מימון מארגנטינה, פיתוח בקיבוץ בית קמה

היא תצטרך - או במקרה שלה אפילו תיאלץ - לספק נתונים כספיים למשקיעים, לדבר על ההיסטוריה שלה, לדווח על גיוסיה הקודמים ועל בעלי המניות שלה ולחשוף חלק מתוכניות העתידיות. כל אלה אינם דברים שקמהדע אוהבת לעשות, אך למזלה יש לה לפחות שנתיים שלמות אותן תוכל להעביר באנונימיות יחסית, שכן כוונות ההנפקה הציבורית הן רק ל-2007.

כשמכניסים את המלה Kamada למנועי חיפוש, מקבלים תוצאות הקשורות בעיקר לשמות פרטיים ושמות משפחה יפניים. כמעט אין "פגיעות" הקשורות לחברה הישראלית מבית קמה. "אנחנו חברה פרטית שלא אוהבת להיחשף", אומר דוד צור, מנכ"ל החברה, ממש עם פתיחת הראיון. הכרזת כוונות. "מצד שני, אנחנו מבינים שההתפתחויות בחברה בתקופה האחרונה מעוררות עניין גם בקרב שותפים פוטנציאליים ובעיקר בקרב חולים. אל מול העניין והתקוות, אנחנו משתדלים שלא ליצור אשליות וציפיות ולא להטעות אף אחד. התעשייה הזו מגלמת בתוכה סיכון, אבל אנחנו חשים שיש לנו מאפיינים ייחודיים שמאפשרים לנו להצליח".

קמהדע, שהוקמה ב-1991, מגדירה את עצמה כחברה שעוסקת בפיתוח, ייצור ושיווק תרופות מרשם להצלת חיי אדם. החברה הפרטית מציגה רווח תפעולי מאז שנת הקמתה ומחזור המכירות שלה הוא 15 מיליון דולר. תרופות ומוצרים נוספים של החברה כוללים מוצרים לשימוש בחדרי מיון ובניתוחים, חיסונים, חלבוני פלזמה ייחודיים הניתנים במצב מחסור, פקטורי קרישה ונוגדי קרישה, מרדימים ומאלחשים. אחד המוצרים הידוע בישראל הוא אנטי-D הניתן לנשים בהריון.

בשבוע שעבר זכתה החברה לכותרות בעיתונים עם קבלת מעמד של תרופת יתום מה-FDA, רשות המזון והתרופות האמריקנית, וממקבילתה בשוק המשותף באירופה. את האישור קיבלה החברה לתרופה הנקראת לעת עתה אלפא-1 שנועדה למתן בהזרקה או באמצעות משאף לחולי אמפיסמה (נפחת) תורשתית שהשוק שלה הוא כ-1.2 מיליארד דולר על פי התרופה הזולה ביותר הקיימת היום בשוק - 60 אלף דולר לשנה למטופל.

זוהי מחלת ריאות בה רקמת הריאות נפגעת עקב מחסור מולד בחלבון האלפא-1. סימני המחלה הם קשים וכוללים קוצר נשימה, הידרדרות מהירה בתפקוד הריאות, דלקות חוזרות ונשנות בדרכי הנשימה, בעיות כבד וקושי בפעילות גופנית. מספר החולים מוערך כיום ב-100 אלף בארה"ב ו-100 אלף נוספים באירופה.

מעבר לתרופה זו יש לקמהדע כ-15 תרופות שרשומות ונמכרות בישראל וב-20 מדינות אחרות וחלקן בתהליכי רישום בארה"ב ובאירופה. היתרונות היחסיים של החברה, כפי שהיא רואה אותם, הם איכות מוצרים, יעילות תהליכים, מיקוד בשווקים ייחודיים ושיתופי פעולה עם חברות גדולות בענף. "אנחנו מאמינים שהחוזק שלנו הוא ביכולת להתמקד וגם היום יש לנו 3-4 תרופות מוגדרות מראש עימן אנחנו מתכוונים להפוך לשחקן מוביל ובמקביל, אנחנו בונים צנרת תרופות גדולה", אומר צור.

