"המנוח הלך שבי אחרי האידיליה"

בינתיים החיים זורמים, והדילמה מתעוררת מכיוונים שונים. אחת מהן מתייחסת לקביעת אופן חישוב שווי המשק החקלאי במקרה של פטירתם של בעלי המשק והעברתו לבן ממשיך, באותם מקרים בהם על הבן הממשיך לפצות את יתר היורשים. גובה הפיצוי אותו חייב היורש, שזכה במעמד של בן ממשיך, לפצות את שאר היורשים שלא שפר מזלם, נגזר משווי הנחלה. אולם, כיצד יחושב שווי הנחלה - האם כנגזרת מן ה'ערך החקלאי' של המשק (שבהנחה שבמשק שעוסק בחקלאות, נגזר שווי זה מהשווי של המשק כקרקע חקלאית), או כנגזרת מן השווי של הנחלה בשוק החופשי?

שאלה זו עמדה במוקד פסק הדין בתמ"ש 98/92990, בה דן בית המשפט לענייני משפחה בסכסוך בין שתי יורשות של אב, שהוריש את המשק לבתו האחת, התובעת, תוך כדי חיובה לפצות את בתו השנייה, הנתבעת, במחצית ערך הנחלה, בהתאם לשווי שתקבע האגודה השיתופית "לפי הערך החקלאי בזמן ההערכה ולפי הכללים הנהוגים אצלה (האגודה) ולא לפי הערך הספקולטיבי בשוק החופשי" (להלן: "ההוראה").

בפסה"ד ניסה השופט גרניט לפרש את ההוראה שבצוואת האב בהתחשב בשינויים שחלו באופי המשק מאז חתם המנוח על צוואתו. לאחר ניתוח הדברים הגיע השופט למסקנה, כי המטרה העיקרית של ההוראה היתה להבטיח שהתובעת, המקבלת את המשק, תמשיך את מפעל חייו החקלאי של המנוח. על מנת להבטיח את קיום המטרה העיקרית הנ"ל נקבע בצוואה, כי הפיצוי שהתובעת (היורשת) תשלם לנתבעת יהיה כזה שהתובעת תוכל לעמוד בו, מבלי שתאלץ למכור לשם כך את המשק, ועל הפיצוי להיות הוגן. המנוח ראה כפיצוי הוגן - פיצוי שיקבע על ידי האגודה בלבד ולא על ידי "שמאי או מעריך פרטי", ובמילים אחרות, המנוח סבר שהפיצוי ראוי שיתייחס על שווי המשק.

מכיוון שהתובעת לא עוסקת בחקלאות ממילא, הרי מסוכלת מטרת ההוראה שבצוואת המנוח - המשכת מפעל חייו החקלאי של המנוח, ולכן אין כל סיבה שהמשק יוערך לפי שוויו החקלאי.

לפי השופט גרניט, ניסיונה של האגודה במקרה דנן לקבוע את ערך המשק, הינו ניסיון פתטי לשמר אגדה שאיננה ושחלפה מן העולם. את התנהגותה של התובעת, שרצתה לפצות את אחותה על בסיס שווי משק חקלאי ולא שווי המשק בשוק החופשי הנדון מהשפעות אחרות כגון איכות חיים, זכויות לשינוי ייעוד וכו', ניתן לתאר במונחים של "עשיית עושר ולא במשפט" חוסר הגינות, חוסר יושר וחוסר צדק:

"הקרן הקיימת גייסה תרומות מיהודי העולם על-מנת לרכוש את האדמות. הסוכנות היהודית גייסה תרומות על מנת להקים את המושבים החקלאיים - האם כל המאמץ האדיר הזה והכספים הרבים שגויסו ושהושקעו נועדו לאפשר לתובעת לחיות כמו איזה אציל אנגלי באחוזתו, בשעה שהיא נאבקת שאחותה תקבל פיצוי נמוך ככל האפשר. המנוח הלך שבי אחרי האידיליה שהאגודה רצתה לשמר וקבע את ה"הוראה" בצוואתו".

משהגיע ביהמ"ש למסקנה, לפיה מטרת המנוח מסוכלת, הרי שסיכול המטרה מחייב את שינוי האמצעי. שכן, לא רק שסוכלה כוונתו ומטרתו של המנוח כי יישמר מפעל חייו, שהוא משק חקלאי הפועל כמשק חקלאי ולא כאחוזה כפרית, אלא שאף האמצעי לכך סוכל, הואיל ואין למשק כל שווי חקלאי שאינו זהה לשווי שניתן לקבל עבורו בשוק החופשי כקרקע חקלאית. גם רצונו של המנוח, כי האגודה היא זו שתעריך את המשק, סוכלה. שכן, האגודה הפסיקה להעריך את שווי המשקים והיא מוסרת את ההערכה לשמאי חיצוני.

מכל האמור הגיע ביהמ"ש למסקנה, כי הוראתו של המנוח סוכלה על ידי המציאות הכללית, החברתית והחקלאית בארץ. ולפיכך, אין כל ערך חקלאי למשק ויש לקבוע את ערכו לפי מחיר השוק ועל התובעת יהיה לפצות את הנתבעת בהתאם. תמש (ת"א) 98/92990 ס"ג נ' מ"א לא פורסם (פס"ד מיום 04/3/31).

הכותב מתמחה בדיני אגודות שיתופיות.