שמוכנים לעבור ניתוחים פלסטיים ושאיבות שומן. הגבר הופך להיות דומה לאשה בהרבה מובנים, חוץ מאשר בתחום זה. גברים מעדיפים לקנות ויאגרה במחתרת מאשר ללכת לרופא, להסתכל לו בעיניים ולספר שיש להם בעיה".

"בעוד שהאשה היא מחשב משוכלל, לגבר יש כפתור אחד, והוא נמצא באבר המין שלו. גבר יגיע לרופא רק כשהוא מרגיש שיש לו בעיה בכפתור הזה, וגם אז הוא אינו מסוגל למקד את הבעיה", מוסיף ד"ר ארליך. "קודם הוא יתוודה שיש לו בעיה בהטלת שתן. רק אחר-כך הוא יהיה מוכן להודות שהוא לפעמים מפשל במיטה.

"רופא שיש לו מודעות לנושא ישאל על תופעות נוספות, כמו עייפות, איבוד זיכרון, חוסר יכולת להתמקד. רופא לא מודע יאמר לו שזה מה יש, או מקסימום יציע לו ויאגרה, שהיא בדרך-כלל פתרון נקודתי, אבל לא הפתרון המתאים" (ראו מסגרת).

גם הגוף לא מייצר פעמוני אזהרה.

"העובדה שהטבע מודיע לאשה בקול רם על תחילת גיל הבלות, ומונע מידע זה מהגבר, צריכה לעורר סימני-שאלה. נשים סובלות יותר מאוסטאופורוזיס (בריחת סידן), אך למרות זאת יש יותר גברים במחלקות האורטופדיות הסובלים משברים בירך. הטבע ארגן לגברים גנים שגורמים להם לרצות להפרות, להוכיח ולהשיג, ומטשטש את פעמוני האזהרה, כדי שהם לא יחדלו מכך ולו לרגע".

"הייעוד שלנו הוא להביא לעולם צאצאים, ולהיות איתם עד לשלב שבו הם מגיעים לעצמאות תזונתית. ברגע שילדינו בגרו, אנחנו בעצם אוכלים את האוכל שלהם, מזהמים את האוויר שלהם, וגומרים להם את הירושה", מסביר קרסו. "מטרת הירידה ברמת ההורמונים היא לגרום לכך שנתחיל להתפרק ולבסוף ניעלם מהשטח. הבעיה היא שאנחנו לא מוכנים לוותר כל-כך בקלות".

הרלי דייווידסון בגיל 75

"אני לפעמים מדבר על זה עם אשתי. אנחנו מקטרים ביחד, ומגיעים למסקנה שצריך לנצל כל רגע שעוד נותר לנו בחיים. אבל אני לא מרגיש שאני צריך להילחם בזה" (ב' ל', 56)

אחד הפתרונות שמוצעים בקהילה הרפואית להתמודדות עם גיל המעבר של הגברים הוא פשוט ליצור מקצוע חדש - אנדולוג, על משקל גניקולוג (אנדו - גבר). ביטמן, גניקולוג שתומך ברעיון, מוכן ללכת רחוק יותר ולהציע מרכז לבריאות הגבר, שבו יוכל הגבר הנבוך להתייעץ בפסיכולוג, דיאטיקן, סקסולוג, ואולי גם קוסמטיקאית - כל בעלי המקצוע שעוטפים את האשה ומספקים לה ייעוץ ותמיכה. "צוות מולטידיסציפלינרי כזה", אומר ביטמן, "יוכל לכוון את הגבר ולשפר את איכות חייו. אני שמח מדי פעם לעזור לגברים בקליניקה שלי, אך אין ספק שזה לא מספיק".

ומה חושבים האחרים? "אסור לשכוח שהאדם מחפש את מעיין הנעורים עוד מתקופת האודיסיאה, אך הוא טרם נמצא", אומר ורבר. "אני מניח שבסופו של דבר הפתרון יהיה בהנדסה הגנטית, שתגלה סוף-סוף הורמון חדש שאין לו תופעות-לוואי".

"אני דווקא מאמין מאוד בפסיכואנדוקרינולוגיה - תחום מדעי שמשלב בין המצב הנפשי של האדם לבין הפרשת ההורמונים", אומר קרסו. "כל אחד יודע שכאשר גבר הולך למילואים רמת הטסטוסטרון שלו עולה, כשגבר חי באושר עם אשתו רמת הטסטוסטרון שלו יורדת, וכאשר יש לו מאהבת הרמה עולה שוב. אני מאמין שרופא שמבין בקשר שבין ההורמונים והנפש, יידע טוב מאוד מה הגבר צריך".

"אומנם לא צריך לקבל את ההזדקנות, ואסור להיכנע לה", אומר קרסו, "אבל יחד עם זאת חייבים לשמור על פרופורציות. אם גבר בן 75 מחליט לעשות פירסינג, והוא קונה לעצמו אופנוע מסוג הרלי דייווידסון כדי להרגיש 70 כוח-סוס הרוטטים לו בין הרגליים, זה מעורר רחמים, לפחות כמו אשה שמחליטה לחזור לחצאיות מיני בגיל 80. הכול עניין של מינון". ??