ביהמ"ש חייב המדינה ומעביד בנזקי חולה סרטן שעבד עם אסבסט

מדובר ביצחק קרישנוב, אשר הועסק על ידי הקיבוץ מ-1972 בתפקיד של התאמת רפידות לבלמים ולמצמדים. הרפידות היו עשויות מאסבסט. המחלה אובחנה אצלו בנובמבר 1985, ובעקבות טיפולים החלים העובד. בית המשפט המחוזי קבע, כי קיים קשר סיבתי בין חשיפתו של קרישנוב לאסבסט בעבודה לבין מחלתו. בעקבות כך חייב באחריות למחלתו את המדינה ואת המעביד. על כך הוגשו ערעורים לעליון.

בית המשפט העליון, ברוב דעות של השופטים דליה דורנר ואדמונד לוי, כנגד דעתה של מרים נאור, דחה את הערעורים. דורנר ציינה, כי המחלה נגרמה כתוצאה מרשלנותן המצטברת גם של המדינה וגם של המוסך. לכן שניהם אחראים במשותף לנזקיו של העובד. ביחסים שבין המדינה למוסך נקבעת השתתפותו של כל אחד מהם, על-פי מידת אחריותו ותרומתו.

דורנר דחתה את טענת המדינה, שאין לחייבה בנזקי העובדה, וציינה כי חלקה איננו מבוטל. זאת, בשל העובדה ש הסכנה הטמונה באסבסט היתה ידועה והשימוש בו הותר רק משיקולים כלכליים.

במצב זה נדרשו המפקחים מטעם המדינה להפעיל פיקוח מיוחד וצמוד על מקומות העבודה שבהם נעשה שימוש באסבסט, אלא שהמפקחים לא עשו מאומה כדי למנוע את התנהגותו הרשלנית של המעביד, שנמשכה שנים ארוכות.

פסק דין מציין, כי במהלך השנים חלו בסרטן מחצית מעובדי המוסך, וכי הבעלים של המוסך חייבים ברשלנות בשל מחדלם. הם לא נקטו אמצעי זהירות דרושים, אשר נקבעו בתקנות.

ביחס לרשלנות המדינה, אומר פסק הדין, כי על-פי הגישה בישראל, אין למדינה חסינות מפני תביעות נזיקין. רשות שלטונית מחויבת על-פי חוק לפקח על העוסקים בעבודה, העשויה לסכן חיי אדם ובריאותו.

במקרה זה חובת הפיקוח עוגנה בחוק, ותקנות הטילו על המפקח עובדות ספציפיות ביחס לעבודה באסבסט. הפיקוח היה רשלני ולכן אין ספק ביחס לקיומה של חובת הזהירות של המדינה כלפי העובד.

פסק הדין מציין, כי בעולם הרפואה אין תשובה חד-משמעית לשאלה אם זן הסרטן הנדיר והספציפי שבו חלה העובד יכול להיגרם כתוצאה מחשיפה לאסבסט. עם זאת, קיים קשר סיבתי עובדתי בין חשיפה לאסבסט לבין מחלת העובד.

השופט לוי מוסיף ומציין, כי התובע הוכיח שמאזן ההסתברות נוטה לטובתו. עוד מציין השופט, את חוות הדעת, לפיהם שישה עובדים מאותו מוסך נפטרו ממחלת הסרטן. (ע"א 1639/01)