אהרון ברק: ההפחתה שבוצעה בקצבה לנפגעי תאונות עבודה בחוק ההסדרים 2002 היתה חוקית

ההפחתה שבוצעה בקצבה לנפגעי תאונות עבודה בחוק ההסדרים 2002 היתה חוקית. כך קבע היום נשיא ביהמ"ש העליון, אהרון ברק, בפסק דין אשר דחה עתירה של ארגון נפגעי תאונות עבודה ואלמנות הנפגעים כנגד המדינה והמוסד לביטוח לאומי.

פסק הדין, איתו הסכימו השופטים אליעזר ריבלין ואשר גרוניס, קובע כי ההבחנה בחוק ההסדרים בין קבוצות הנכים השונות, מבוססת על שוני רלבנטי ולכן איננה מפלה.

ביוני 2002 נחקק חוק התוכנית הכלכלית, ובו סעיף המפחית ב-4% את הקצבה לנפגעי תאונות עבודה.

הארגון, המאגד 23 אלף נכי תאונות עבודה ואלמנות של נפגעים, טען בבג"ץ כי ההפחתה אינה חוקתית, כיוון שהיא פוגעת בזכות לשוויון. לטענתם, החוק מפלה בין נכי צה"ל, נכי רדיפות הנאצים ונפגעי פעולות איבה, לבין חברי הארגון, בשל העובדה כי ההפחתה איננה מתייחסת לנכים האחרים, אלא רק לנכי נפגעי תאונות עבודה.

המדינה ציינה כי ההבחנה שנעשתה בחוק ההסדרים בין קבוצות הנכים השונות היא מוצדקת, שכן, ההבחנה בין נכי צה"ל, נכי רדיפות הנאצים ונפגעי פעולות האיבה, לבין נכי תאונות עבודה, נעשתה על רקע המחויבות המוסרית של המדינה כלפי מי שנפגע מפעולות האיבה.

ברק מקבל עמדה זו, ואומר כי נפגעי פעולות האיבה ונפגעי רדיפות הנאצים נבעה בשל השתייכותם הלאומית הקולקטיבית, ובן גוריון, בהציגו את חוק הנכים בפני הכנסת, אמר כי החוק הוא החזר על חלק מהחוב שהאומה חייבת לאלה שעזרו בגופם לשחרור האומה והמולדת.

ברק אומר כי המדינה רשאית לפרוע את חובה המוסרי כלפי אוכלוסיות שנטלו חלק בתקומתה, וחובה מוסרית זו היא בבחינת שוני רלבנטי שיש בו כדי להצדיק את ההבחנה בין הקצבאות.

עוד מציין פסק הדין כי, ההפחתה איננה מתייחסת גם לקבוצת הנכים הכללית, שכן קצבת הנכות הכללית היא מעין קצבת קיום, בעוד שקצבת נכי תאונות עבודה הגבוהה יותר, איננה מותנית באמצעים כלכליים של מקבלה.

יצוין כי ההפחתה בוצעה במשך חצי שנה עד לחקיקתו של חוק הסדרים חדש, אשר ביטל את ההפחתה והחזיר את הקצבה לרמתה המקורית.

את הארגון ייצג עוה"ד ישראל שדה ואת המדינה ייצגו עורכי הדין אוסנת מנדל ועירית אלטשולר. (בג"ץ 5304/02).