פרסומו החריג של מכתב אילן דה-פריס על שער עיתון "הארץ" זעזע את אמות הספים
של עולם התקשורת. המסמך חשף התכתבות פנימית בין דה-פריס, האחראי על הכנת התוכן
של טלעד למכרז, ובין מנכ"לית החברה דורית ענבר, ועיקרו ציטוטים של דה-פריס
השואל "מה הצעד הבא? נפתח סיב אופטי מעופרה כדי ששקלאר יוכל לומר פרקי אבות
ביום שישי לפני כניסת השבת ותחילת היריות בשטחים?"
זו בדיחה ברוח בזוקה
- כיצד אתה מסביר את תוכנו של המסמך המטורף הזה? למה התכוונת בעצם?
"במסמך עצמו יש בדיחה פנימית שאומרת שבעצם יפסיקו להגזים. העולם, לא הרשות.
זו היתה התייחסות לזכיינים אחרים וגם לעצמנו. בואו לא נגזים בכל דבר - זה מה
שניסיתי להבהיר שם. מה זו האמירה הזאת על דובל'ה וירדנה שיניחו תפילין בבוקר?
הכול נראה כמו סוג מסוים של הגזמה. הייתי יכול באותה מידה לכתוב, 'נראה לי
שכולם מתנפלים עכשיו על הנושא הדתי ושזה מוגזם'. אף אחד לא היה עושה מזה כותרת,
כי זה קצת יותר משעמם. כתבתי את זה בצורה הזו ולא כתבתי את זה נגד הרשות השנייה
באופן ספציפי, ואפילו לא נגד שקלאר".
- לצופה מהצד זה נראה מאוד ציני.
"כי יש לי לפעמים לשון צינית, מה אני יכול לעשות. זה לא בא נגד הדת. אבל יצא
כאילו שאני פוגע בבן אדם דתי. יוצא שם בכתבה בגלל העיתונאית הזאת (ענת באלינט)
כאילו אני מזלזל בבן אדם דתי. מה פתאום, אי אפשר להדביק לי את זה. יצא כאילו
שאני מזלזל במישהו שאומר תהלים בבוקר. אני מזלזל בבן אדם שמניח תפילין? איפה
נולדו הדברים האלה. אני?"
- מהמסמך מתקבל הרושם שניסית למפות את הגופים שיהיו למרוויחים הגדולים מן המכרז
שיוכרע במרץ, גופים שעוסקים בקידום המסורת בכלי התקשורת.
"זה מה שמנסים לייחס לי. אתה רוצה שאני אספר לך את הרקורד של מה שעשיתי בתחומי
המורשת והדת בערוץ 2? קודם כול, אני מאלו שמאוד תמכו ועזרו להקים את מעלה לפני
יותר מעשור".
שאט נפש אני עוצר את שטף דיבורו כדי לחפש את הכתבה של באלינט ולהראות לו את
מה שכתב על בית הספר מעלה, עם הטענה שבית הספר מקדם דרך המכרז אג'נדה לאומנית.
דה-פריס: "השאלה היא מאיפה אתה עושה את התחקיר. אם אתה ניזון מאמיתות העיתונות,
אז מה אנחנו עושים? אני אגיד לך משהו. לנסות להדביק לי ברמה האישית זלזול בדתיים,
בדת ובמורשת זה מכוער, ואני דוחה את זה בשאט נפש. אני חושב שזה לא אחראי. אני
חושב שעיתונאים מהסוג של ענת באלינט עשו דבר מאוד לא אתי ומתלהם מבחינה עיתונאית.
אין לזה שחר. מי שמכיר את היחס שלי, את הדעות שלי, את המעורבות שלי, את התרומה
שלי בכל מיני תוכניות שקשורות במורשת ובמסורת, אפילו בשמונה השנים האלה שעבדתי
בטלעד, יודע שהיחס שלי הוא כבוד. ועצם זה שאני צריך לנסות ולהגיד את זה מעליב
אותי, כי זה גם נשמע מתנשא. מה אני צריך, לבוא ולהציג את עצמי ולהגיד כן, כן,
כן, כאילו הם פגועים, ואני זה שצריך לתת להם את הכבוד? מה זה השטויות האלה?
זה בולשיט ממדרגה ראשונה. זה מרגיז אותי ומרתיח את דמי. אלה עיתונאים שלא בדקו
את הנושא הזה".
- הכתבת לא התקשרה אליך לקבל תגובה?
