הנקראות ביותר

מפגרים אחרי מצרים; בישראל מתחילים לדבר על קודקס אזרחי מקיף

במצרים יכולים להתהדר בקודקס כבר מעל 50 שנה; על הקודקס המצרי ויוצרו בספר חדש שפירסם ד"ר גיא בכור מהמרכז הבינתחומי בהרצליה

בעוד בישראל מתחילים לדבר על קודקס אזרחי מקיף, לראשונה בתולדות המדינה, במצרים יכולים להתהדר בקודקס כבר יותר מ-50 שנה. אותו קודקס ודמותו של יוצרו, עבד אל-רזאק סנהורי, עומדים במרכז ספר חדש שפירסם ד"ר גיא בכור מהמרכז הבינתחומי בהרצליה.

סנהורי נולד בשנת 1895, ובכור מתאר אותו כ"דמות מובהקת של שניות, האופיינית לבני דורו בשכבה החברתית שממנה הגיע: מלומד משפטי ועם זאת פוליטיקאי מיומן, שדרכיו הצטלבו עם ההתפתחויות המכריעות ביותר בתולדות מצרים המודרנית; מי שהכיר היטב את העולם המערבי ויחד עם זאת ביקש תמיד לשלבו עם הנורמות של הסביבה שבה הוא חי; מי שהיה אישית מוסלמי מאמין אדוק, ובכל זאת הכיר בחשיבות חקיקה ארצית לחברתו; ולבסוף, מאמין גדול בדמוקרטיה, אשר סיים את חייו הפוליטיים במפח נפש, בהכשירו את הקרקע מבחינה משפטית למשטר שהפך לימים למשטר אוטוריטטיבי - זה של הקולונל גמאל עבד אל-נאצר".

סנהורי למד משפטים בקהיר ובצרפת, הירצה בפקולטה למשפטים בקהיר ונכנס לפעילות פוליטית בשנות ה-30. בשנים 1942-1944 שהה כגולה פוליטי בעיראק, שם ניסח את הקודקס האזרחי המקומי. לאחר מכן כיהן כשר בממשלות מצרים, ובסוף שנות ה-40 עמד בראש בית המשפט המינהלי של המדינה - תפקיד במסגרתו ניסח את הקודקס האזרחי.

סנהורי שיתף פעולה במהפכת הקצינים של 1952 וניסח חלק מחוקיה, אך כאשר לחץ לחזור לשלטון אזרחי - נגדעה הקריירה הפוליטית שלו ב-1954. אך בשנים הבאות הוא פירסם 12 כרכי ענק של פרשנות לקודקס האזרחי. ספרים אלו, אומר בכור, "הם עדיין בבחינת הפרשנות הנורמטיבית של המשפט הערבי האזרחי, ספרות חובה לכל עורך דין במצרים ובעולם הערבי".

כמה דוגמאות מספרו של בכור "בחיפוש אחר סדר חברתי" מבהירות את השקפת עולמו של סנהורי ומייצגות את הקידמה של החוק, שאותו ניסח כאמור כבר בסוף שנות ה-40. בדברו על הדיקטטורה שתפסה את השלטון במצרים, כתב סנהורי ביומנו: "ברכות לממשלתנו המנצחת. היא תמיד צודקת וזוכה בתחרות מירוצי הסוסים. אלא שלזירה יורד רק סוס אחד, והיא מהמרת דווקא על הסוס הזה". והנה תורתו הכלכלית-חברתית משנת 1944: "הבעיה החברתית במצרים אינה לקחת מן העשירים כדי לחלק לעניים, אלא כיצד להעלות את רמת החיים לכולם".

כיצד יישב סנהורי בין המשפט המוסלמי (ה"שריעה") לבין החקיקה המודרנית? בשנת 1932 כתב: "אנו חייבים להחזיר למה שאפשר לראות כציביליזציה איסלאמית (לשריעה) את הגמישות שאבדה לה, ולהתייחס לכך לא כאוסף של מנהגים והוראות דתיות, אלא במתכונת המקורית של ציביליזציה".

כיצד תורגמו כל אלו לתפיסות חוקיות מודרניות? כמה חוקים נותנים את התשובה, ושוב: יש לזכור שמדובר בחקיקה מסוף שנות ה-40, במדינה שהיתה תחת שלטון מלוכני ובדמוקרטיה שבירה:

זכות הקניין שוב אינה מוחלטת, אלא כפופה למגבלות הבאות לאזן בינה לבין זכויות אחרות או לכל אינטרס אחר שעליו תחליט החברה. הכנסת עקרונות חדשים של בעלות משותפת, על מנת לקדם את הקניין המשותף כערך חברתי. המונח "צדק" מאפשר לבית המשפט להפעיל שיקול דעת רחב, על מנת שלא לכבול את ידי השופט "באזיקים של טקסט מגביל".

החוזה הוא חוק מבחינת המתקשרים בו, ואין לבטלו או לשנותו אלא בהסכמתם, או בשל סיבות עליהן יורה החוק.

מי שנוטה לזלזל במערכת החוק בעולם הערבי, ולטעון ששכנינו אינם מסוגלים לבנות מערכת משפטית מודרנית - כדאי לו שיעיין היטב בספרו המאלף של בכור.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות