"החיים הם כמו שבעה"

"באהבה קולומביאנית" ניסה רשף לוי לייצר את התשובה הציוניות ההולמת לקומדיות יהודיות מהוליווד. התוצאה הייתה כל כך קרובה למציאות שבן-דוד אחד עשה איתו ברוגז. ראיון > פבלו אוטין

נדיר להשתמש בצמד המושגים "קומדיה רומנטית" ו"ישראלית". לפני שבוע עלתה למסכים "אהבה קולומביאנית", קומדיה רומנטית ישראלית שהיא סרטם הראשון של שי כנות ורשף לוי (האחראים גם לסדרה המשטרתית המצוינת "תיק סגור"). ל"אהבה קולומביאנית", שבשבוע הראשון הצליחה כבר למשוך 10,000 לבתי הקולנוע, יש טעם של סרט פולחן. כשיכולת הכתיבה הקומית של רשף לוי נפגשת עם היכולת הויזואלית של שי כנות, יוצא סרט צעיר, מגניב, מרגש, קליל וממכר. אמנם לא כל הסצנות עובדות באותה המידה אך בסופו של דבר, בין העליות והירידות שלו מצליח "אהבה קולומביאנית" לצ'פר קהל ישראלי שבשנה האחרונה התחיל לחזור לקולנוע בשביל סרטים כאלה - סרטים כיפים, ישראלים וצעירים.

הסרט מספר על 3 חברים שמפחדים מחתונה. הם צעירים ורוצים ליהנות מהחופש והחיים, אבל האהבה חזקה יותר, ומהר מאוד לא רק שימצאו את עצמם מתחת לחופה, אלא שיעשו את זה מרצונם החופשי. הומור קיצוני, כמה דמויות משנה בלתי נשכחות (כמו הרב המסומם המשוחק על ידי מריאנו) וכמה רגעים מרגשים הופכים את "אהבה קולומביאנית" לסרט קיץ ישראלי מוצלח.

רשף לוי, תסריטאי הסרט, הוא אחת מדמויות הקולנוע/טלוויזיה העולות בשנים האחרונות. מעבר לכך שהוא חתום על תסריטים כגון "הדמעות של אמסלם", הוא גם בעל טורים סטיריים באמצעי תקשורת שונים, מופיע בתוכנית "משחק מכור" בשישי בלילה בערוץ 2, ועובד על ספרו הראשון שהוא מגדיר כסיפור משפחתי עם אלמנטים פנטסטיים.

במהלך הראיון הטלוויזיה בסלון מראה את הסרט "ביג לבובסקי" של האחים כהן; קומדיה על חייהם של בטלנים שמשחקים באולינג, היפים מגודלים בני 40 שתקועים עדיין בשנות ה-70. "'ביג לבובסקי' יצא ב-1998, השנה שהחלטנו לעשות את 'אהבה קולומביאנית', כך שהייתי תחת השפעת 'ביג לבובסקי' כשכתבתי את התסריט. ההשפעה של 'ביג לבובסקי' היא לא בסיפור, אלא בעיקר בהגדרת הדמויות ובסוג הקומדיה שהאחים כהן בחרו לעשות - קומדיה קיצונית, פרועה. אפשר להגיד ש'אהבה קולומביאנית' זה 'ביג לבובסקי' פוגש את 'ארבע חתונות ולוויה אחת' פלוס המשפחתיות הישראלית, זאת ההגדרה שלי של הסרט. יש בסרט הרבה מהמשפחה שלי, כי ככה זה, אנחנו גרים כולם קרוב, ובסופו של דבר, בישראל, המשפחה היא חלק מאוד גדול מהחיים שלך".

הייתי ילד מצחיק

לוי, 32, בחור רזה וגבוה, גר עם אשתו וארבעת ילדיו בדירה בכפר סבא. ילדים רבים מתרוצצים בסלון דירתו, כי חברים קטנטנים באו לביקור. צעצועים מפוזרים על הרצפה והבית שרוי באווירה משפחתית רעננה. רשף למד ביולוגיה ומתמטיקה באוניברסיטת ת"א במסגרת התוכנית הבין תחומית. בעבר, התכוון לעשות קריירה אקדמאית בתחומים אלה. קל לדמיין אותו בחלוק לבן, מדען בתוך מעבדה.

