מחקר בבנק ישראל: קצבאות הילדים לא המריצו את ערביי ישראל להגביר הילודה

עוד עולה מהמחקר, כי הגדלת קצבאות הילדים לאוכלוסייה הערבית בישראל לא הביאה להגדלת הפריון היחסי של המשפחות הערביות העניות בהשוואה ליתר המשפחות הערביות.

המסקנה הכללית מהמחקר היא, שהזיקה בין גובה התמריצים הכלכליים לדפוסי הפריון בישראל, כולל במגזר הלא יהודי, אינה חזקה, מסקנה התואמת גם את הידוע ממחקרים דומים שנערכו בעולם.

פריש בחן את השפעת התמריצים הכלכליים על הילודה בישראל בין ינואר 1994 לאוגוסט 1997, במהלכן בוטל בהדרגה השירות בצה"ל כתנאי לזכאות לקצבאות ילדים (קי"ץ - קצבאות יוצאי צבא).

לדברי פריש, שינוי זה סיפק הזדמנות נאותה לבחון את הקשר שבין גובה קצבאות הילדים לבין הילודה בקרב הדרוזים בצפון הארץ והבדואים בדרומה, מכמה סיבות:

א. הגדלת הקצבאות הקיפה חלקים מסוימים מתוך האוכלוסייה הבדואית והדרוזית, אך לא את כולה.

ב. ניתן היה לנטרל את יתר הגורמים המשפיעים על הפריון ולבודד את השפעת הגדלת קצבאות הילדים.

ג. התוספת לקצבאות מהילד השלישי ואילך היתה גדולה ומשמעותית הן ביחס לשכר והן ביחס לרמת הצריכה לנפש.

ד. ביטול האפליה בקצבאות הילדים נתפס במגזר הלא יהודי כשינוי תמידי.

המחקר בחן את השפעת הגידול החד של קצבאות הילדים על מספר אוכלוסיות: הנשים הבדואיות בנגב, הנשים הדרוזיות במחוז הצפון והנשים הדרוזיות במחוז חיפה. מדובר בקבוצות אתניות ובאיזורים גיאוגרפיים שלא נהנו קודם לכן מקצבאות מוגדלות.

אלה מסקנות המחקר: התוצאות מהבדיקות אינן חד משמעיות; אצל הנשים הבדואיות בנגב והנשים הדרוזיות בגליל לא נמצא שינוי בדפוסי הפריון; אצל הנשים הדרוזיות בחיפה נמצא גידול בפריון; הפריון של הנשים הדרוזיות בגולן שנהנו מקצבאות הילדים המוגדלות גדל יחסית לפריון של הנשים הדרוזיות בגליל, שלא נהנו מהגידול; עם זאת, עקב הבדלים תרבותיים כלכליים ואחרים בין שתי האוכלוסיות, תקפות המסקנות פחותה מהמסקנות האחרות שעולות מהמחקר.

פריש בחן גם את השפעת השינוי בקצבאות הילדים על כלל האוכלוסייה הערבית-מוסלמית, בכללה גם הבדואית. אלו המסקנות העולות מבדיקה זו:

הפריון הכולל נותר כמעט ללא שינוי במשך 7 שנים, עד שנת 2001. לכן לכאורה להגדלת הקצבאות לא היתה השפעה של ממש על פריון הילודה.

היציבות בפריון הכולל של האוכלוסייה הערבית מוסלמית באה לאחר 20 שנה של ירידה רצופה בפריון.

מבדיקה פרטנית עולה, כי הגדלת הקצבאות לאוכלוסייה הערבית לא הביאה להגדלת הפריון היחסי במשפחות העניות בהשוואה ליתר המשפחות. היא גם לא הביאה לצמצום משך הזמן בין הלידות. מכאן שהזיקה בין גובה התמריצים הכלכליים לדפוסי הפריון - חלשה.