"היא לא ציטטה אותי נכון. אני אמרתי לה שחלילה לא ייווצר מצב שכאילו אני מזלזל
באנשים דתיים ובדת, וכן הלאה. וזה לא עניין אותה. עניין אותה לעשות כותרת מגוחכת
בעיתון 'הארץ' מעל הכותרת הפוליטית. זה גרם לעיתון 'הארץ' להיראות די עלוב
מהסיפור הזה".
- לדעתך, זה הצהיב את העיתון?
"כנראה".
- זה פגע בטלעד? הזקת לטלעד?
(שתיקה ארוכה) "לא חושב".
- תשלמו את המחיר על זה?
"לא חושב. אני חושב שכשהם יקראו את ספר המכרז ויראו איך אנחנו מתייחסים בספר
לתחום הזה, הם יראו שהיחס שלנו לדברים האלה הוא מאוד רציני, ואת הצער וסוג
ההתנצלות שנובע לכאורה מכך שמישהו אולי נפגע מהעניין הזה אני דוחה וזה מגוחך.
ניסו להדביק לי התנשאות אשכנזית מכוערת, ואין לזה שום שחר. זה מרגיז אותי שזה
נדבק אליי. אני עובד עם בן אדם כמו דב אלבוים להרים פיצ'ר דוקומנטרי לטלוויזיה
על חיים נחמן ביאליק יותר משנה וחצי, כיוזמה פרטית שלי, כהובי פרטי שלי. כמה
אתה יכול להצדיק את עצמך? זה ממש כמו גן ילדים. מגוחך לגמרי. מנסים לפמפם דבר
שלא קשור לשום דבר. ואלה שטוענים נגדי להתנשאות במסורת ודת שיבדקו את עצמם".
אצלי דולף מאז תחילת החורף אני פוגש את אילן דה-פריס במשרדים של חברת גשם הפקות,
שאותה הקים עם אילת הראל וראודור בנזימן לאחר שעזב את משרת מנהל התוכניות של
טלעד, שאותה מילא במהלך שמונה שנים. דה-פריס, שעבד בתקופת הזהב של ערוץ 2,
הוא שהביא למסך את "החמישיה הקאמרית", "הקומדי סטור" ו"החרצופים". הוא היה
הראשון לפתח את פורמט הלייט נייט עם "לילה גוב", והביא למרקע את "פלורנטין",
"מרחב ירקון" ו"זינזאנה". דה-פריס גם ניסח את הצעת המכרז הראשונה לטלעד בתחילת
שנות התשעים, לאחר שקיבל פנייה מעוזי פלד, מנהל טלעד. על סרט הגמר שלו הוא
זכה במקום הראשון בפסטיבל קאן בקטגוריית הסרטים הקצרים. אחר כך שב ארצה ושב
לעבוד בטלעד עם עוזי פלד לתקופה קצרה, ואז פנתה אליו ליה ון-ליר והראתה לו
את מה שעתיד להיות הבניין החדש של הסינמטק בירושלים. וכך, במשך שמונה שנים
הוא ניהל עם ון-ליר את הסינמטק, ויחדיו הקימו את הארכיון הישראלי לסרטים. לאחר
שתועד בכל כלי תקשורת אפשרי כשהוא נושא את הארגזים של המכרז ומניח אותם במשרדי
הרשות השנייה, חזר דה-פריס למשרדו בגשם הפקות. גשם הפקות עובדת היום על תוכנית
תרבות עם אירי ריקין ושירי ארצי, על סדרה של רותי דירקטור על אמנות ישראלית,
על סדרה של גורי אלפי לרשת ועל טקס פרס התאטרון לטלעד.
- בוא לא ניתמם. כולנו יודעים שהמתמודדות למכרז העסיקו יועצים דתיים במיוחד
למכרז, וייתכן שכולם חושבים את מה שאתה חושב, ורק אותך תפסו.
"יכול להיות".
- ורק ממך דלף.
"כנראה".
- מי עשה את זה, רשת, קשת או כאן?
"סביר להניח וברור שזו אחת מהן, אבל אני לא רוצה לעשות ספקולציות בעיתון. מתנהלת
חקירה על זה".
נולדתי בקטמונים - נעבור לפרשה הבאה. במוסף "ג'י" של "גלובס" חשפה אביבה קרול
מסמך בטעם רע עם המיפוי העדתי של העובדים שלכם.
