טרוולרס וסיטיקורפ הצביעו על הכיוון

ברוב של קול אחד - 214 בעד, 213 נגד - עברה בחודש שעבר חבילת התקנות בחוק הבנקאות החדש של ארה"ב בבית הנבחרים, וכעת עוברת המלחמה על החוקים החדשים לסנאט. חבילת החוקים והתקנות עברה בבית הנבחרים לאחר 20 שנה של מאבקי כוח בין המצדדים והמתנגדים. החוק החדש קובר למעשה את תקנות גלאססטיגל המפורסמות משנת 1933.

שמונה סעיפים עיקריים מופיעים בתקנות: 1. בנקים מסחריים יוכלו לעסוק בביטוח, בחתמות, בייעוץ השקעות ובמכירת מכשירים פיננסיים, ואילו חברות הביטוח וחברות הברוקרים וההשקעה יוכלו לעסוק בכל שירותי הבנקאות. 2. כל החוקים והתקנות שמנעו מחברות ביטוח ומבתי השקעה וברוקרים לרכוש בנקים בוטלו. 3. בנקים יוכלו לרכוש כל חברת השקעות, חברת ברוקרים וחברת ביטוח. 4. מערכת חדשה של חוקים ותקנות הועברה לגבי רשיון לעסוק בביטוח. 5. לא יינתנו רשיונות חדשים להקמת בנקים לחיסכון. 6. הבנק המרכזי של ארה"ב יקבל את האחריות לניהול המערכת כולה, במיוחד לפיקוח על חברות אחזקה פיננסיות. 7. הפרדה מוחלטת בין תעשיית הבנקאות ותעשיות שאינן פיננסיות. במילים אחרות, מוסדות בנקאיים יצטרכו למכור את כל אחזקותיהם בחברות שאינן בתחום. 8. תקנות מחמירות מאוד בתחום ההגנה על הצרכן.

מי שמכיר את המערכת הקיימת בארה"ב יכול להעריך את גודל המהפך הזה, את האינטרסים המעורבים כאן. אפשר להבין מדוע לקח 20 שנה לחוקים הללו לעבור, מדוע החוק עבר על חודו של קול אחד, ומדוע טוענים רבים שייקח זמן רב, אם בכלל, עד שהחוק יאושר בסנאט, וגם אז, טוענים רבים, הנשיא יטיל וטו.

לנו נראה כי משרד האוצר הישראלי או משרד המשפטים או שניהם צריכים לשלוח משקיפים מטעמם ללוות את המשך המאבק, כי החקיקה שבסופו של המאבק תהיה זו שתקבע את מבנה התעשייה הפיננסית במאה הבאה. אם אנחנו רוצים להיות חלק מהגלובליזציה, אז כדאי לעקוב ולהעתיק בזמן ולא לחכות, כמנהגנו מאז ומעולם, עוד 20 שנה או להמציא חוקים לא טובים משלנו.

תקנות גלאס-סטיגל מ-33', יחד עם תקנת חברת האחזקה הבנקאית של 1956 (Bank Holding Company Act ‏1956), הפרידו בין הבנקים, וול-סטריט וחברות הביטוח. המחשבה שמאחורי התקנות הישנות היתה שצריך לנתק את הבנקים וחברות הביטוח מהבעיות של הבורסה.

השינויים שחלו בתעשייה הפיננסית בשנים האחרונות יצרו מצבים שהחוקים הקיימים התמלאו בחורים. בנקים החלו לחדור לתעשיית ההשקעות, חברות ביטוח חדרו גם לבנקאות וגם להשקעות, בתי ההשקעה הגדולים, שהחוקים לגביהם בנושא הזה היו קשים במיוחד, מצאו גם הם דרכים לתת שירותי בנקאות.

הדוגמה האחרונה לעקיפת החוקים הישנים היא קבוצת הביטוח טרוולרס. המיזוג בין טרוולרס לבנק הגדול סיטיקורפ יוצר מערכת ענק של כל השירותים הפיננסיים הקיימים.

