כוח השוק של הבנקים מול הפירמות הגדולות הצטמצם במשך השנים

כוחות השוק של הבנקים מול הפירמות הגדולות הצטמצם במשך השנים, על רקע הליברליזציה שיזם בנק ישראל, והגלובליזציה של השווקים הפיננסים. בנוסף, נהנו כלל הפירמות במשק מירידה במחיר האשראי יחסית לריבית בנק ישראל, ואולם פירמות בעלות קשרים הדוקים עם הבנקים המקומיים, וכן חברות המאופיינות בייצוא מצמצום נהנו מירידה גדולה יותר במחיר האשראי. כך עולה ממחקר שנערך על ידי ד"ר חדוה בר, וד"ר סיגל ריבון, כלכלניות בכירות ממחלקת המחקר בבנק. המחקר של הכלכלניות, בר וריבון מעלה רשימה ארוכה של מימצאים חשובים, ובהן:

הפירמות שנהנו בעיקר מפתיחת המשק לתנועות הון הוא מהיכולת לגייס מקורות חלופיים לאלה של הבנקים המקומיים, הן פירמות משני סוגים: פירמות בעלות קשרים הדוקים עם הבנקים ופירמות המייצאות מעט.

בתחילת העשור ניצלו הבנקים את כוחם כדי לגבות ריבית גבוהה יותר מפירמות שקיבלו אשראי ממעט בנקים, או מפירמות שהיו בקשר מתמשך עם הבנקים. במחצית השניה של שנות ה-90 המגמה התהפכה, ויכולת זו הצטמצמה מאוד ואולי אף נעלמה.

לפירמות שלא היתה להן פעילות בחו"ל והייצוא שלהן לא היה גדול במיוחד, ושהיו להן קשיים לגייס מקורות מימון בחו"ל נאלצו לשלם מחיר גבוה יותר על האשראי הבנקאי.

על רקע הגידול בתנועות הון וההתעניינות הגוברת של משקיעים זרים בחברות ישראליות, נעלם יתרונן של הפירמות המייצאות במחיר שהן משלמות על האשראי, וגם פירמות אחרות החלו להנות ממחיר אשראי נמוך יחסית.

ככל שהסיכון של הפירמה גדול יותר, היא תידרש לשלם מחיר גבוה יותר על האשראי מהבנקים. איכות גבוהה יותר מורידה את הריבית על האשראי.

גם פירמות גדולות ופירמות ריווחיות יותר צפויות לשלם ריבית נמוכה יותר.

לעומתן פירמות העוסקות במחקר ופיתוח, הנתפסות כמסוכנות יותר, צפויות שלם ריבית גבוהה יותר.

מחקר נוסף שנערך בבנק ישראל על ידי הכלכלנים ד"ר בנצי שרייבר ואשר גרוסברג, מגלה כי הפעילות הספקולטיבית במט"ח של תושבי ישראל הצטמצמה מאוד, לאחר שהפנימו את מדיניות בנק ישראל שלא להתערב במסחר במט"ח, דבר שפעל בתודעת הציבור והבנקים כאחד להפנמת המודעות לסיכוני שער חליפין. עיקר הפעילות הספקולטיבית במט"ח של תושבי ישראל נרשמה בעיקר בתקופה שבה שער הסל היה בצמוד לגבול התחתון של רצועת הניוד, ועל רקע מחוייבות בנק ישראל להגן על הרצועה, מחוייבות שהקטינה את סיכון שער החליפין. לעומת זאת, דווקא בתקופה השניה שבה בנק ישראל לא התערב במסחר, הצטמצמה מאוד הפעילות הספקולטיבית, ובמקביל גבר השימוש בכלים פיננסיים להגנה מפני סיכוני שער חליפין. המחברים מגלים, כי רק בתקופה שבה התערב בנק ישראל במסחר במט"ח בין 1995 ל-1997, נמצאה עדות משמעותית ומובהקת מבחינה סטטיסטית לפעילות ספקולטיבית. פעילות כזו נמשכה עד סוף 1999. לאחר מכן קטנה הפעילות הספקולטיבית.