"לשמחתי זה לא מסמך שלי, אבל גם זה בא מהמכרז. כתוב בצורה מפורשת שהגיוון החברתי
והתרבותי בקרב עובדי התחנה צריך להיות מרוב קבוצות האוכלוסייה השונות. אתה
צריך למלא מכרז, אז מה אתה עושה? אתה קודם כול בודק מה יש לך בבית, שזה סוג
מסוים של מה שנקרא 'ייצוג משכבות תרבותיות שונות'. איך אתה עושה את זה? לוקח
את נציגות העובדים, נציגות היוצרים, את המפיקים, ובודק ואומר לעצמך, אלה באים
מהקטמונים, זה וזה ואלה גרים כך וכך מעבר לקו הירוק".
- כדי להתקבל לעבודה בטלעד אני צריך להיוולד בקטמונים?
"את זה תשאל את הרשות ולא את טלעד".
- כי לאחרונה אני שוקל לכתוב שההורים שלי היו פעם דתיים.
"כשמסתכלים על הדברים האלה ככה, אז זה מגוחך. אבל כשאתה יושב בארצות הברית
ואתה יודע מה זה החוקים של אפליה מתקנת ואתה יודע שהתאגידים הגדולים מחויבים
על פי חוק לתת ייצוג לקהילה השחורה, נשים וכיוצא בזה, אתה לא מתווכח עם זה.
אתה מבין שזה הגיוני. יש בזה סוג מסוים של היגיון חברתי כי אתה לא רוצה שהכול
יהיה לבן. איך מביאים את זה לביטוי?
צריך לעשות סוג מסוים של פעולות מסוימות, והפעולות האלה מלווות לפעמים בציניות
של עיתונאים, כמו שאתה הגבת. אתה יכול להסתכל על זה דרך החור הקטן הזה ולהגיד
לי, אני יודע שבאתי משכונת התקווה אז יקבלו אותי לעבודה.
"לא יקבלו אותך לעבודה בגלל שאתה משכונת התקווה, לא טלעד, לא רשת ולא אחרים,
זה לא מבטל מצוינות, זה לא מבטל ידע, זה לא מבטל כישורים. מה עשו? לקחו איזה
מזכר פנימי על מי קיים בחברה ולמה קיים בחברה. אני רוצה לשאול אותך שאלה מתגרה,
מה היה קורה אם היה מגיע מסמך סודי למנכ"ל טלעד או כל גוף אחר. זה לא משנה
אם המנכ"ל אוהב את זה או לא.
במקרה הזה דורית ענבר זרקה את סוג הדיווח הזה הצדה, ואמרה, אני לא רוצה לשמוע
מהדברים האלה בכלל. דורית ואני, אגב, אמרנו באותה ישיבה, תפסיקו עם זה, זה
לא לעניין, כל הדבר הזה הוא סתמי, זה ייצא בצורה לא נכונה החוצה. אבל מה היה
קורה אם היו נותנים ציון לעובד על מצוינות או לא מצוינות, לא מוצא או שכונות,
היה מעניין את 'גלובס' לפרסם את זה? לא.
לא היה מעניין את 'גלובס' לפרסם את זה. מה אכפת לו מה מישהו חושב בתוך החברה
מה יותר טוב או פחות טוב. אז על מה מתנפלים? על איזה מזכר פנימי שלא יצר מדיניות,
שלא יודעים מה המדיניות של טלעד מזה. זה נבע מאמירה בספר המכרז שהיא טכנית.
כי בספר המכרז כתוב שהם רוצים פרטים מדידים לפי מפתח שאנשים צריכים למצוא.
והמפתח יכול להיות שאריה הוא משכונת התקווה. מי אמר שזה המפתח שיצרנו, אתה
מבין? מה שקרה ב'גלובס' זה חסר אחריות ממדרגה ראשונה. זאת טעות גדולה. זאת
טעות גדולה מה שעשתה ענת באלינט ב'הארץ', ובוודאי מה שעשו העורכים המתלהמים
שהעבירו את הכותרת הזאת לעמוד הראשון של 'הארץ'. כי לא יודעים מה המדיניות,
אלה ניירות עבודה שלא הובילו לכלום ואין להם שום משמעות, שום ערך בפני עצמו.
לקחת אותם ולהפוך אותם לערך בפני עצמו זה החלטה של מדיניות העורך".
הו, מחמדי, פרח שלי קטן
- מה דעתך על המושג "דוס מחמד" שטבעו אורי אורבך וחבריו?
