סטריאוטיפים ילדותיים

החשיפה למציאות יומיומית של אלימות פוליטית עשויה לגרום לכך, שילדים יראו את הצד שכנגד בצורה שלילית ומכלילה. במחקר שנערך בקרב ילדים ישראלים נמצא, כי בציוריהם הם ייחסו תכונות חיוביות יותר ל"יהודי טיפוסי" לעומת "ערבי טיפוסי". ד"ר מישל סלואן מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל-אביב בדקה במחקרה, שנערך עם פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה, סטריאוטיפים שיש לילדים ישראלים-יהודים בקשר למושג "ערבים". "כאשר קיימת קבוצה מורכבת, כמו למשל, 'הערבים', אנחנו לא מסוגלים להבין את הקבוצה על כל המורכבות שלה", מסבירה ד"ר סלואן. "הנטייה שלנו היא ליצור כמה תמונות ולהחזיק בדימוי מופשט של הקבוצה. לגבי הקבוצה שאליה אני משתייכת, אני יכולה להחזיק יותר דימויים, כיוון שיש לי היכרות מעמיקה יותר עם הטוב והרע בקבוצה, ואני יכולה לייחס לה יותר ייחוסים חיוביים. ככל שאני מתרחקת לקבוצות אחרות, הייחוסים יותר שליליים. הקפיצה בין סטריאוטיפ לדעות קדומות ולעוינות, קטנה".

במחקרה, ד"ר סלואן חילקה לילדים שאלון ובו רשימה של שמות-תואר וניגודיהם (למשל, נקי/מלוכך, יפה/מכוער). היא הציגה להם תמונה של ילד הנראה ישראלי, וביקשה מהם להעניק לו שם ולדרג את תכונותיו של הילד על-פי התמונה, בסולם של 1 עד 6 - האם הילד נקי או מלוכלך, יפה או מכוער וכן הלאה. בשאלון הבא היא הציגה להם תמונה של אותו הילד, שצולם הפעם כשעל ראשו מטפחת דמויית כאפיה. היא הציגה להם גם תמונה של ילדה הנראית ישראלית, ואת אותה הילדה עם מטפחת. 78% מהנבדקים ייחסו כמעט את כל התכונות השליליות בדרגה גבוהה לילדים שהם זיהו כ"ערבים". רק 40% ייחסו סטריאוטיפים שליליים לילדים "היהודים". יש לציין, שהבנים ייחסו יותר סטריאוטיפים לכל התמונות שראו מאשר הבנות".

סלואן החליטה לבדוק גם, האם ניתן לשנות את תפיסתם הסטריאוטיפית של הילדים. לצורך כך, הילדים חולקו לקבוצות קטנות שבהן הקריאו להם סיפורים קצרים, שתיארו מפגש בין יהודים לערבים. במקביל, לקבוצת ביקורת הקריאו בזמן הזה סיפורים על חיות. קבוצה אחרת צפתה בקטעי טלוויזיה ובסרטים שתיארו מפגשים בין יהודים לערבים, בעוד שקבוצת הביקורת שלהם צפתה בזמן זה בסרטים של נשיונל ג'יאוגרפיק. בסיום כל הפעילויות קיבלו הילדים אותם שאלונים, שמילאו לפני ההתערבויות של סלואן.

"השאלונים הראו ששתי התוכניות היו יעילות. במקרה של הטקסטים היתה ירידה משמעותית במספר הסטריאוטיפים, כאשר בקבוצת הביקורת ששמעה סיפורים על חיות היתה דווקא עלייה בסטריאוטיפים בעקבות פריצת האינתיפאדה. אולם הנתונים המדהימים ביותר התקבלו בקבוצה שצפתה בקטעי הטלוויזיה ובסרטים, שם הסטריאוטיפים נעלמו כמעט לגמרי.

"המסקנה שלנו היתה קודם-כול שהסטריאוטיפים אצל ילדים גמישים וניתן לטפל בהם. בנוסף, מתברר שכוחה של הטלוויזיה כל-כך גדול אצל ילדים, עד שניתן באמצעותה לשנות אופני חשיבה. הטלוויזיה היא מדיום נגיש, מיידי, מעורר הזדהות והומניזציה של הדמויות, אין צורך בכישורים מיוחדים כדי לצפות בה, ולכן היא יוצרת אפקט כל-כך מיידי על הילדים הצופים בה. כמובן, שאם יש לה כוח כל-כך רב בשינוי דפוסי חשיבה, אפשר להניח שיש לה גם השפעה רבה בבניית הסטריאוטיפים".