מקומה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, בבית המשפט העליון - מובטח

כמו שזה נראה כיום, מקומה של פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, בבית המשפט העליון, מובטח. זאת בעקבות ההסכמות שהושגו עם חברי הוועדה לבחירת שופטים. על פי ההסכמות, נציג לשכת עוה"ד, עו"ד יורי גיא-רון, יתמוך במועמדותה של ארבל לעליון, בעוד השופטים יתמכו במועמדי הלשכה לבית המשפט העליון, בשנים הבאות.

עד כה, מעמדה של ארבל היה נתון בספק. חבר הוועדה, חה"כ שאול יהלום, דחף לכך שימונו כעת שלושה שופטים בלבד במינוי של קבע, ועוד שני שופטים בפועל. בשלב כלשהו, הוצע אפילו כי כמוצא של פשרה, ארבל תתמנה כשופטת בפועל, קודם למינוי של קבע. הפיתרון הזה נועד להביא לכך שארבל לא תמונה מצד אחד; מצד שני, לתת לה אופק של תקווה.

בהקשר הזה, יש מי שמזכירים כי בהיותה של ארבל שופטת בבית המשפט המחוזי, היא לא הצטיינה בחריצות יתר. אמנם, כפרקליטת המדינה, היא ישבה כל יום עד השעות המאוחרות, אך למעשה פרקליטים רבים כותבים עבורה את החומרים.

אין ספק כי ההצעה בדבר מינויה של ארבל לשופטת בפועל, בעייתית: מעולם לפני כן לא היה מועמד לבית המשפט העליון, שלא מקרב השופטים, שמונה למינוי בפועל. ההצעה הזו ירדה מעל הפרק פחות או יותר באותה מהירות שבה עלתה.

ואיפה נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, בכל הסיפור הזה? ברק מעולם לא התלהב יותר מדי מארבל. במידה מסוימת, היתה תחושה כי כל המתנגדים לה, למעשה מוציאים עבורו את הערמונים מהאש. יחד עם זאת, אומרים מקורביו, כעת הוא תומך במועמדות שלה.

יכול להיות גם, שברק החליט ללכת יד ביד עם הנשיאה העתידית, דורית ביניש, בעניין הזה. למה לו להיות ה"בד גאי" בסיפור הזה? בסופו של דבר, היא זו שתשב בבית המשפט העליון כעשר שנים אחרי שיפרוש.

מה שכן, תומך או לא, ברק לא נלחם עבור ארבל. גם כשידע כי אין לה רוב בוועדה. כשברק רוצה במינוי מסוים, הוא יודע להילחם בעבורו. ראה מקרה פרופ' נילי כהן: ברק הפעיל אז את כל המכבשים, למרות שזה לא עזר.

מי שעשתה במקרה הזה את העבודה לארבל, היא ביניש, שהבטיחה את הרוב הדרוש לארבל. ביניש עצמה לא תשתתף בהצבעה על ארבל, בשל חברותן הקרובה.

ביניש לא מחויבת להימנע מההצבעה. בין כה וכה, אומר אחד מחברי הוועדה, מגיעים לוועדה חברים של השופטים. במקרה של ארבל וביניש, היו כבר איומים על עתירות צפויות לבג"ץ, וביניש לא רצתה לעורר הדים, ולכן החליטה להימנע.