לא מוצלח

ספר זה היה אמור לעמוד במרכז העניין הספרותי השבוע לאחר שהמחברת זכתה בכתבה במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות. לרוע המזל, יש מעט מאוד מה להגיד עליו. "סוחר החתימות" חסר עניין מבחינה ספרותית, ושלא בטובתו מעניין הרבה יותר מהבחינה הפסיכולוגית, בעיקר בהעלותו הרהורים נוגים על כוחה המשחית של הצלחה מוקדמת מדי.

זיידי סמית, ילידת לונדון ממוצא ג'מייקני-אנגלי, היא ילדת הפלא הספרותית הבולטת ביותר של השנים האחרונות. הרומן הראשון שלה, "שיניים לבנות", שאותו פרסמה בגיל 24, הביא לה פרסום אדיר, ואף עובד לסדרת טלוויזיה של הבי.בי.סי. אך כנראה שלא קל להתמודד עם נטל הציפיות בטרם גובש ביטחון עצמי עמוק יותר.

"סוחר החתימות", ספרה השני של סמית, הוא מסוג הספרים שנחוץ בהם רק מבט חטוף כדי להבין שבבסיסם עומד רעיון משתדל ומאולץ, שלא לומר מופלץ. אלכס-לי טנדם, הגיבור, הוא סוחר אוטוגרפים צעיר ונוירוטי, שרודף באובססיביות אחר חתימתה של כוכבת קולנוע נשכחת בשם קיטי אלכסנדר. בתור מילוי לסיטואציה הבלתי אמינה מיסודה, מוגש תרביך חסר טעם של זן, קבלה, והרהורים על סלבריטאות וההבדלים בין יהודים לגויים.

אין טעם להרחיב בנושא. ניתן רק לומר שהחן הצבעוני והמשעשע של לונדון של המהגרים מ"שיניים לבנות," הופך כאן לניסיון היסטרי ומייגע להקסים ולהרשים. קשה להסתיר היסטריה בטקסטים ספרותיים, וסמית' לוקה בה בגדול. אולי, אם יכשל ספרה השני (ובבריטניה, שבה יצא לאור בשנת 2002, הוא כבר נכשל למדי), תבין שהיא איננה חייבת לשאת חן ולרצות אף אחד. ואז יתכן שיבוא רומן שלישי מוצלח.