חבר בית הנבחרים מניו-יורק, ג'רלד סולומון, משתמש בטרוולרס כדוגמה לנחיצות החוקים החדשים. "הרי לכם דוגמה", הוא אומר, "איך עובדים כוחות השוק. נכון שסאנדי ווייל, (יו"ר קבוצת טרוולרס) הוא אדם יוצא דופן ביכולתו הארגונית, אבל ללא כל קשר, מה שקורה עם טרוולרס זה הכיוון שעליו מצביע השוק". קבוצת טרוולרס כוללת היום, תחת מטריית חברת הביטוח טרוולרס, בתי השקעה (סמית-בארני-סולומון) ושירותי בנקאות (המיזוג, שעדיין לא אושר, עם סיטיקורפ).

"למעשה", אומר חבר בית הנבחרים, "כל העסקאות הללו נוגדות את תקנות גלאס-סטיגל ותקנת חברת האחזקה הבנקאית של 1956, ונעשו באמצעות חורים בחוקים. הגיע הזמן להתאים את החוק למציאות".

כמובן, מי נהנות מהחוקים החדשים הן חברות הענק האמריקאיות, כמו טרוולרס או מריל לינץ'. מריל לינץ', בית ההשקעות-ברוקרים הגדול בעולם, עוד לא רכשה בנק או חברת ביטוח, אבל דיוויד קומינסקי, יו"ר החברה, התלונן תמיד שזה לא ייתכן שבנקים רוכשים חברות ברוקרים כל הזמן, בדרך של הקמת חברות אחזקה בנקאיות, ואילו הברוקרים מנועים מלרכוש בנקים.

"משום-מה", אמר קומינסקי, "המחוקק מאפשר לבנקאים למצוא כל מיני חורים כדי להיכנס לתעשייה שלנו, אבל הוא מפקח עלינו בשבע עיניים שלא ניכנס לתעשייה שלהם". ואין זה פלא שקומינסקי ו-ווייל, שני יריבים גדולים בביזנס, הסתובבו יחד מחבר בית נבחרים אחד למשנהו בניסיון לשכנע אותם להצביע בעד התקנות החדשות. בכלל, המאבק להעברת החוק החדש היה מלחמה אדירה של יחצ"נות, לחצים ומסעי שכנוע שלא נראו כמותם בבית הנבחרים זה שנים רבות.

"כשאישור של מיזוג כמו זה של טרוולרס וסיטיקורפ, מיזוג בשווי 70 מיליארד דולר", הסביר יחצ"ן וושינגטוני, "צריך לעבור בוועדות השונות, מה פלא שהחברות המעורבות, המעוניינות, מפעילות לחצים. האם לא היה פשוט יותר אם החוק היה מתאים יותר למציאות? היה נחסך כסף רב, והרבה שמועות וחשדות היו נעלמים".

המרכז לפוליטיקה אחראית - מרכז לימודי שלא למטרות רווח בעיר וושינגטון - בדק ומצא שחברות שונות וגופים שונים תרמו כ-32 מיליון דולר למסע הבחירות של חברי קונגרס ש"התקשו" להחליט איך להצביע.

"התעשייה הפיננסית היא מגדולי התורמים למועמדים השונים", אמרה ג'ניפר שאקטר, החוקרת שהכינה את הבדיקה במרכז. "כעת אפשר להניח שכל 100 הסנטורים בסנאט, שיצטרכו לאשר או לדחות את החוקים שעברו בבית הנבחרים, מסתכלים בקנאה על הסכומים שזורמים לוועדות הבחירה של אנשי הקונגרס הללו. זו כשלעצמה סיבה טובה לעיכוב ההליכים".

מה שמעניין הוא שהכסף הגדול בא לא רק מהחוגים האינטרסנטיים בהעברת החוקים החדשים. הבדיקה שעשה המרכז מראה שסכומים דומים, פחות או יותר, הגיעו מהמתנגדים. "אפשר היה להניח שכסף היחצ"נות הגדול בא מהחברות הגדולות שמעוניינות בהעברת החוק", אמרה שאקטר, "אבל זה לא כך. המתנגדים מוציאים את אותם הכספים, לעתים יותר".