המפעל הראשי של החברה ממוקם בקיבוץ בית קמה, זכר לחברה הקיבוצית קמהפארם שנרכשה ב-1991 ועל בסיסה הוקמה קמהדע. בבית קמה מעסיקה החברה 90 עובדים, ובמעבדת הפיתוח בפארק המדע שבקריית ויצמן ברחובות היא מעסיקה 20 עובדים נוספים. 25% מעובדי החברה הם עולים חדשים ופרט מעניין נוסף הוא שמחצית מהעובדים הן נשים. חלק מהעובדים שהצטרפו לחברה בשנה האחרונה הגיעו משורות אינטרפארם של סרונו שסגרה כאן את פעילותה ומסאביינט (ביוטכנולוגיה כללית) שפיטרה כאן עובדים ואחרים עזבו מרצונם. "הציבור אולי יודע מעט מאוד עלינו, אבל העובדים יודעים הרבה. הם מה שמביא אותנו להצלחה והם מעודכנים לפרטי פרטים בבעיות ובכיוונים עתידיים", אומר צור.

צור וראלף האן הארגנטיני הם בעלי המניות הראשיים בחברה. עד היום מומנו ההשקעות על ידי שותפים אסטרטגיים שאת שמותיהם - כמה מפתיע - אין קמהדע מסגירה, ועל ידי המדען הראשי, קרן בירד ורווחים מפעילות שוטפת.

כיו"ר החברה מכהן האן. הוא מתגורר בארגנטינה, דור שלישי בתעשיית התרופות, דובר עברית ומגיע ממשפחה שהיגרה מגרמניה לדרום אמריקה. צור מגדיר אותו כיזם, תעשיין ואיש עסקים עם פעילות בינלאומית. מעבר לתרומה הכספית הניכרת, האן מביא עימו קשרים בתעשיית התרופות הבינלאומית והכרות של השוק הבינלאומי.

צור (54) היה בעבר נספח מסחרי של ישראל באיראן עד שנת 1978, ומשם עבר לארגנטינה, שם הכיר את האן שהכניס אותו לתעשיית התרופות על אף שאין לו רקע בתחום. לפני 20 שנה, כאשר צור פרש מהשירות הדיפלומטי ולאחר אפיזודה קצרה בחברת אלסינט, הוא חבר להאן והם הקימו יחד חברה בשם ראד שעסקה בפיתוח חומרי גלם.

"בניגוד לחברות תרופות שעושות פורמולציה של מספר חומרי גלם 'מן המוכן', לנו בראד הייתה יכולת לייצר את החומר הפעיל ואת התרופה", אומר צור. "מכרנו את החומר הפעיל לתרופות באירופה והיו לנו הכנסות של כ-5 מיליון דולר בשנה". יכולות פיתוח מוצרי הגלם שיש היום לקמהדע מקורן בראד.

באותן השנים פעלה חברה בשם קמהפארם של קיבוץ בית קמה, ובאלגנטיות צור אומר כי היא "לא הבשילה להתחלת ייצור ומכירות" ובמילים אחרות - כשלה. "הקיבוץ השקיע כסף רב אך המפעל לא הצליח", אומר צור, "באחת המשלחות בחו"ל כשעוד הייתי נספח כלכלי ישב לידי קיבוצניק שסיפר לי על הקשיים של המפעל. ראלף ואני ניסינו לעזור להם בדרכים שונות, אבל לא הצלחנו. בשלב מאוחר יותר, ב-1990, קנינו את הנכסים של המפעל בסכום שאני מעדיף שלא להסגיר, ללא ההתחייבויות, והתחלנו לפעול אחרי שיצקנו לתוך קמהפארם את פעילות ראד".

צור מוסיף כי לקיבוץ "יש אנשים נהדרים, עד היום 5% מהעובדים שלנו מקורם בבית קמה, אבל ברור שלקיבוץ לא קל למצוא בין שורותיו פרופסורים, מהנדסים וחוקרים". הקרקע עליה משתרע היום המפעל נמצאת בבעלות פרטית של החברה. "יש לנו יחסים טובים עם הקיבוץ, אך אלו רק יחסי שכנות".