"אני בא מבית שבו קידשו את הלימוד וההשכלה, ועד היום אני כל יום מקדיש בסוף היום בין חצי שעה לשעה ללימוד. אני לומד הכל. פיזיקה, מתמטיקה, ביולוגיה... למשל אני לומד הרבה היסטוריה עכשיו. אני לוקח ספרים ולומד. מדובר בלימוד חובבני, כמובן. בניתוח רטרוספקטיבי של דמות, אני יכול להבין למה הגעתי לקולנוע. אני יודע שמגיל שש, שבע, כולם יכלו לראות שאני הולך להיות כותב עם נטייה קומית כי הייתי מאוד מצחיק בתור ילד, כל הזמן סיפרתי בדיחות, כתבתי שירים. אבא שלי היה עיתונאי והוא היה יושב איתי ומלמד אותי איך לכתוב פיליטון. איזה פלא, היום בגיל 32 אני כותב 'פיליטונים' בעיתון. כילד גדלתי בסביבה לא עשירה במיוחד, לכן לא ראיתי סרטים בקולנוע, אלא רק טלוויזיה. בגיל מבוגר התחלתי ללכת לקולנוע והיה את הרגע שבו ראיתי את "החבר'ה הטובים" של סקורסזה, ותוך כדי שראיתי את הסרט הבנתי שאני אעשה קולנוע. היה בסרט הזה זה משהו מהקולנוע שמעניין אותי: קולנוע מגניב, קולנוע שהוא גדול מהחיים. קולנוע שהוא הוליוודי במובן הזה שהדיאלוג הוא שנון והוא לא יומיומי. זאת אומרת, אנשים יכולים לדבר ככה במציאות, אבל הם מדברים ככה בעיקר בסרטים. דיאלוגים כמו של וודי אלן, סקורסזה, או האחים כהן.

"כיוצר אני מאמין בסוג קולנוע כזה. כצופה אני גם נהנה מאוד לראות דברים כמו "שבתות וחגים", שזה משהו ריאליסטי יותר, יומיומי בשפה שלו. אבל באופן אישי אני מאמין בדיאלוג שהוא גדול מהחיים, אהבה זה 'אהבה', התרגשות זה 'התרגשות' והדמויות שלי מנסות להיות שנונות. קולנוע זה קסם, אני לא כותב סיפורים מינורים. אני רואה הרבה את 'סטודיו למשחק...' (סדרה המשודרת בערוץ 8 ומביאה בכל פעם ראיון מקיף עם יוצר הוליוודי אחר, פ"א), ופעם מישהו אמר שכשאתה עושה סרט אתה בוחר לספר את הסיפור הכי חשוב בחייו של הגיבור. זאת מחשבה מאוד מעניינת בקולנוע, וזה מאוד משרת את הכותב. אתה מספר בסרט את הדבר הכי חשוב שקרה למישהו בחיים. הגדרנו לעצמנו מטרה לתמצת את הדור שלנו ואת החברים שלנו. זידאן הוא בחור שאני מכיר, שבמציאות הוא מת בקולומביה, הוא נסע לאהבת חייו בקולומביה ונהרג שם בתאונת דרכים. עומר, הדמות שמגלם ניר לוי, מבוסס על חבר של שי, למשל".

אתה חושב שיש משהו בדמות של לבובסקי שאתה יכול לזהות גם בדור של 'אהבה קולומביאנית'?

"כן, הדור שלנו הוא דור נטוש, עם בעיה אידיאולוגית קשה. על זה 'ביג לבובסקי' ועל זה הסרט שלנו. 'אהבה קולומביאנית' זה סרט על דור שהשתתף בשתי אינתיפאדות, זה הדור שלי ושל שי, שהיינו בצבא ונלחמנו ולא מבינים על מה. גם אם אתה ימני, וגם אם אתה שמאלני אתה לא יכול להתחמק מזה. אתה יודע שיש משהו מייאש במלחמה הזאת. אפילו אם אתה חושב שאנחנו נעמוד וננצח, עדיין הדור שלנו הוא דור מיואש מהאידיאולוגיות הגדולות, שלא מתחבר לעדתיות של ההורים שאומרים לו 'תתחתן, תעשה ילדים, תלמד מקצוע'. הפחד הכי גדול ב'אהבה קולומביאנית' זה הפחד מהסופיות של השגרה. ההבנה שאם אתה מתחתן ועושה ילדים אין דרך חזרה. המקום היחיד שבו אשליית החופש מתרחשת בישראל זה בחיי הרווקות וההרפתקה שמחר יום חדש שקורים בו דברים חדשים. בסופו של דבר בישראל אתה כבול לטרור, כבול לצבא וכבול להמון מסגרות שונות. אתה כלוא, אין לך מרחב, אתה לא יכול לקחת מכונית ולנסוע דרך לבנון לתורכיה. התקופה הזאת של הרווקות היא אשליית החופש היחידה שיש לך בחיים, ולכן הדמויות של אהבה קולומביאנית מנסות לשמר אותה. כי כשאתה מתחתן אתה ננעל לתוך המשפחתיות היהודית המאוד דחוסה וזהו, כל החיים שלך יהיו ארוחות משפחתיות".

אבל הסרט בעד חתונה, לא?

