יובל רן חויב לשלם 60 מיליון ש' לקווי אשראי

המפרקים טענו, כי לפי החלטת בית המשפט הומצא כדין כתב התביעה ליובל רן במקום מושבו בארה"ב, בספטמבר 2003. לפני מספר שנים נמלט רן מהארץ.

לדבריהם, באמצעות עו"ד יוסי ריזנברג, עברו יותר משישה חודשים מיום המצאת כתב התביעה, ורן לא הגיש כתב הגנה. אשר על כן, יש להוציא פסק דין נגדו ולחייבו לשלם את מלוא סכום התביעה - דהיינו 60,130,861 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה נגדו באוגוסט 2002.

בכתב התביעה טענו המפרקים, כי רן היה במשך שנים רבות המנהל העיקרי ובעל מניות בקווי אשראי, והיווה למעשה את הדמות המרכזית בחברה. כמעט כל החלטותיה ופעולותיה נעשו על-פיו. לטענתם, רן הביא במעשיו להתמוטטותה של קווי האשראי, ועילת התביעה נגדו היא חוזה דמי ניהול, שנחתם ב-1994 בין קווי אשראי לבין מנהליה ובהם רן.

המנהלים התחייבו בחוזה לתת לקווי אשראי שירותי ניהול במשך 7 שנים, בתמורה של 27.2 מיליון שקל, שניתנו למנהלים מראש. התשלום ניתן למנהלים, שהשתמשו בו לקבלת מניות בקווי אשראי, שהוקצו להם והופקדו בנאמנות, מתוך כוונה לשחרר את המניות באופן הדרגתי על פני התקופה של 7 שנים עד לשנת 2000.

בכתב התביעה נאמר, כי בפועל המנהלים לא נתנו את שירותי הניהול וכי רן היה זה שיזם את חוזה הניהול, והביא אותו לאישור החברה. בתביעה נאמר עוד, כי רן הפסיק לתת שירותי ניהול לחברה לכל המאוחר בשנת 1997.

לדברי המפרקים, הצליחו לאחרונה לגלות את כתובת מגוריו של של רן, וכמו כן את הכתובת שממנה הוא מנהל עסקים מסועפים ממקום מושבו ביוסטון שבטקסס.

בתוך כך אישר בית המשפט למפרקים של קווי אשראי לצרף את בנק דיסקונט כנתבע נוסף בתביעה שהגישו נגד מנהלי קווי אשראי, מקורבים למנהלים וצדדים שלישיים, ששיתפו פעולה עם המנהלים ובעלי השליטה, בריקון קופתה של החברה.

בבקשה לצרף את הבנק טענו המפרקים, כי מהמסמכים המצויים בידיהם עולה תמונה קשה מאוד ביחס להתנהגות בנק דיסקונט בפרשת הברחת נכסי קווי אשראי לידי קבוצת מימון.

לטענתם, הבנק שיתף פעולה עם הקבוצה ומנהלי קווי אשראי בהברחת הנכסים. עוד טענו, כי דיסקונט שיחק תפקיד מרכזי בהשתלטות של קבוצת מימון על אשכול חברות הנפט, ולטענתם הבנק הפר את חובת הנאמנות כלפי קווי אשראי.

כונס הנכסים הרשמי לא התנגד לצירופו של בנק דיסקונט כנתבע נוסף לכתב התביעה, והשופטת ורדה אל שיך נעתרה לבקשה. (פש"ר 91/1218 ת.א 01/2602).