שיעור בהליכות

עדי צביקל, מבכירי שמאי המקרקעין בארץ העמיד בשבוע שעבר במקום הנכון את מינהל מקרקעי ישראל, ונתן לו שיעור איך לא צריך להתנהג. צביקל קיבל במלואה את תביעת הפיצויים של חברת חבס וקבע כי המינהל חייב לשלם לחבס 4.5 מיליון דולר. לסכום זה יש להוסיף ריבית והצמדה ממועד ההסכם, וכך המינהל ישלם לאחר פשרה 18.5 מיליון שקל שישולמו עקב חלקו של המינהל בפינוי פולשים ממגרש בצפון ת"א. צביקל דחה את גירסתו של המינהל, שטען כי עליו לשלם 11 מיליון שקל בלבד, וחייב אותו לשלם מלוא הסכום.

מדובר במגרש בן 9 דונם, בדרך נמיר פינת רח' ההלכה בת"א שחבס בונה עליו שני בנייני יוקרה. התב"ע קבעה שאסור לבנות במיתחם עד שגומרים את כל הפינויים. הבעיה של משפחת חבס היתה שבמגרש, אחר, לא שלה - ששייך בכלל למינהל, היו שתי וילות של משפחות פולשים בלתי חוקיים.

ידיה של חבס היו כבולות - היא לא יכלה לבנות לפני שהמינהל יפנה את שני הפולשים מהמגרש שלו. המינהל כדרכו בקודש נקט בסחבת. חבס הפעילה סעיף אחר בתב"ע המאפשר לה לפנות במקרה זה את הפולשים על חשבונה, ולדרוש את הכסף חזרה מהמינהל.

התב"ע קבעה במפורש שהמינהל חייב לשלם במקרה כזה את כל הכסף. חברת חבס פינתה ב-1996 את משפחת מזרחי, וב-1999 את משפחת דורי - הפולשות. היא שלחה מכתב למינהל וביקשה חזרה את הכסף - 4.25 מיליון דולר.

המינהל ציפצף על התב"ע ולא שילם. לחבס לא נותרה ברירה, והיא הגישה במאי 2001 תביעה לביהמ"ש המחוזי בת"א שמינה את צביקל לשמאי שיכריע בעניין. המינהל הסכים שהפיצוי המינימלי יהיה 10 מיליון שקל. לפני חמישה חודשים שלח המינהל צ'ק על סך של 8.3 מיליון שקל. אם הסכים מראש לשלם 10 מיליון שקל, מדוע שילם פחות? למינהל פיתרונים?

צביקל קבע שתביעת חבס צודקת. מדבריו בפסק הבוררות גם ניתן להבין, שחברת חבס היו "ילדים טובים", ולו דרשו יותר - היו מקבלים יותר. עכשיו נישאר למינהל רק לשלם, ולעשות חשבון נפש מדוע היה צריך לסחוב את חברת חבס 8 שנים.