העובדה שההצבעה הסתיימה על חודו של קול אחד מבליטה את המאבק והוויכוח בנושאי החקיקה של תעשיית הכספים. אחת מאבני המחלוקת שעליהן נטוש ויכוח חריף ביותר היא מי יפקח על התעשייה הזו.

החוק שעבר קובע מפורשות שהבנק המרכזי יפקח על פעילות חברות האחזקה הפיננסיות, והוא שיצטרך לאשר את מבנה החברות הללו. במילים אחרות, הבנק המרכזי מקבל כאן תפקיד ביצועי חשוב ביותר. ההיגיון מחייב דווקא שהבנק המרכזי, שלו הידע הכי מקצועי ונרחב בתחום, הוא שיפקח.

אבל כאן מתערבים שיקולים שאינם שלא בהכרח מקצועיים. נבחרי ציבור רבים, וכמובן אנשי האוצר, מתנגדים נמרצות למתן הכוח הזה לבנק המרכזי. בנק מרכזי, מעצם היותו בלתי תלוי, "עלול" לפעול רק לפי שיקולים מקצועיים. זה לא תמיד מסתדר עם הפוליטיקאים ועם קבוצות לחץ שונות (הדוגמה הטובה ביותר שמוכרת לנו היא פעילותו של בנק ישראל בתחום הריבית).

המעניין בארה"ב הוא שגרינספן ורובין (נגיד הבנק המרכזי ושר האוצר) שיתפו פעולה עם ווייל וקומינסקי בתמיכה בהעברת התקנות החדשות. הבית הלבן, שבו יושב הבוס של רובין, התנגד להעברת התקנות בגלל הסעיף המעניק סמכויות לבנק המרכזי. "הוויכוח אינו רק על מדיניות ועל כוח", הסביר רונלד הנס, מנהל איגוד הבנקים העצמאיים, "זה מאבק על תרומות פוליטיות".

איגוד הבנקים העצמאיים, שכולל בעיקר בנקים קטנים, אזוריים, מתנגד לחוקים החדשים ומפעיל לובי חזק נגדם הן בבית הנבחרים והן בסנאט. האיגוד הזה מסביר לאנשי הנשיא כי אם החוקים החדשים יתקבלו, התוצאה הסופית תהיה שהרבה פחות כסף יגיע כתרומה למערכות בחירות.

"אם הפיקוח יהיה בידי הבנק המרכזי", מסביר הנס, "חברות הענק הפיננסיות, שהיום הן מהמובילות בין התורמים לנשיא, לא יצטרכו עוד לתרום. הן תורמות עלמנת להשיג השפעה, מאוחר יותר, אצל אנשי האוצר שהיום ממונים על ההחלטות. אם ההחלטות יהיו בידי הבנק הפדרלי, הצורך הזה ייעלם ואיתו התרומות".

במקרה של הנשיא קלינטון זה הרבה יותר מוחשי מאשר אצל נשיאים קודמים. העובדה היא שקלינטון דאג תמיד שאנשים מרכזיים באוצר ובמשרדים אחרים, אנשים שהוא ממנה, יופיעו באופן קבוע באירועי התרמה. למעשה, רוברט רובין, שר האוצר, נחשב אחד המתרימים הגדולים של קלינטון. רובין, בעצמו יו"ר משותף לשעבר של ענק ההשקעות גולדמן זאקס, ערך עשרות אירועים של "ארוחות התרמה - מנה ב-1,000 דולר" לבכירי וול-סטריט, לבנקים ולחברות ביטוח.

