פיצויי הפקעה: תקופת ההתיישנות לפיצויים תחל מיום היוודע התוכנית לבעל הקרקע

השופט תיאודור אור, דחה ערעור של עיריית נצרת שביקשה לבטל פס"ד המחייב אותה לשלם פיצויי הפקעה בגין סלילת כביש שביצעה ב-1995 והודעת ההפקעה נעשתה ב-1986.

אור קובע ,כי מרוץ ההתיישנות מתחיל מ-1995, עת התגלה לבעל הקרקע, חברת ג'י.בי. טורס, על ההפקעה. לדבריו, העירייה לא הודיעה כמתחייב בחוק על ההפקעה.

על-פי החוק, הזכות לתבוע פיצויים ניתנת לבעל הקרקע לתקופה של חודשיים מתאריך פרסום הודעת ההפקעה ברשומות, וזאת בתנאי שיתמלאו 3 תנאים מצטברים: פרסום ברשומות, מסירת הודעה לבעל הקרקע, הנחת הודעה על הקרקע שאותה עומדים להפקיע.

לדברי אור, התכלית של החוק היא להביא לידיעת בעל הקרקע את עצם ההפקעה ומשלא מקבל בעל הקרקע הודעה בפועל על דבר ההפקעה, תקופת ההתיישנות תחל רק ממועד גילוי ההפקעה.

אור קובע, כי אין לצפות מבעל קרקע לעקוב באופן רצוף אחר הפרסומים ברשומות.

בית המשפט קובע בנוסף, כי חברת ג'י.בי.טורס, כדיירת מוגנת, זכאית לפיצויים בגין ההפקעה, וזאת למרות שהשטח שהופקע קטן מ-40% משטח החלקה.

לדברי אור, הרציונל המרכזי בבסיס שלילת הפיצויים הוא שבעלי הקרקע המופקעים נהנים מפיתוח המקרקעין כתוצאה מהשבחה בעקבות ההפקעה.

אור קובע, כי זכות הדיירות המוגנת אינה זהה לבעלות, במובן זה שהיא אינה מלווה את הקרקע לנצח, הדייר המוגן לא רוכש זכות בעלות במקרקעין. לכן, יש לפצות דייר מוגן בגין הפקעה, גם אם שטח הקרקע שהופקע קטן מ-40%, קבע.

הערעור של עיריית נצרת נדחה והיא חויבה בתשלום פיצויים של 30 אלף שקל. (ע.א 03/813.)