תחשבו על זה עו"ד

הפינוי מסיני זכור עד היום כאחת משעותיהם היפות של עורכי הדין. עורכי-דין שלקחו אז חלק בתהליך הפינוי, כמו אמנון גולדנברג, רם כספי, וירון סהר, גרפו הון עתק.

התוכניות חזרו למגירה

במקרה של הפינוי מעזה, המצב שונה. אפשר לומר אפילו מוזר משהו. כשהחלו הדיבורים על פינוי, המתיישבים נערכו: חלקם הכינו תוכניות מגירה, כמה מהם הזמינו הערכות שמאים. גם עורכי-דין נכנסו לתמונה: עו"ד שוקי חורש, השותף הבכיר במשרד ש. הורוביץ, ועו"ד שי גרנות, ראש משרד עוה"ד גרנות-שטראוס-אדר, המייצג באופן שוטף את האגודות השיתופיות בחבל עזה. חורש, אגב, היה המתמחה של גולדנברג, בעת שגולדנברג טיפל בפינוי.

כמה עשרות משפחות ביישובים גנים וכדים שבאזור צפון השומרון, שכרו את שירותיו של עו"ד ירון סהר. סהר, כאמור, היה אחד משלושה עורכי הדין שעסקו בפינוי מפתחת רפיח בזמנו. עורך-דין נוסף המייצג משפחות ביישובים אלה, הוא עו"ד יוסף תמיר.

בעלי נחלות בחבל קטיף מאוגדים באגודות שיתופיות. מדובר בחקלאים, שחלקם מחזיקים במספר נחלות, שהקימו גידולי חקלאות ענפים ומכניסים. מדובר בכמה מאות חקלאים, ואלה מהווים את המאסה העיקרית של המתפנים הפוטנציאליים: כ-80%. כאן גם נמצא הכסף הגדול - הן בגלל החקלאות, והן בגלל בתיהם הגדולים יחסית של החקלאים. המתיישבים שאינם עוסקים בחקלאות, ושבמקרה של פינוי ישאירו מאחוריהם בתים סטנדרטיים, יזכו לפיצוי קטן בהרבה מאשר אותם חקלאים.

חלק גדול מהמיועדים להתפנות עדיין מאמינים, כפי שציין ראש מינהלת ההתנתקות, יונתן בשיא, שהחוק לא יעבור בכנסת. כישלונו של ראש הממשלה אריאל שרון במרכז הליכוד, וחוסר הצלחתו להעביר בו את תוכנית ההתנתקות, מילאו את המתיישבים תקווה שהתוכנית לא תעבור. בד בבד, גורמים פוליטיים החלו להפעיל עליהם לחץ, שהוא כאין וכאפס לעומת הלחץ שמפעילים עליהם הרבנים.

כפועל יוצא מכך, הוקפאו כל התוכניות, והמתיישבים חוששים לקבל החלטה שגלומה בה משום הסכמה להתפנות.

כתוצאה מכך, לא מתנהל מו"מ ממשי, שכן ניהול מו"מ על פיצויים פירושו השלמה עם ההתנתקות, ואולי אפילו הסכמה איתה.

האגודות אמנם שכרו את שירותיהם של חורש וגרנות, אפילו נחתם הסכם שכר-טרחה.

ואולם, עקב התקוות לכישלון תוכנית הפינוי, האגודות לא מצליחות להעביר כל החלטות לגבי ניהול המו"מ, כך שלעורכי הדין אין בעצם סמכות לנהל מו"מ בשמם של המתיישבים, והם לא קיבלו אור ירוק לכך.

דיאלוג מסוים אמנם כן מתנהל בין עורכי הדין לבין האחראי על הנושא ועל החקיקה הרחבה שנלוותה לו - מנכ"ל משרד המשפטים, אהרון אברמוביץ. חלק מתזכיר החוק אפילו מבוסס על מספר עקרונות שעלו בדיאלוג הזה. יחד עם זאת, לא מתנהל מו"מ ממשי לגבי גובה הפיצוי.