אם הכוח להחליט יישאר בידי האוצר, התרומות ימשיכו לזרום. וול-סטריט מעורבת בחקיקה מעל ומעבר. "אין מנהל אחד, אפילו בדרגות ביניים, שאינו מעורב בלחצים ברמה זו או אחרת", אמרו חברי קונגרס אמריקאיים. חלק מהמנהלים מצדדים בחוקים החדשים, חלקם מתנגד. אלה שבעד טוענים שהתעשייה הפיננסית, מעצם הגדרתה, אינה יכולה להמשיך ולתפקד ביעילות בכלכלה של המאה ה-21, עם החוקים שבנו קיר בין בנקאות, ביטוח ובנקאות השקעות-ברוקרים.

"הצרכן דורש את כל השירותים הפיננסיים מאותו מוסד. נמאס לו ללכת לברוקר לרכוש מניות, ללכת לבנק לקחת הלוואות, ללכת לביטוח כדי לבטח, ואחר-כך ללכת לבנק אחר לקבל משכנתה", אומרים התומכים. "הוא רוצה סופרמרקט פיננסי. הבנקים הקטנים, הברוקרים הקטנים וחברות הביטוח המתמחות לא ייפגעו, יש להם מספיק מירווח חיים. כך זה התפתח בכל התחומים לשביעות רצונו של הצרכן".

"במזון ישנן רשתות הענק ולצידן המעדניות. יש מקדונלד'ס וסטארבאקס (מזון מהיר וקפה), ולצידן יש מסעדות קטנות ובוטיקי קפה. יש רשתות מוצרי הלבשה והנעלה, ועדיין פורחים בוטיקים קטנים. אפילו בתחום הציוד המשרדי ישנה אופיס-דיפו, וישנן כל חנויות הציוד המשרדי המקומיות שמרוויחות יפה. כך מכוון השוק גם את התעשייה הפיננסית. יהיו הטרוולרס של העולם, ולצידם יפרחו בוטיקי ביטוח, השקעות ובנקאות".

המתנגדים טוענים שביטול כל המגבלות בין ענפי הפיננסים השונים יוריד את התחרות ויגרום למונופוליזציה. "תראו מה קורה בתקשורת", הם טוענים, "היו שבעה תינוקות בל ונשארו שלוש. האחד בולע את השני. המחירים בטלפון המקומי עולים".

בקיצור, שמח. אבל המנהיגות הרפובליקאית של בית הנבחרים אינה מוותרת. שלושת התותחים הכבדים של הרפובליקאים בקונגרס, ניוט גרינגריץ' המצליף, ג'ים ליץ', יו"ר ועדת הבנקאות, ובמיוחד בוב קסיץ', יו"ר ועדת התקציב ואחד האנשים הפופולריים ביותר בפוליטיקה האמריקאית, הם שגרמו להעברת התקנות, והם מבטיחים שהחוק יעבור גם בסנאט.

הנשיא קלינטון, כמנהגו, עדיין לא אמר הרבה בנושא. הוא ממתין לראות להיכן נושבת הרוח הפוליטית. "הבית הלבן אומנם מתנגד לחוקים שעברו, אבל אומר שהוא בעד מודרניזציה", אמר הנס, יו"ר איגוד הבנקים העצמאיים. "קלינטון, כמנהגו, יראה איך זה מתקדם בסנאט, ועד כמה החוקים החדשים פופולריים בציבור. כבר ראינו שהוא יודע לאמץ רעיונות רפובליקאיים ולשוות להם תדמית כאילו שהוא יזם אותם מלכתחילה אם הרעיונות פופולריים".

הבאנו את הקטע הזה, כאמור, על-מנת להראות שבארה"ב, למרות שדברים לוקחים הרבה זמן, לעתים המחוקקים מתאימים את עצמם למציאות הכלכלית. למרות שהחוקים החדשים עברו על חודו של קול, הם עברו כי כך מכתיב השוק. לדעתנו, הם גם יעברו בסנאט וגם בבית הלבן. למעשה, הועברה רפורמה בשוק ההון האמריקאי. את הרפורמה הזו חייבים ללמוד היטב בישראל, כי את המתכון הסופי נצטרך, בסופו של דבר, לאמץ