נחטפים לתפקידי ניהול

צדיק בינו מינה בשבוע שעבר את סמדר ברבר למספר שתיים בבנק הבינלאומי שבשליטתו. ברבר היא רואת חשבון, שהחלה את דרכה במשרד סומך-חייקין. בינו נמנה על לקוחות המשרד. "חטיפתה" של ברבר, לפני למעלה מעשור, יצרה מתיחות קשה בין בינו לבין גד סומך, שהביאה לכך שהשניים לא דיברו כמה וכמה שנים. אבל הזמן עשה את שלו, בינו נשאר לקוח מכובד, וגם הביקורת של הבנק הבינלאומי ממשיכה להתבצע בידי סומך-חייקין.

ברבר היא דוגמא לתופעה נפוצה, של מעבר רואה חשבון לשורות לקוח של המשרד בו הועסק. אם מסתכלים על כל הדרגים במשרדים, ניתן לשער שמדובר במאות רואי חשבון שעשו את הדרך הזו בשנים האחרונות, במיוחד בשנות ההיי-טק העליזות אך גם לאחר מכן. וגם כאשר מבודדים את אלו שקיבלו תפקידים בכירים אצל הלקוחות, מדובר בשורה נכבדה למדי.

ראשי כל המשרדים הגדולים אומרים, שזהו תהליך טבעי ובלתי נמנע. אז נכון שלא תמיד הם מאושרים ממנו, אבל - כפי שמתבטא אחד מהם - "אתה לא יכול להחזיק בכוח אנשים מוכשרים". וזהו כמובן האבסורד בו נתקל כל מנהל: דווקא עובדים טובים ומבטיחים, עלולים להתפתות להצעות מבחוץ. אז מה עושים? משתדלים להפיק את המיטב מהמצב.

תופעה רווחת

"השבוע היתה לי שיחה עם העובדים החדשים שקלטנו השנה", מספר שלמה זיו (זיו-האפט). "אמרתי להם, שלצערי הרב המשרד לא יכול לגדול באותו קצב של קליטת העובדים, של 60 איש בשנה, ולכן המסלול אליו הם נכנסים יכול להוביל אותם גם לעמדות ניהול. מתמחה שנכנס למשרד גדול, הוא בחור צעיר שרק גמר אוניברסיטה ולא יודע עדיין מה דרכו בחיים. אחרי כמה שנים במשרד, הוא יכול לבחור".

אבי ברגר (קסלמן) מוסיף: "זו תופעה רווחת בעולם, מהסיבה הפשוטה שהעבודה מול לקוח יוצרת היכרות טובה מאוד בין האנשים והיכרות טובה מאוד של החומר. כרואה חשבון, אתה מכיר את החברה לפני ולפנים. לכן, כשחברות מחפשות אנשים למשרות פנויות, משרד רואי החשבון שלהן הוא באורח טבעי אחד המקומות עליהם הן חושבות".

מנהלי המשרדים הגדולים מודים, שאין להם שום אפשרות להתמודד עם התנאים שיכולים הלקוחות להציע לרואי חשבון צעירים. זה היה בולט במיוחד בזמן בועת ההיי-טק, כאשר - כלשונו של זיו - "מיד אחרי ההתמחות כבר היו לרואי החשבון הצעירים הצעות ביד". וזה נמשך, אם כי בפחות אינטנסיביות, גם כיום. כך שלא רק הקידום המקצועי קוסם, אלא גם ובעיקר השכר והמעמד.

יתרה מזו: יש גם מי שמוכן לסייע לעובדיו לעבור ללקוחותיו. מנהל אחד המשרדים אומר במפורש, שאם רואה חשבון הראוי לכך מבקש לעבור למסלול הניהול, המשרד יעזור לו ו"באופן טבעי נפנה קודם כל ללקוחות שלנו. אם זה לא יילך, ננסה בכיוונים אחרים". ולמה? "כי זה מקל על העבודה שלנו, זה יוצר לנו קשרים טובים אצל הלקוח כשאתה מחובר אליו בצורה כזו. לעזור לעובד להתפתח לכיוון בו הוא מעוניין - זה טוב ליהודים".

שגריר אצל הלקוח

עמיתיו של אותו מנהל אינם מהססים לומר, שיש גם תועלת למשרד במעברים הללו. ושוב, זיו הוא גלוי הלב שבכולם: "נוצר לנו קהל אוהד, אנשים שמכירים בערך הפירמה ומסתובבים במגזר העיסקי. הם מכירים את היעילות, המקצועיות, השירות, האפקטיביות. אלו לא יחסי ציבור, אלא השליחים הטובים ביותר שלנו, כי הם אנשי אמת". רונן בראל (פורר-קסירר) מסכים: "אתה לא שמח כשזה קורה, אבל בסופו של דבר יש לך שגריר אצל הלקוח".