"שיבדוק עם עצמו כי אחר כך אומרים שאנחנו האשכנזים המתנשאים ממרכז תל אביב
המצאנו את המושג דוס מחמד. מתברר שאת המושג דוס מחמד הם המציאו. הוא לועג לעצמו
ועדיין משתף עם זה פעולה. אני לא מבין מה שם המשחק. אני לא המצאתי את המושג
דוס מחמד. תשאל את ג'קי לוי ואנשים אחרים שיש לי דיבור איתם. מה אני חושב על
המושג דוס מחמד? אני חושב שהוא איום".
- כל מתמודד לקח דוס מחמד ושם אותו ברשימה חוץ מכם. לכם אין דוס מחמד.
"לא. אין לנו לא דוס בכלל ולא מחמד".
- אין לכם יועץ שייצג את המגזר?
"לקחנו בשלב מסוים יועצים ודיברנו עם שרה בלאו. היו לנו דיבורים עם ידידיה
מאיר ודב אלבוים, ולפני שג'קי הלך לכאן היו דיבורים איתו, כי הוא עבד עם טלעד.
יש פרויקט מיוחד שאנחנו עושים עכשיו עם בית הספר מעלה, שהוא פרויקט מרתק מבחינה
אקטואלית. עם הבנים של. לפני שהגועל נפש של הפרשה התפרץ התחלנו בדיאלוג עם
בית הספר מעלה. זו בעיקר היתה יוזמה שלי לקחת את בוגרי מעלה שחיים בתוך השטחים...
בתוך הגדה המערבית... בתוך ההתנחלויות... היישובים... התברר לי שחלק מאוד גדול
של בוגרי מעלה הם הבנים של המנהיגות. הצעתי במחשבה אחת עם המנכ"לית נטע אריאל
ועם ירון בלוך, קולנוען שעובד במעלה, למה שלא ניקח את החבורה הזאת, ניתן להם
מצלמות, והם יתחילו לתעד את מה שקורה, על רקע ההתנתקות וכל היוצא בזה. והרמנו
מזה פרויקט. זה התחיל לרוץ. סליחה, זה כבר התחיל להיות ילדותי כל הסיפור הזה,
נמאס לי להתנצל".
- איך אתה מקבל את השקפת עולמו של ניסן שריפי במועצה של הרשות השנייה?
"לא מכיר אותו. מעולם לא שוחחתי איתו".
- שריפי מעיד על עצמו שהוא לא רואה טלוויזיה, ואמר ל"פירמה" שרוב הסרטים שנעשים
בארץ ראויים למדמנת חיריה. אפשר לבנות מכרז עם טעם כזה?
"תשאל את הרשות השנייה. למה אתה שואל אותי? אני לא יודע, לא מכיר. לי אין מה
להגיד בעניין. אני לא מתכוון להגיב בעניין הזה. אני לא בעמדה להעביר ביקורת
על המועצה הציבורית".
- למה הדליפו את המסמך? יש גם ספקולציות קונספירטיביות שאומרות שאתם הפצתם
את המסמך כדי להתפרסם.
"ישנם אנשים שעושים הדלפות כאלה בשביל להתפרסם, אני לא".
בג"ץ זה לא גבנ"ץ
- ניפגש בבג"ץ אחרי המכרז?
"אני לא יודע. הכול ספקולציות. אם יהיה בג"ץ, מי אמר שבג"ץ יקבל את העתירה?
מתייחסים פה למילה בג"ץ כאילו זה לקנות קשיו. ניגשים לבג"ץ כאילו מיד בג"ץ
נעמד דום. אי אפשר לדעת. תשמע, זו לא סתם הדלפה, זו גניבה. גנב נכנס לתוך המייל
- מישהו שהיו לו אינטרסים".
- יש חפרפרת בתוך המערכת?
"אני לא מאמין. אלה אינטרסים מבחוץ. מישהו ניסה לשרת אינטרסים וגרם לעיתונות
לשרת סוג מסוים של אינטרסים כדי לנסות לחבל בטלעד. זה נורא ברור מאליו. ועד
עכשיו מפמפמים את מסמך דה-פריס כדי לנסות ולחבל באינטרסים. כל זה כדי לנסות
ולחבל בתדמית של טלעד בפני חברי מועצה. שלא יהיה בזה ספק. אלו גורמים אינטרסנטיים
שמנסים ללכלך ומשתמשים בעיתונות בצורה מניפולטיבית. אין בזה ספק. האם לגיטימי
שכך ינהג עיתון?"
- די ברור למה העיתונות מתנהגת ככה. זה סיפור טוב.
"ככה אתה אומר".
- זה די ברור. אין עיתונאי שלא היה מפרסם את זה. אל תיתמם.
