תגלית של מדענים מאוניברסיטת ת"א: פרוזאק יעילה בטיפול בסרטן

במאמר שהתפרסם היום (שישי) בכתב העת המדעי Cancer Research אומרים המדענים פרופ' רמונה מרגלית והדוקטורנט דן פאר מהמחלקה לביוכימיה בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת תל אביב, כי נוגד הדכאון פרוזאק, או בשמו הכימי פלוקסטין, מתפקד במינון נמוך במיוחד ככימוסנסיטייזר יעיל במיוחד. לדבריהם, המינון הנמוך של התרופה היעיל בטיפול בסרטן איננו מלווה בתופעות לוואי קשות. ממצאי המחקר הושגו בתרביות תאים סרטניים שמקורם ביונקים ובמודלים של סרטן בעכברים, לרבות סרטן שמקורו בבני אדם. יצויין כי גם אם יוכחו תוצאות המחקר נכונות בניסויים חוזרים, עוד נדרש ניסוי התרופה בבני אדם עד שתוכנס לשמוש.

מפרסמי המחקר אומרים, כי טיפול באמצעות תרופות כימותירפיות, בלבדן או בשילוב עם תהליך כירורגי, הינו אחת הדרכים המרכזיות למלחמה בסרטן. אולם למרות ההתקדמות העניפה באמצעי הטיפול ובשיטות לגילוי מוקדם, עדיין רב מדי מספר החולים עבורם הקרב במחלה נכשל.

אחד הגורמים המרכזיים לכשלון הטיפול התרופתי נובע מעמידות מרבית הגידולים (כ 80% מן המקרים) למגוון רחב של תרופות נוגדות-סרטן, עמידות המכונה לכן רב-תרופתית. במנגנון זה לא חל שום שינוי בתרופה עצמה, אלא המדובר בליקויי אספקה, הן בסרטנים רגישים לתרופות והן בסרטנים העמידים על התרופה לחדור לתוך התא על מנת לבצע את פעולת ההרג שלה. ההבדל בין רגישות לעמידות הינו שבמקרים הרגישים התרופה מצטברת בתוך התא עד לרמה מספיקה להרג, ואילו בתאים העמידים התרופה שהצליחה לחדור לתוך התא איננה מצטברת בו. בממברנות התאים העמידים ישנן משאבות, חלקן מולדות וחלקן נרכשות, השואבות את התרופה אל מחוץ לתא בקצב ובעוצמה גדולים משמעותית מקצב כניסתה לתא. כתוצאה מכך רמת התרופה בתא העמיד נמוכה מאוד ורחוקה מסף ההרג. המשאבות אינן ברירניות, ולפיכך לא רק שהן שואבות מגוון רב של התרופות הותיקות, אלא קיימת סכנה מוחשית שהן תעשינה כך - ולפיכך תחבלנה בטיפול - גם עם תרופות חדשות ועתידיות.

הדרך להתגבר על העמידות הרב-תרופתית היא ישירה ופשוטה-לכאורה: להפסיק את השאיבה ולאפשר בכך לכמות מספיקה של תרופה להצטבר בתא העמיד, כמו בתא הרגיש. תהליך זה מכונה כימוסנסיטיזציה ומגיבים המסוגלים לבצע הליך זה מכונים כימוסנסיטייזרים.

במציאות התגלה כי הדרך הפשוטה-לכאורה איננה פשוטה כלל וכלל, ולא מהעדר כימוסנסיטייזרים אלא מהעדר כימוסנסיטייזרים שניתן לטפל בהם בביטחה בחולים. תרופות שכבר היו מאושרות לטיפולים אחרים (שאינם סרטניים) וגילו יכולת להפסקת השאיבה היו הדור הראשון של כימוסנסיטייזרים, אך לא ניתן לטפל בהם בחולי הסרטן. זאת מפני שתחום המינון שנדרש מתרופות אילו על מנת להתגבר על העמידות הרב-תרופתית גבוה בהרבה מן המותר וחורג אל התחום בו נגרמות תופעות לואי קשות ורעילות. תולדות כימיות של הדור הראשון לא הביאו לשינוי במצב ומעטות בלבד מן המולקולות חדשות שסונתזו על בסיס קומבינטוריקה כימית הגיעו לשלבים הראשונים של ניסויים קליניים.

כך, לאחר שלושה עשורים של הכרה התופעה והבנתה, ושלושה דורות של כימוסנסיטייזירים, העמידות הרב-תרופתית הינה עדיין בעיה קלינית כיבדת משקל ללא פתרון ישים.

לצד הממצאים שגלו החוקרים באשר לפרוזאק, נדרשת זהירות מירבית שכן השימוש בפרוזאק להתגברות על העמידות הרב-תרופתית עדיין לא נבחן בבני אדם. בחינה זו נדרשת לא רק לשם אישוש הממצאים, אלא גם על מנת לפתח פרוטוקול טיפול מדויק ולתחום את טווח המינונים שיהיה יעיל מבלי לגרום נזקים. אם תוצאות המחקרים יאוששו בבני אדם, תהיה בכך פריצת דרך שתוביל להתקדמות ממשית בקרב כנגד הסרטן, באמצעות תרופות ותיקות המאושרות לשימוש.

נציין כי לפרוזאק, התרופה האתית של חברת אלי-לילי (LLY) קיימות כיום בשוק גירסאות גנריות, כאשר בין המשווקות גם חברת טבע , שקיבלה את אישור ה-FDA לגירסתה כבר לפני כ-4 שנים. המכירות השנתיות של הפרוזאק נאמדות בכ-2 מיליארד דולר.