תביעת ועדה מקומית להפקעת מקרקעין ביפו נדחתה בשל פגם בתשריט שצירפה

על-פי התביעה, המקרקעין ביפו הם בבעלות רשות הפיתוח או האפוטרופוס לנכסי נפקדים. לטענת הוועדה, הנתבע החזיק בחלק מהמקרקעין, כשמירב השטח התפוס על-ידו מוחזק שלא כדין וכנגד רצון הבעלים.

המקרקעין דרושים לה בדחיפות להקמת דרך ציבורית, טענה, ולפי תקנון תוכנית המתאר המקומית, כל השטחים הציבוריים בתחום התוכנית יופקעו. לדבריה, פינוי הנתבע חיוני לצורך סלילת ציר, שינקז חלק מהתנועה לרחוב קדם, ויקל על העומס בצירים האחרים.

לטענת הנתבע, השטח מהווה גישה יחידה לביתו, והודעת הוועדה מנובמבר 1996, כי המקרקעין דרושים לה ובכוונתה להפקיעם, לא הובאה לידיעתו. עוד טען, כי מכתב ההפקעה מסגן מנהל אגף נכסי העירייה לא נשלח אליו ספציפית, ולא התייחס לשטח הנדון.

השופטת, שרה גדות, קבעה, כי מהראיות עולים פגמים בהליכים שנקטה הוועדה בתפיסת החזקה. לדבריה, הקושי במכתב ששלח סגן מנהל אגף נכסי העירייה, המופקד על הפקעות מטעם הוועדה, אינו המכותב אלא התוכן, כיוון שאינו מתייחס במפורש לשטח נשוא התביעה ועניינו בחלקות אחרות.

לדבריה, מדובר בפגם מהותי, וניתן רק לתמוה על התובעת שלא התייחסה לשתי הודעות שפורסמו בילקוט הפרסומים, אשר רק אחת מהן צוינה במכתב. האדם הסביר לא קורא בילקוט, קבעה, וספק אם הוא מודע לדרך פרסום זו.

מכתב המודיע לאדם, כי מקרקעין בחזקתו מיועד להפקעה, הוא לא רק ראוי אלא מחויב המציאות, ובמקרה זה ההודעה התייחסה לחלקות אחרות. גדות קובעת, כי הטענה, לפיה הנתבע ידע על הפקעת שטחו, לא הוכחה כראוי.

בתשריט המציין את השטח המופקע לא צוין מיקום וגודל השטח שמחזיק הנתבע, ו"לא יעלה על הדעת לבצע הפקעה, ולתבוע הקניית חזקה בקרקע שהופקעה, כשלתביעה מצורף תשריט עפ"י הקרקע לא מיועדת להפקעה".(ת.א 1748/99).