"אני לא מיתמם. זו תקופה של מכרז, וצריך לנהוג במשנה זהירות. לא עושים תחקיר
בלי לבדוק אילו אינטרסים האינפורמציה הזאת משרתת. למה על זה לא עושים תחקיר?"
- זה נעשה עסק כזה מלוכלך המכרז הזה, עד כדי כך ששולחים אנשים לגנוב?
"תראה, זה פלילי, וטלעד לא פועלת בנורמות האלה. טלעד רואה בנורמות האלה אלמנטים
פסולים, ולכן בלב שלם נתנו לי גיבוי מלא. זה דבר פלילי, ונקווה שיתבעו את האדם
שעשה את זה ואת מי ששלח אותו. זה חמור מאוד. יש פה ניסיון ברור לחלוטין. זה
לא רק העניין של הדברים שאני כתבתי. אין בעיתון 'הארץ' פיקחון עיניים ובקרה
עריכתית אמיתית. הולכים על מה שצהוב וג'וסי, ותראה איך אתה מסכים עם הנורמה
הזאת".
- אתה מיתמם. אם אתה היית עורך עיתון והיה מגיע אליך מסמך כזה, היית חושב פעמיים
אם לפרסם אותו?
"יש חוסר פרופורציות וחוסר פיקחון עיניים לגבי האינטרסים וחוסר רצון להתעסק
ולהתעמק. צריך לחשוב למי יש אינטרסים. זו שאלה של עורך, ולכן זה משנה. אני
לא אומר שלא צריכים לפרסם בכלל. אני לא אומר שזה לא ג'וסי. אני לא מיתמם. אינני
תמים. לכן אני חושב שיש גורמים היום בעיתון 'הארץ' שקצת לא נעים להם ממני.
זה לא העניין האישי שלי. העניין האישי שלי הוא זניח. יש לי טענות לדרך שבה
הנושא הזה טופל. הנושא הזה לא מטופל בצורה הנכונה, כי יש אינטרסים מאוד ברורים.
זאת תקופת מכרז. זה מכרז גדול, זה לא מכרז קטן".
- למה אתה מצפה, שהם יסגירו את המדליף?
"אני לא עד כדי כך תמים. אני לא נותן עצות מה הם היו צריכים לעשות. אני רק
אומר שזה נעשה ברמה מאוד מתלהמת. זה הריץ כותרות במקומות שלא היו צריכים להגיע
אליהם. נראה לי מגוחך שזה הגיע לכותרת ראשית".
החוצה!
- במה טלעד טובה יותר מכל האחרות?
"טלעד טובה יותר מכל החברות כי היא הוציאה החוצה הכי הרבה הפקות. זה נכון גם
איכותית ונכון גם כמותית. בזמן שרשת השאירה בכל השנים האלה את דן שילון ואת
מרב ההפקות בבית. תסתכל על ההיסטוריה ותראה שטלעד הוציאה הכי הרבה הפקות החוצה
במשך כל השנים. יש פה עניין של קונספט. מה שהחקיקה המקורית של הרשות השנייה,
מה שלא עבר לחוק של רשות השידור, הוא שצריך להוציא החוצה כדי שתהיה הפקה עצמאית".
- היית בין אלו שנפגעו מהקריסה של ערוץ 10? הם עדיין חייבים לך כסף?
"מה שקורה עם המשבר של הערוץ זו מכה אמיתית להרבה מאוד גורמים. זה שהם לא התארגנו
על עצמם להוציא הפקה זה שערורייה. הם עדיין המסכנים שאין להם. הנתין שגזלו
אותו. הם בנו לעצמם מערכת חדשות, אבל הסדר הנושים עובר כאילו שזה בסדר, נחזיר
לכם חלק מהכסף, ואפשר להמשיך הלאה. אף אחד לא נתן דין וחשבון. מה קרה פה? מה
ההשלכות של זה? וגם ברשות השנייה לא עשו דין וחשבון. רק רוצים מהר-מהר להיפטר
מזה. יכול להיות שזו המציאות וכך צריך לנהוג איתה, אבל זה מעורר הרבה מאוד
שאלות על מה שווה החוזה שאתה חותם עליו. אנחנו בטלעד כיבדנו כל השנים האלה
חוזים מכל הכיוונים. להפך. היו פרויקטים שנכנסו למשבר, כמו 'זינזאנה', וטלעד
נחלצה לעזור להם כדי שהם לא יתמוטטו. 'זינזאנה' עמדה בפני התמוטטות עם מיליון
שקל חובות בסוף הנגלה השנייה. אני יודע גם על מקרים שברשת וקשת נחלצו לעזרה".
