נער שוליים

פעם, לפני חמש עשרה-עשרים שנה, הייתה "דורלקס סדלקס" הלהקה הכי מופרעת והכי מפתיעה במוסיקת הרוק הישראלית של התקופה. היא הייתה "להקת שוליים" במתכוון. חבורה לא נחמדה, לא מנסה למצוא חן ולא מחפשת הצלחה. היה להם צליל מכאיב, בלתי מלודי, רעש תעשייתי ואנרגיה פנקיסטית שעטף שירים, או ליתר דיוק זעקות שבר על נושאים כמו פאשיזם, אלימות פוליטית ובעיקר טראומת השואה. עד עצם היום הזה, הקליפ שצילמה ב-1985 תכנית הטלויזיה הבריטית Tube לשיר שלהם "500 מילים", הוא אחד הביטויים החזקים והמזעזעים ביותר לנושא השואה במוסיקה הישראלית. כמוהו, רבים משירי הלהקה, התעסקו במצבנו הפוליטי-חברתי ובהשפעות העבר שלנו על ההווה בלי לפחד ובלי להתחמק.

בשוליים

"דורלקס סדלקס" (בלטינית "קשה החוק אך זהו החוק") קמה בסוף 1983 על ידי ארבעה חברים שלא ממש ידעו לנגן אבל היה להם הרבה מה לומר: אורי דרומר, ארז שווייצר, שמחה ברבירו וגיא קוניק. ב-1984 הקליטה הלהקה קסטה בהפקת מוטי שהרבני (שניהל את "נושאי המגבעת" והרכבי שוליים נוספים) בשם "עוצמים עיניים וממשיכים לראות - עוצמים עיניים וממשיכים לירות". לכל אחד מ-100 העותקים של הקסטה צורף כדור אקדח. בהופעות הלהקה הם צרחו את הטקסטים המחאתיים שלהם בליווי דפיקות על ברזלים, רעש מקדחות ובמה מלאת עופות שחוטים.

ב-1985 יצא מקסי-סינגל שלהם, "חורבן בית שלישי לאן", ובו שלושה שירים: "500 מילים", "שמאל ימין שמאל" ו"רב בישראל" (שמחא על פעילותו של הרב כהנא). בהמשך השנה עזב ברבירו את ההרכב, ובמקומו הצטרפה כמתופפת שרון בן-עזר. ההרכב הזה עבד כחצי שנה על מופע בשם "לא קיבלו חנינה", הופיע פעם אחת בגלריה "בוגרשוב" בתל אביב (מופע שתועד בקסטת וידאו בהוצאת "האוזן השלישית") והתפרק. שרון בן-עזר (ששרה במופע את שירה "גיבור צבא ההגנה לישראל") המשיכה משם אל להקתה "פוליאנה פרנק", וארז שווייצר צימצם מאוד את פעילותו המוסיקלית מאז.

ב-1989 חזרה "דורלקס סדלקס" בהרכב חדש, כשאל דרומר וקוניק מצטרפים הגיטריסט מיקי קטן והמתופף רונן כספי. הם הקליטו אלבום שנגנז והפיקו מופעים מיוחדים כמו "מסע הצלב של דורלקס סדלקס", "אלוהים סולח דורלקס לא", "שועלים מן השאול", "דם צפרדע כינים דורלקס" ועוד.

ב-1991, בחיזוקו של קובי לוי בסמפלר ופסנתר, הקליטה הלהקה אלבום ראשון שיצא בחברת תקליטים ממוסדת ("הד ארצי"): "בלי עין רעה" ובו בין השאר השיר "אשה רעה" שהקליפ שלו זכה בתחרות הקליפים בפסטיבל הסרטים בחיפה. באותה שנה הוציא אורי דרומר ספר ראשון: "כסא גלגלים מוזהב".

ב-1992 הפתיעה הלהקה כשהשתתפה ב"חידון ז'בוטינסקי" במעמד ראש הממשלה יצחק שמיר וביצעה שם את "שיר הגיבן" שכתב זאב ז'בוטינסקי. בהמשך השנה יצאה הלהקה להופעות בפולין, ביניהם הופעה מתוקשרת ליד מחנה ההשמדה אושוויץ.

ב-1995 יצא אלבום אוסף בשם "השנים הרעות" שסיכם את פעילות הלהקה בשנים 1984 - 1992, ושנה לאחר מכן, שוב בהרכב מחודש (שכלל לצד דרומר וקטן את גרין מ"נקמת הטרקטור" בסמפלר וברזלים ויריב שילה בתופים) הקליטה הלהקה (בצרפת) אלבום בשם "דום". באותה שנה הוציא דרומר ספר בשם "עורי" ומאז הוא עוסק במגוון פעילויות אמנותיות. הוא מחזאי ובמאי (בפסטיבל עכו 2002 זכה בפרס על מחזה שיצר על פי ספרו "עורי"), אמן פלסטי ומורה לאמנות ומערבב בכל אלה את התעניינותו במוסיקת פאנק ואלטרנטיבה, סרטי אימה וספרי פילוסופיה.

הוא גם ממשיך כל הזמן ליצור מוסיקה מקורית. בין השאר למחול ותיאטרון ("גילוי אליהו", "המתרחצות" ועוד) וגם, מידי פעם, עם "דורלקס סדלקס". כמו למשל בשנת 2001 כשהלהקה הלחינה פסקול ל"נוספראטו", סרט אילם משנת 1922 של הבמאי הגרמני פ.וו.מוראנו. הלהקה גם הופיעה עם הסרט והפסקול יצא בדיסק.

ועכשיו

ב-2004 הקים דרומר חברת תקליטים עצמאית בשם "Drrrrmusic" ובה יצא לו עכשיו תקליט סולו ראשון ומפתיע מאד: "בלב הבריכה הנרדמת". מפתיע, מכיוון שבניגוד לכל מה שדרומר עשה בימי דוראלקס, כאן הוא מאוד מלודי, עדין, נוגע במוסיקה קלאסית ובריקודי עם, מופשט לעתים (במיוחד כשהוא משתמש בכלי המפיק קולות פכפוך וזרימת מים), יוצר אווירה חלומית ונעימה. היצירה "בלב הבריכה הנרדמת" (In the Heart of the Dozing Pool) מתבססת על מוסיקה שהלחין דרומר למחזה "המתרחצות" (שביימה רות קנר) ואת השם בחר דרומר מהשיר "הבריכה" שכתב חיים נחמן ביאליק בשנות העשרים.

ולא במקרה. "כשכתבתי את המוסיקה חשבתי על קינה לארץ, אך כזו שיש בה תקווה", הוא מסביר בדיסק, "המחול הישראלי בראשיתו, שנות ה-20 וה-30, התיישב לי בראש בצורה ברורה כמטאפורה. חשבתי על דימויי אשה, חשבתי על אותן מחוללות צעירות שעלו לארץ מלאות חזון ותקווה, מושפעות מהאסכולה הרומנטית והאקספרסיוניסטית באירופה של אותן שנים. זוהי קינה מטאפורית בהווה לתמימות ולטוהר של הראשונים, חלום על אדמה שנגוז, אם כי חייבת להיות וישנה בדיסק מידה של נחמה...".

אז הנה, גם כשהוא שקט ומופנם, יש למוסיקה של דרומר מה לומר על מצבנו נכון לעכשיו. הוא עושה את זה יפה. *

Uri Drumer - In the heart of the Dozing pool