עד היום השקיעו בעלי המניות בקמהדע מעל 25 מיליון דולר. "זה אחד המודלים הראשונים בהיסטוריה הישראלית שנעשו בצורה דומה, שיזמים פרטיים קונים מפעל מאדמת קיבוץ, עושים בו שינויים והופכים אותו לרווחי", אומר צור.

העובד הראשון שנקלט בשורות ראד היה ד"ר שבתאי באוור, שהוא כיום ראש מחלקת הפיתוח של קמהדע. "מתחילת הדרך הוא אמר לנו - תגידו לי מה השוק צריך ואנחנו נעשה את העבודה. אם לא היינו קולטים אותו, הוא היה נשאר באוניברסיטה וכאן הוא מצליח לפתח את התוכן שיהפוך אותנו, כך אנחנו מאמינים, למצליחים".

ב-1991, שנת ההקמה של קמהדע, היו לה 25 עובדים והכנסות של חצי מיליון דולר. כיום, היא מעסיקה 110 עובדים והכנסותיה הן של כ-15 מיליון דולר. לקמהפארם הקיבוצית היה מוצר אחד בזמנו, ה-Albumin, ולדברי פנינה שטראוס, מנהלת הקניין הרוחני בחברה, הוא מסייע בחדרי ניתוח במצבי טראומה לשימור לחץ הדם, כך שהוא יוצר נפח לפלזמה. האלבומין נמכר על ידי קמהדע עד היום.

לחברה יש שיתופי פעולה עם החברות האמריקניות ARC ו-Nabi, עם BPL הבריטית ו-FRC הפינית. "שיתופי הפעולה הללו משלבים בין ידע של קמהדע לנוכחות שיווקית של החברות הללו, ובכל מדינה זה בא לידי ביטוי בצורה שונה", אומר צור. הוא מוסיף כי בישראל החברה מייצגת חברות שונות וזהו מקור נוסף להכנסותיה. "הייתי אומר ש-10%-20% מההכנסות שלנו נובעות ממקורות שאינם הייצור שלנו", הוא מציין. יחד עם זאת, אלה הפרטים היחידים שהוא מוכן למסור לגבי ההסכמים הללו ועל כן הם נותרים תחת הכותרת הכוללנית "שיתופי פעולה".

באתר האינטרנט של קמהדע היא מציינת שהמומחיות שלה לייצור מוצרים המבוססים על חלבוני פלזמה ייחודיים אובחנו גם על ידי הצלב האדום האמריקני, הגוף הגדול בעולם המספק דם. שיתוף הפעולה ביניהם ממוקד בפרויקטים משותפים המשלבים את יכולות הפיתוח של קמהדע עם יכולות השיווק ומקורות הפלזמה של הצלב האדום. גם כאן, צור אינו מפרט לגבי שיתוף הפעולה כיום.

* כמה זמן אתם עובדים על האלפא-1?

צור: "הייתי אומר שאנחנו עובדים על התרופה כבר חמש שנים, משלב הרעיון ועד לשלב הנוכחי. הפנייה שלנו לשוק האמריקני ולשוק האירופי היא ברורה, שם כוח הקנייה גדול יותר וההחזרים נדיבים יותר, אך מנגד, בצד הדרישות הרגולטוריות, הרישום לוקח שנים. על כן, לפני 2007-2008 לא נהיה בשוק עם התרופה".

אישור תרופת היתום מאפשר בלעדיות שיווק של המוצר למשך 7 שנים בארה"ב ו-10 שנים באירופה בנוסף להטבות מס, רישום התרופה וסיוע במימון ניסויים קליניים. החידוש שמביאה קמהדע הוא טיפול בחולים הללו באמצעות משאף בניגוד לצורת הטיפול היום - עירוי.

