כל הדרכים מובילות לברלין

במאה ה-21 גרמניה תהיה המרכז של אירופה מאוחדת. היורו, ינוהל מפרנקפורט, וברלין תהיה למרכז התרבות והפוליטיקה האירופים ובירת התחבורה. שני מסלולי הרכבת האירופים הגדולים - מפאריס למוסקבה, ומסטוקהולם לווינה - יעברו בתחנת הרכבת החדשה של ברלין. "רכבות גרמניה" משקיעה בה יותר מ-7 מיליארד ליש"ט.

תוך זמן קצר יעביר הקנצלר החדש, גרהארד שרודר, את משרדו מבון לברלין. נשיאה הבא של גרמניה ייבחר במאי 1999 בבניין הרייכסטאג סמוך למשכנו החדש של הבונדסטג. חלק ממשרדי הממשלה החדשים כבר מוכנים לקליטת דייריהם. במסגרת המאבקים על שטח, מנצלים משרדי ממשלה גדולים את גודלם. חלק מהמשרדים הקטנים יותר, שמוקמו במערב ברלין במהלך המלחמה הקרה, נאלצים לוותר על הבניינים שלהם ולעבור לבון.

בגרמניה הכל יודעים שהמעבר מבון לברלין אינו מסתיים במשאיות הובלה. כאן תקום, בהדרגה, מדינה מסוג חדש. גרמנים מדברים עתה על "רפובליקת ברלין" שתקום. היא לא תהיה כמו רפובליקת בון הישנונית, זו צפויה להיות רפובליקה שמאופיינת בחריפות, חוסר סבלנות והחלטיות.

מימין ישנם אינטלקטואלים הטוענים שעל הרפובליקה הברלינאית לעבור מהאוריינטציה המערבית של בון, למעמד אסרטיבי ועצמאי יותר של מדינה. אבל לממשלה האדומה-ירוקה החדשה, קואליציה של ה-SPD והירוקים, אין כוונות כאלה.

המונומנטים של התרבות הברלינאית נהרסו בהפגזות או כמלו במלחמה הקרה. אבל האיחוד הביא לבניית מספר רב של מוזיאונים, פרוייקטים חדשים ומשופצים. ישנם כ-150 אוספים בעיר, החל מהבנינים העצומים והנושנים ב"אי המוזיאונים" ועד המוזיאון היהודי החדש.

ברלין היתה מאז ומתמיד עיר של "זרים" ושל ריבוי זהויות. מרבית הברלינאים נולדו במקום אחר. יש בעיר 137 אלף טורקים, 72 אלף איש מהמדינות שהיו פעם יוגוסלביה, וקרוב ל-30 אלף פולנים. יש בה עכשיו שלושה עתונים ברוסית וכתריסר בנקים רוסים שמשרתים את 13 אלף המהגרים מרוסיה ומאוקראינה. רבים מהם, יהודים רוסים שנוהרים להתיישב בברלין, אינם מוטרדים מטראומות העבר הנאצי.

ילידי ברלין מתלוננים על הזרים ועל הפשע. נכון שיש עליה חדה בשיעור מקרי הרצח, כ-%16 בשנה. אבל המספרים גם מצביעים על כך שבחלק נכבד מהמקרים גרמנים רוצחים גרמנים וזרים רוצחים זרים. האבטלה בעיר עדיין עומדת על %14, עקב התמוטטות הכלכלה של מזרח ברלין. כיום מקדימות הספקולציות את השוק, ובכל מקום במרכז העיר ישנם גושים של בנייני משרדים שבניתם הושלמה ושאיש אינו מעוניין לשכור.

מספר חברות, ביניהן דיימלר בנץ וסוני, העבירו את כל המטה האירופי שלהן לברלין. שני המרכזים "היריבים" שהקימו, כל אחד מהם יער של מגדלי משרדים, מרכזי קניות וגושים של בניני דירות, נבנים זה לצד זה במקום בו היה פעם פוצדאמר פלאץ. אבל ענקי תעשיה אחרים, כמו סימנס וב.מ.וו., ספקנים ואינם מצטרפים.

סביב חור גדול באמצע ברלין, במקום בו עמלים 40 אלף פועלי בניין, נאבקים יזמים על כסף, היתרי בניה וטובות מהסנאט שמנהל את ברלין. נדמה שכל חברות הבניה והספקולנטים בגרמניה משתתפים בחגיגה. חלקם פשטו את הרגל, אחרים התגלו כנוכלים או הסתבכו עם החוק בגלל בניה ללא היתר. נסיונות לאחדות אסתטית כלשהי במקום נעלמו מהר מאוד. מרכז ברלין - רובע משרדי הממשלה והעסקים - יהיה ג'ונגל של סגנונות לא אחידים.

עם זאת, יש בברלין דברים שאינם משתנים. אחד מהם הוא החיבה לבנייני ענק, שהופכים את האנשים לנמלים. הקיסרים הגרמנים בנו בצורה זו, וגם היטלר, שהשיפוץ הקולוסלי שלו לברלין רק החל לקראת סיום המלחמה. מאפיין נצחי נוסף של ברלין הוא שינוי פתאומי ומהפכני. בערך כל דור, מתרחשת "רעידת אדמה" ואי-אפשר לזהות את העיר.

לפני 200 שנה, היתה זו עיר נאו-קלסית ששכנה בין אגמים. במאה ה-19, הוכפלה אוכלוסייתה בקצב מהיר ותוך זמן קצר הוכפלה שוב. במקום שבו עמדה ברלין הישנה, הופיעה בירה הומה, מצויידת במוזיאונים הידועים בעולם ומוקפת בתחנות כוח ומפעלי הנדסה. העיר החזיקה מעמד עד מלחמת העולם, אז נהרסה עד היסוד בעקבות ההפצצות הבריטיות וכיבוש הצבא האדום. בעקבות אלה באו חמישים שנה של ברלין מפוצלת שהסתיימו עם נפילת החומה