תחמושת ונפלים מוטלים ללא אבטחה במשך 35 שנה במתחם של תעש במרכז הארץ

אי סדרים בטיפול בקרקעות תעש מעכבים את ההפרטה החברה הציגה למופז "נתונים מוטים"

מחדל בטיחותי ובטחוני חמור, נתונים מטעים שהוצגו למשרד הביטחון, חילוקי דעות המעכבים את הפרטת תעש אלו כמה מממצאי דו"ח מבקר המדינה על הטיפול בקרקעות שבידי תעש. מדובר ב-80 אלף דונם שחוכרת החברה, ואשר שווי היקרים שבהם (בעיקר ברמת השרון) מוערך ב-2-4 מיליארד דולר.

מינהל מקרקעי ישראל היקצה לתעש 8,000 דונם ללא תשלום, ואת דמי החכירה אמור לשלם האוצר שלא עשה זאת. למרות זאת, רשמה תעש בדו"חותיה שהאוצר שילם למינהל 15 מיליון דולר ושהיא עצמה הנפיקה אג"ח בתמורה לכך.

בהסדר שנחתם עם הקמת תעש ב-1990 נקבע, כי התמורה משיווק הקרקעות שהוקצו ללא תשלום, תועבר במלואה לאוצר. למרות זאת, דורשת תעש לקבל נתח מן התשלום. המחלוקת בנושא מעכבת את הטיפול בזיהומים שיוצרים המפעלים, בפינוי הקרקעות ובהפרטת תעש.

השכרה ללא רשות

בדו"חות תעש לשנת 2002 נרשמו 90 מיליון דולר כנכס קרקע, למרות שתעש טרם קיבלה אותו. המחלוקת בשאלה האם הרישום תקין, מעכב עד היום את אישור דו"חות החברה לשנת 2003.

תעש משכירה לגופים של המדינה מבנים וקרקעות תמורת 2.3 מיליון דולר לשנה. החברה לא ביקשה את אישור המינהל להשכרות אלו, ואת התמורה היא שומרת לעצמה במקום להעבירה לאוצר כמתחייב. באחד המקרים בנתה תעש מבנים עבור משרד ממשלתי מתקציב שנועד לפינוי מפעל, בלא שטרחה לבקש את אישור האוצר לשימוש זה בתקציב.

בנובמבר 2002 החליטה הממשלה להעביר את "מתקן אליהו" מרמת השרון לרמת בקע שבנגב בתוך שלוש שנים. באוקטובר 2003 הציגה תעש לשר הביטחון, שאול מופז, תרשימים ללוח זמנים לביצוע הפינוי. גולדברג מגלה כאן עובדה חמורה:

"בתרשימים נעשתה הטיה בנתונים, בכדי לאפשר מצג שיצביע על כך שהזרמת כסף לתעש תקצר את לוחות הזמנים בשנה. לדעת משרד מבקר המדינה, יש לראות בחומרה את ההטיה בנתונים".

שלל מששת הימים

כאשר כבר עמדה תעש בהתחייבותה לפינוי קרקע של אתר "צפון צור" בהרצליה, שפונה באוגוסט 2001 הודיע המינהל שהוא אינו מוכן לקבל עליו את האחריות למתקן. כתוצאה מכך, קובע גולדברג, הפכה תעש ל"בת ערובה" של המינהל ונכון להיום איש אינו מונע פלישה לקרקע.

המחדל אליו מתייחס גולדברג בחומרה הרבה ביותר מתרחש מזה 35 שנים במתחם בן 300 דונם של תעש במשרד הארץ, אליו הועבר נשק שלל אחרי מלחמת ששת הימים. במתחם זה מצויים אלפי פגזים, רימונים, מוקשים, חומרי נפץ וקטיושות.

מצבורים אלו, מגלה גודלברג, לא אובטחו מאז אותה מלחמה עד שלהי 2003. ב-1992 הודיעה תעש למשטרה שהיא אינה רואה עצמה אחראית לאבטחת המתחם; המשטרה לא עשתה דבר בנדון, והסתפקה מאוחר יותר בטענה שסברה שתעש ומשרד הביטחון מאבטחים אותו.

בתחילת השנה הנוכחית הבהירה המשטרה, כי קיימת סכנה מוחשית וגבוהה ביותר לאסון באותו מתחם. כבר בסוף השנה שעברה היה ברור למשטרה, כי אמצעי לחימה נגנבים מהמקום כדבר שבשיגרה; גולדברג מעיר, שאמצעי הלחימה עלולים להגיע גם לידי מחבלים.

תעש ומשרד הביטחון הטילו את האחריות לפינוי הנפלים זה על זה, ומובן שהתוצאה היתה שדבר לא נעשה. בתחילת שנות ה-90 הודיעה תעש שהיא נוטשת את המתחם וצמצמה מאוד את האבטחה בו אך היא המשיכה לנהוג בו מנהג בעלים.

במשך 12 שנים, מאז 1992, ניהלו תעש והמינהל מו"מ על החזרת המתחם לידי המינהל, אך ללא תוצאות. בכל פעם בה הושגה התקדמות, צצו בעיות חדשות או מחודשות. בינתיים נגנב חול מהמתחם ונערכות בו מסיבות "אסיד".

בנושא זה מסכם הדו"ח, כי מדובר ב"מחדל בטחוני ובטיחותי חמור ביותר. השתלשלות העניינים מלמדת על אוזלת יד מתמשכת ובלתי נסבלת של כל הגורמים שאמורים היו לטפל בנושא, על אף מודעותם לסיכון החמור הטמון לשלום הציבור".