"בהחלט ייתכן שלא כל 200 אלף החולים יאותרו וירצו את התרופה או שהיא תהיה זמינה לכולם. מנגד, יש אינדיקציות שאפשר יהיה לטפל במחלות נוספות כמו סיסטיק פיברוזיס. אם נכליל אף זאת, הרי שהפוטנציאל של האלפא-1 יוכל להגיע ליותר מ-2 מיליארד דולר. ברור שאני לא רואה אותנו מוכרים בסכום כזה, אבל השוק כולו יתכנס לכיוון המספרים הללו".

צור מוסיף, כי "כיום כושר הייצור שלנו והתוכניות העסקיות מוכנים למכירות של 100-150 מיליון דולר בשנה. אני מאמין שזה יהיה מחזור המכירות שלנו ב-2008". כיום התרופה נמכרת במדינות מסוימות, אך לצורך קבלת אישורי ה-FDA היא נמצאת בשלב ה-III של הניסויים הקליניים. "מבלי להגזים מדי, יש בתרופה תרומה לאנושות. הסיכון מבחינתנו אינו קיים כמעט, שכן באחרונה התחלנו למכור את התרופה במדינות נוספות. היא פשוט עובדת", הוא מציין. "תמיד קיים סיכוי שיקרה משהו רע אבל הוא נמוך יחסית".

* מדוע בעצם לא תלכו לאופציה של גיוס כספים כבר עכשיו כדי לממן את המשך הפיתוח? יש חברות ביוטכנולוגיה ציבוריות בשלבים מוקדמים אפילו משלכם.

"התוכנית של החברה היא לא לצאת להנפקה השנה אלא לקראת 2007, כאשר נהיה קרובים לכניסה לשוק האירופי והאמריקני. זה יהיה מועד טוב יותר עבורנו. אנחנו שונים מחברות אחרות בנקודה הזו - קודם זיהינו את השוק, הגענו למצב שאנחנו יודעים לייצר ולהרוויח, ורק בשלב מאוחר יותר אנחנו פותחים את החברה לציבור, כולל גיוס משקיעים. עד היום מימנו את החברה מהאמצעים שהיו ברשות בעלי המניות והקרנות שלקחו חלק. כעת אנחנו בשלב השני שהוא שותפים אסטרטגיים שייקחו אותנו קדימה, ורק ב-2007 נלך לציבור. חלק מהחבירה לשותפים הללו - מפיצים, שותפים אסטרטגיים ויצרנים שונים, היא גם כדי להקים מפעל בחו"ל. אם זה ייתן לנו יתרון רגולטורי, נבצע חלק מהייצור שם.

"למרות שיש לנו היום חלון הזדמנויות אדיר להנפיק אנחנו רוצים להעלות קודם את שווי החברה. יש מי שיגיד שאנחנו הולכים טיפה הפוך - לא אמרנו 'יש לנו טכנולוגיה, בואו נגייס כסף ואחר כך נחליט מה עושים'. זו אמנם אסטרטגיה לגיטימית, אך לא כזו שמתאימה לנו. יחד עם זאת, אם אנחנו רוצים להנפיק, אנחנו יכולים לעשות זאת בצורה כמעט מיידית".

* האם 'תיתקעו' ללא שותפים אסטרטגיים היום?

"לא, יש לנו האמצעים לקחת את התוכניות שלנו קדימה בשלב המיידי. אנחנו מחפשים את השותפים לטובת הטווח הבינוני-ארוך. השותפים הללו יביאו לא רק כסף אלא גם ערך מוסף גדול.

"זה השלב הנכון מבחינתנו לצרף שותפים בדמות מפיצים או שותפים אחרים. הם הרי ישתתפו איתנו במאמצים של גמר הרישום והכנת התשתית השיווקית. גם מבחינת איפה שאנחנו נמצאים בניסויים קליניים והמרחק מהמכירות של אלפא-1 זהו שלב מתבקש".

* מדובר יהיה על הקצאת מניות לשותפים הללו? תמלוגים ממכירות?

"אנחנו פתוחים לכל הכיוונים. אנחנו שוקלים בהחלט לתת לגופים הללו אקוויטי בחברה".

* ומה לגבי השם שלכם? הוא לא הכי ידידותי.

"אני מסכים שהוא לא קומוניקטיבי בעברית. נשקול את הנושא".