גורמים מקורבים למו"מ טוענים, כי גובה הפיצוי המוצע על-פי התזכיר נמוך מדי. "מגיעים אלי מתיישבים שבמשך שנים עוסקים בחקלאות בגוש קטיף", מספר גורם מקורב למו"מ על קשיי המתיישבים בחבל עזה. "לקח להם שנים ללמוד את האדמה, כדי להגיע לתוצאות טובות. ללמוד את האקלים, את הכמויות המדויקות. אז עכשיו, בגיל 50, הם ילכו ללמוד את האדמה של הגליל, או של הנגב? הרי ייקח להם שנים ללמוד את זה. אז מה מצפים מהם, שיתחילו עכשיו מחדש? אין סיכוי שהם יהיו חקלאים באזור אחר".

הפיצוי הוא מגוחך

מעבר לכך שרוצים לכפות על המתיישבים להתחיל את חייהם מחדש במקום אחר, כעת הם ניצבים בפני דילמות מוחשיות. "בין המתיישבים", אומר הגורם המקורב למו"מ, "יש יצואנים של גידולים אורגניים, העובדים עם אירופה. יש להם התחייבויות לשנים, ועכשיו הם לא יודעים מה לעשות: להתחייב, לא להתחייב? הם נמצאים בפני דילמה קשה, והבעיה היא, שאין שום תשובה לתת להם.

סהר, המייצג כאמור את תושבי גנים וכדים, סבור שזו טעות שלא להיערך לפינוי. לסהר יש דעה נחרצת ביותר על תזכיר החוק. "פארסה", הוא אומר. לדברי סהר, אין כל דמיון מבחינת היקף הפיצויים, בין הפינוי מחבל עזה לבין פינוי סיני: בעוד שחוק פיצוי מפוני סיני העניק פיצוי הוגן למפונים, הרי שהחוק הנוכחי, לטענתו, אינו הוגן וזורה חול בעיניים.

לדבריו, מפוני סיני קיבלו פיצוי על הקרקע, פיצוי נפרד על הבית, וכן פיצוי אישי, על-פי ניקוד: ותק, מצב משפחתי, או בעייתיות מיוחדת ברמה האישית. אבל כל זה היה רק תוספת. כאן, לא רק שלא נתנו תוספת על בסיס אישי, אלא ש"באופן נטול בסיס שמאי, גרעו מערך הבית. רק מי שחי בבית שמונה שנים, יכול לקבל את הפיצוי המלא שהם מעריכים מבחינה שמאית. בדקנו את זה - הערכים שהם נתנו, הם נטולי ממש".

לצורך הבדיקה נעזר סהר בחוות דעת של השמאי אהוד מאירי. הפיצוי המוצע על הקרקע, על-פי תזכיר החוק, מגיע לכ-50 אלף דולר - סכום מגוחך לדברי סהר, ולא תואם את ערכי השוק.

סהר אומר, שבעוד שבפינוי סיני היו ועדות זכאות שהורכבו מנציגי מדינה, סוכנות ומתיישבים, הרי שבמקרה של הפינוי מעזה, מורכבות ועדות הזכאות משלושה פקידים מטעם הממשלה, בעוד אחד הוא בעל כשירות של שופט שלום. סהר: "בסיני קבעו שזה שופט מחוזי בדימוס - שייקבעו גם כאן. באופן תיאורטי, כמעט כל עובדי המדינה, כל משפטן במדינה כשיר להיות שופט שלום. זה דיני נפשות כמעט. אנשים צריכים אח"כ לחיות מהסכומים האלה.

נתנו כאן מודל שהוא לא נכון, מלווה במכתבים מתיפייפים, כאילו הולכים לקראת ובאים בשם הצדק וההגינות, ובשם מי לא".