"הסרט הוא לא בעד חתונה, גם אני לא בעד חתונה בתור בן אדם. הסרט הוא בעד אהבה, הוא אומר שאם מצאת אהבה אתה צריך לשמור עליה, כי אהבה זה הדבר היחיד בחיים ששווה משהו. חופש זה מצב, אתה יכול להיות חופשי ולסבול, אין לחופש איכות של טוב ורע. לאהבה כן, אהבה זה טוב. לכן בבחירה בין המשפחה שלך, ואבא ואימא שלך לבין אהבה חדשה לך על האהבה. בבחירה בין הצבא, או המדינה, לך אחרי האהבה".

על מסך הטלויזיה, ג'ף ברידג'ס מרכיב משקפי שמש בתוך משרד חשוך. "תראה איך הוא שם את משקפי השמש, איזה 'קול'", מתלהב רשף. "אני אוהב לעבוד עם שי כנות כי הוא במאי שמצליח להביא למסך את מה שהאחים כהן מביאים - מגניבות. שי מגניב. אי אפשר להגדיר מה זה מגניב, אבל אתה יכול לזהות את זה. רצינו שסרט הקולנוע הראשון שלנו יהיה קומדיה כי ראינו שלא עושים דברים כאלה בארץ. לא ידענו שזה יסבך אותנו. קיימת סוג של נטייה להגיד 'זה קומדיה, זה לא רציני'. אני לא רואה את זה ככה. בעיניי, חלק מהסרטים הכי טובים בהיסטוריה הם קומדיות. למשל 'ביג לבובסקי' הוא סרט מבריק. אבל ז'אנר הקומדיה ננטש בארץ, בשנים האחרונות אפילו סרטי בורקס לא עושים. אני ושי ראינו את הקומדיות של וודי אלן, האחים כהן ובילי וויילדר, וניסינו ללמוד איך יהודים עושים קומדיה. מדינת היהודים לא יכולה להרשות לעצמה להיות מדינה שלא מייצרת קומדיות, לא ייתכן דבר כזה".

המשפחה כועסת

הסיפור המרכזי ב"אהבה קולומביאנית" סובב סביב היחסים המורכבים בין אב (שמיל בן ארי, בתפקיד נפלא) ובנו (אסי כהן), והקשיים שהראשון מציב לשני סביב החתונה. "אני מאמין בקולנוע שהוא גדול מהחיים", אומר לוי, "אבל זה אומר שאתה לוקח דברים שקורים בחיים ואתה שם עליהם אור זרקור, עושה מהם קולנוע. אני לא המצאתי את הדברים שקוראים בסרט. יש המון סצנות ב'אהבה קולומביאנית' שלקוחות מדברים שקרו לי במציאות. כשאשתי התקשרה לאימא שלה לספר לה שאנחנו מתחתנים, היא שאלה אותה 'עם מי?', וזה אחרי שהיינו שבע שנים ביחד! המשפט הזה כמובן בסרט. אבא שלי היה ממוצא מזרחי ואמר לי משפטים כמו 'בן אדם בלי כבוד עצמי לא שווה לו לחיות'. אחרי זה באו מבקרים ואמרו שזאת התנשאות על מזרחים. זאת לא התנשאות, זה אבא שלי, אני כתבתי עליו! אני לא כותב מתוך התנשאות, אני כותב מתוך אהבה. אתה לא יכול להתנשא על הדודים שלך או ההורים שלך, כי אתה אוהב אותם".

קיבלת תגובות מהמשפחה שלך בעקבות זה, הם כעסו?

"בוא נגיד שאני צריך להתנצל על כל מני דברים, אבל אמא שלי למשל לא זיהתה. כשהיא ראתה את האמא בסרט היא שאלה 'מאיפה אתה מביא את הרעיונות האלה?!', אז אמרתי לה 'זה ממך אימא!' והיא אמרה 'מה פתאום, אני לא מדברת ככה, איזה שטויות... ואם כן אז יופי, יש לך מה לכתוב'. מצד שני, האירוע המרכזי בסרט, קרה באמת לבן דוד שלי והוא היום לא מדבר אתי. למרות שביקשתי אישור לכתוב את הסרט הוא בכל זאת כועס".

אולי כי זה סרט על אובססיות וזאת אותה האובססיה שבסצנות מסוימות צוחקים עליה, ובסצנה אחרות הופכת לבסיס הרגשי של הסרט

"כן, כי זה החיים. החיים הם כמו שבעה, זה רגע עצוב אבל אנשים גם צוחקים בו. עצב ושמחה זה נקודות מבט. תסתכל על אותו האירוע מזווית אחת וזה יהיה מצחיק, ומזווית אחרת זה יהיה רציני. הכל תלוי איך תסתכל על זה. 'אהבה קולומביאנית' מציג את שתי הזוויות".