למה רק בבנק לאומי?

1. בוקר טוב, נתניהו

תוכנית האופציות עלתה לראשונה לאוויר המדינה בשנת 1986. הכין אותה מי שהיה אז היועץ המשפטי לאוצר וכיום יו"ר בנק דיסקונט, אריה מינטקביץ. התוכנית דיברה על הפרטת כל הבנקים שבבעלות המדינה באמצעות חלוקת אופציות לציבור הרחב. דובר אז בבנק הפועלים, לאומי, דיסקונט, המזרחי ואיגוד. שר האוצר, יצחק מודעי המנוח, קיבל את התוכנית, אהב אותה, אבל לא ביצע אותה.

מאז שבה התוכנית שוב ושוב לכותרות. בשנות ה-90 המוקדמות היה זה חבר כנסת צעיר ונלהב שתמך ודחף את התוכנית. שמו: בנימין נתניהו. תומך נלהב אחר, מהצד השני של המפה הפוליטית, היה שר האוצר דאז, אברהם שוחט, שבראשית 1995 הודיע שהוא הולך ליישם את התוכנית במלואה. רק שאז באו הבחירות, שוחט הלך ונתניהו היה לראש הממשלה.

מלבד אי אלו הכרזות, נתניהו התחמק מהסיפור, אולי כי ליבו היה נתון אז למכירת גרעין השליטה של הפועלים לתד אריסון. מאז ועד היום נמכרו גרעיני השליטה בהמזרחי ובאיגוד; לאומי ודיסקונט נשארו אחרונים.

2. שאלת השאלות היא למה

מניות המדינה בדיסקונט יימכרו באמצעות גרעין שליטה למשקיעים, כנראה זרים, ואילו השליטה בלאומי תימכר באמצעות תוכנית האופציות.

שתי תשובות ניתנו לשאלה זו. הראשונה: לאומי גדול ויקר ולא יקנו אותו, לכן אפשר רק להפריט אותו באמצעות תוכנית אופציות. אבל הרי למעט חודשיים-שלושה של ניסיון מקרטע למצוא קונה לשליטה בלאומי, שהסתיימו בנסיגה מהירה וחפוזה, לא היה ניסיון רציני.

טענה שנייה: בדיסקונט יש למדינה 51% ובלאומי "רק" 32%, והקונים מעדיפים גרעין שליטה גדול. אבל גם טענה זו לא מחזיקה מים. הרי עובדה שהמכרז למכירת דיסקונט מדבר על גרעין שליטה של 26%, שהוא כנראה המועדף על-ידי הקונים הפוטנציאליים על-פי שיחותיהם עם נכסים מ.י.

לכן, אין תשובה לשאלה למה דיסקונט יופרט כך ולאומי אחרת. ההחלטה התקבלה על-ידי שר האוצר הקודם, סילבן שלום, ורק הוא יוכל לענות עליה.

3. המפריט הלאומי

נתניהו בוחר את תוכנית האופציות לבנק לאומי שמבטיחה לו הוכחת הצלחה מהירה. במסע הבחירות שלו לראשות הממשלה, אם וכאשר, ייכתב שזה האיש שמחק את הכלכלה הבולשביקית, החזיר לציבור את נכסיו וגם הוריד מיסים.

4. ועדת מראני

חודשים ארוכים ישבה ועדת בכירים בראשות אוהד מראני, אז מנכ"ל האוצר, והעמיקה בשאלה איך יתנהל בנק בישראל ללא גרעין שליטה. ההמלצות שהוצעו סבוכות וכבדות, וספק אם יוכלו לעבור בכנסת כמות שהן. המתנה לקבלת תוכנית מראני בכנסת, משמעותה שתוכנית האופציות תצטרך לחכות עוד עשור שלם ואולי לא תתקיים בכלל.

לכן, הנטייה היום היא לא לקשר בין תוכנית האופציות לבין המלצות מראני. וכך, עד שיתגבש גרעין שליטה וגם במהלך מאבקי השליטה בלאומי, יישאר המצב הקיים: המדינה באמצעות ועדת המניות היא שאחראית לכאורה על בנק לאומי. כלומר, ההנהלה דהיום תמשיך בניהול העצמאי שאין לו בעל בית.

5. מבחן האופציות

התוכנית הזאת טובה לציבור ונכונה לכלכלה. חבל שזה רק בבנק לאומי. אם מכירת דיסקונט תיכשל, צריך ליישם אותה מיד גם על בנק זה. אחרי כן, בדיוק באותה שיטה של השבת נכסי האזרחים לכיסיהם, יש להפריט את התאגידים הגדולים והמרכזיים: חברת החשמל, מקורות, תע"ש, רפאל, נמלי הים ורשות שדות התעופה.