אין זה אומר, כמובן, שמינויו של עובד לשעבר למנהל כספים או אפילו למנכ"ל, מבטיח שהתיק יישאר אצל רואה החשבון ממנו הגיע. קודם כל, ההחלטה אינה של אדם אחד, וגם ליתר חברי ההנהלה ולדירקטוריון יש מה להגיד. שנית, אם עזיבת המשרד היתה בטונים צורמים, היחסים האישיים יכולים לשחק דווקא לכיוון ההפוך.

בעיות אתיות

אין לטעות: המעברים אינם תמיד מוצלחים, ולעיתים יש עובדים שמבקשים לחזור. כיצד מתייחסים לכך? בראל: "אין לנו מדיניות אחידה אלא מחליטים לגופו של עניין. בפועל, רק מעטים הם אלו שחזרו. כאשר מאבדים שנה-שנתיים של עידכונים והתפתחויות מקצועיות בביקורת ובחשבונאות, זה לא פשוט להשלים. חוץ מזה, מי שהלך לניהול, עבר ממעמד של נותן שירות למעבר של מקבל שירות; קשה לעשות בחזרה את הסוויץ'".

ומה עם בעיות אתיות אפשריות? הרי מדובר באדם שרק אתמול ישב ועשה ביקורת בתיק, והיום הוא בצד המבוקר. הוא מכיר את המבקרים, הוא יודע מה הם מחפשים, והללו מצידם אולי יתקשו לקבוע שעמיתם לשעבר פועל שלא כשורה. זיו אינו מבין בכלל את השאלה: "הספקנים ביותר לא העלו שאלות כאלו. זו חשדנות יתר. אפילו כאשר מדובר בשותף שעובר לחברה בה טיפל, לא הייתי חושש".

ברגר מציין שבארה"ב של פוסט-אנרון בהחלט מתחשבים בהיבטים הללו. שם נאסר מעבר של רואה חשבון לחברה ציבורית אותה ביקר, אלא לאחר תקופה מסויימת של צינון. בישראל אין מגבלות, וברגר סבור שגם לא צריכות להיות:

"בסופו של יום, הדבר יורד לגופם של אנשים ולאתיקה שלהם, ולדברים כמו יושרה שאו שיש אותם או שאין אותם. יש גם צד חיובי בכך שרואה חשבון מבקר הופך להיות בעל תפקיד אצל המבוקר, כי יש לו מודעות לעקרונות של שקיפות ודיווח. הוא הרי גדל על זה.

"מובן מאליו, שאסור שיישאר קשר עסקי כלשהו בין רואה החשבון לבין המשרד. כל הקשרים הכספיים חייבים להתנתק לחלוטין, הוא לא יכול להמשיך לקבל פנסיה מהמשרד. וכאשר אין קשרים כאלו, נשארים רק הקשרים החברתיים. אז מה ההבדל בין חברות שנוצרת מחר לבין חברות הקיימת מתמול שלשום? מה זה משנה אם רואה החשבון מכיר את החברה מתוקף כך שהוא טיפל בה, או שהמנהל מכיר את רואי החשבון משום שהם מבקרים את החברה?"

רואה חשבון בכיר אחר מעדיף להיות זהיר יותר. למרות שאין איסור מפורש, לדעתו לא ניתן להסכים למצב בו שותף עובר לתפקיד של מנכ"ל או מנהל כספים בחברה אותה ביקר.

ובכלל, "לא ראוי ששותף יעבור ללקוח לתפקיד שיש בו מעמד של קבלת החלטות". לעומת זאת, מעבר של עובד זוטר יותר אינו בעייתי, ואילו מעבר לחברה בה לא טיפל רואה החשבון באופן אישי - אפשרי בכל הדרגים.

לזכותו של המקצוע בארץ צריך לומר, שאכן עד היום לא התגלו בעיות כלשהן שניתן היה לייחס למעבר של רואי חשבון מהצד המבקר לצד המבוקר. ובכלל, ראיית החשבון בארץ גילתה מידה גבוהה בהרבה של יושרה בהשוואה למקצוע בארה"ב על כל השערוריות הידועות היטב. אז נראה שלפחות נכון להיום אין מקום לדאגה. *