שיוך הנכסים בקיבוצים: היום הקובע

בחודש 12/03 עתרה העמותה לחייב את המינהל לקבוע את יום 27.2.96, בו התקבלה החלטה 751 של מועצת מקרקעי ישראל, אשר אפשרה לקיבוצים לשייך את מגרשי המגורים לחבריהם, כמועד הקובע לצורך הכרה בזכויות החברים או יורשיהם לשיוך המגרשים.

העתירה נדחתה בשל השיהוי הרב בהגשתה, שכן מאז התקבלה החלטה 751, מתקיימים כבר ב-74 קיבוצים שונים הליכי שיוך יחידות מגרשים, ושינוי תנאי ההחלטה בהקשר למועד הקובע לעניין הזכאות לשיוך, משנה באורח רטרואקטיבי את הנחות המוצא שעל יסודן קיבלו הקיבוצים את ההחלטה לנקוט את תהליך השיוך.

אף כי העתירה לא נדחתה לגופה, הרי שדחייתה סותמת את הגולל על הניסיון לקבוע מועד קובע אחיד לזכאות לשיוך מגרש המגורים בקיבוצים, ומותירה ענין זה לקביעתו האינדיבידואלית של כל קיבוץ וקיבוץ. הביקורת גורסת, כי במצב דברים זה מעכב הרוב, בקיבוצים רבים, את ההחלטה על המועד הקובע, מתוך כוונה כי בינתיים תלך ותיעלם השכבה המבוגרת ופחות חברים יתחלקו בעוגה.

עפ"י תקנון הקיבוץ ותקנות האגודות השיתופיות (חברות), חברותו של חבר בקיבוץ פוקעת עם עזיבתו. לאחר עזיבתו מאבד הוא את זכויותיו כחבר, למעט זכותו לדמי עזיבה בהתאם לוותק ולמצבו המשפחתי. כמו כן קובע התקנון, כי החברות פוקעת עם הפטירה. לאור העובדה כי נכסי הקיבוץ אינם שייכים לחבריו, הרי שיורשי הנפטרים אינם יורשים זכויות בנכסי הקיבוץ.

בסוגיה טעונה זו, הביעה עמדתה גם הוועדה לענין הקיבוצים, אשר הוקמה בהחלטת ממשלה ופרסמה את המלצותיה בחודש 8/03. הוועדה סברה, כי באופן עקרוני, רק מי שהיו חברי הקיבוץ כאשר אושרה ההחלטה על שיוך הדירות באסיפה הכללית, יהיו זכאים לקבל דירה. ואולם עמדת הפסיקה שונה ומעדיפה מבחן מהותי ורחב יותר, כפי שיפורט להלן.

בפרשת גליל ים אימץ בית המשפט המחוזי בתל אביב פרשנות מרחיבה יותר, המפרשת את היום הקובע כיום בו גמר הקיבוץ אומר לאפשר שיוך נכסים, גם אם טרם נתקבלה החלטה פורמלית ע שיוך נכסים באסיפה הכללית. באותה פרשה ביצע הקיבוץ בשנת 2001 שינויים בתקנונו, במסגרתם אפשר לשנות את הסעיף בתקנון האוסר על חלוקת רכוש הקיבוץ ברוב מיוחד של חברי הקיבוץ, ואף קבע הסדרים וקריטריונים לקביעת תקופת הוותק של כל חבר, בעת שיוחלט על חלוקת הרכוש.

בית המשפט קבע, כי עצם מתן האפשרות לחברי הקיבוץ לקבל החלטה על שיוך הרכוש בעתיד, גם אם זו טרם התקבלה, מעידה על גמירות דעתו, ולפיכך המועד בו נעשה השינוי ייחשב כמועד הקובע. יחד עם זאת, פסק בית המשפט, כי חברי הקיבוץ אשר עזבו אותו טרם קבלת ההחלטה הנ"ל, או הלכו לעולמם, לא יהיו זכאים לחלק בנכסי הקיבוץ.

הלכה זו לא ריפתה את ידם של 52 יורשים של ותיקי קיבוץ מענית, אשר הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה, בחודש 10/04, תביעה בה נתבקש בית המשפט, בין היתר, להצהיר כי יורשי אנשי דור המייסדים, גם אם הלכו לעולמם לפני המועד הקובע, יהיו זכאים להשתתף בהליך ההפרטה המתקיים בקיבוץ.

לטענתם, בהליך ההפרטה קופח דור המייסדים ובייחוד נפגעו זכויות יורשי המייסדים, אשר נפטרו לפני המועד הקובע ואינם זכאים לכל חלק בנכסי הקיבוץ.

אין ספק, כי המצב הנוכחי, בו אין קריטריונים ברורים המגדירים את המועד הקובע לצורך חלוקת הרכוש, גם כאשר מרביתם המכריע של הקיבוצים שינו את אורחות החיים ואינם עוד שיתופיים, מאפשר ניצול לרעה של הליכי ההפרטה ושיוך הדירות ע"י הרוב, תוך עושק זכויות המיעוט, ומהווה כר פורה להתדיינויות משפטיות.

הכותב מתמחה בדיני אגודות שיתופיות. </BODY