שים קצת קש - למה בעצם להוציא החוצה למפיקים פרטיים? בארץ המשקיעים הפרטיים
לא מוציאים מכספם כשם שעושים זאת המפיקים האמריקאים. כאן מפיק בסך הכול לוקח
לעצמו אחוזים, מעין דמי תיווך.
"אי אפשר להשוות. קודם כול, ישראל היא שוק מאוד קטן. שנית, השוק האמריקאי בנוי
מהכנסות נוספות כי יש להם יותר מקורות מימון ויש להם אחוזים ממכירות".
- אבל בעבר התפיסה של המפיקים בארץ היתה להשקיע מכיסם. אם ניקח לדוגמה את סרטי
קישון, סרטי הבורקס או סרטי מנחם גולן, הם השקיעו מכיסם בהפקות השקעה פרטית.
איזה מפיק היום מוציא מכיסו הפרטי כסף להפקה?
"שמים כסף, זה לא נכון. יש בעיה מאוד גדולה היום של הסתכנות, ולשוק הישראלי
היום אין חיי מדף. אולי רק ל'חמישיה הקאמרית'. אבל לסרט דוקומנטרי, למשל, אין
חיי מדף מסחריים".
- ומה רע בלעשות את הסרטים אינהאוס, בלי מפיקים חיצוניים?
"פעמים רבות הרעיונות לתוכניות מגיעים מהמפיקים. לא הכול מגיע מהבמאים או מהתסריטאים.
עם אינהאוס יכול להיות מצב כמו ברשות השידור, שיש סוג מסוים של מונופולים ששולטים
על כל התוכן".
אנחנו מורכבים - טלעד נחשבת לזכיינית החלשה ביותר מבין השלוש. יש לה הכי פחות
רייטינג.
"אתה יודע שהיום זה לא נכון".
- זה לא נכון לחודש האחרון.
"לא. מדובר בחמשת החודשים האחרונים".
- גם לפני הפרשות טלעד נחשבה בברנז'ה לזכיינית המדדה.
"זה לא נכון. תסתכל על המספרים ותסתכל גם בהשוואה ערכית. עשר שנים אנחנו מובילים
את ההומור, 'החמישיה הקאמרית', 'הקומדי סטור', 'החרצופים' ועכשיו 'קצרים'.
זו דרך. זה בית מאוד מסוים שהיחס שלו למערכונים ולבידור וכן הלאה בא מתוך תפיסת
עולם. 'קצרים' זה לא במקרה. זה לא פוקס. שב עם חיימון גולדברג, מנהל התוכניות
של טלעד, ותבין למה זה חלק ממשהו מאוד גנטי בתפיסה, שאומרת שאני לא אלך ואעשה
בידור בנאלי. ובתוך זה היה גם את 'לילה גוב' שהיו בו תמיד מערכונים. העיתונאים
אוהבים לפמפם שאנחנו לא מצליחים כי בהרבה מקרים, במקום שיהיו 28 אחוזי רייטינג
אז יש 22 אחוז או 17 אחוז. זה כי יותר קשה למכור דברים שהם יותר מורכבים והכתיבה
בהם יותר מתוחכמת. ולכן לדעתי המכרז הזה הוא מכרז מרתק.
כי הוא בא ואומר, אל תורידו את הרמה, אל תורידו את המורכבות, תעשו דברים הרבה
יותר מורכבים".
- אז תהיה אופרת סבון על אתיופים בכיכובה של מהרטה מ"השגריר"?
"אתה אומר את זה בצורה מאוד צינית כי כשעשינו את 'זינזאנה' לא עסקנו באוכלוסיות
מסוימות שבדרך כלל מיוצגות רק ככה. הראינו סצנות שיראו גם צדדים חיוביים ולא
רק שליליים על אף הרקע של בתי הכלא. כשעשינו את 'פלורנטין' הכול היה אשכנזי
פולני טהור מקפה יהודית בגן העיר? וכשגידי עשה את 'לילה גוב' לא היו שם זמרים
שבאו עם יצירה מזרחית בעלת אופי
מזרחי?
"במחקר עלו על זה שיש באמת קבוצות מסוימות שהן פחות מיוצגות. זה נכון. מאוד
יכול להיות שבחלק מהתקופה בערוץ 2 כל שלוש הזכייניות חטאו לעניין הזה, במידה
כזו או אחרת"
כתבות
ני"ע
