קולנוע ביתי

הפרויקט החל כחלום אישי של מפיצת הסרטים קרולין בונה, מ"עדן סינמה". קרולין עלתה מצרפת לפני 15 שנה והרגישה כבר אז שיש בארץ חסך בקולנוע צרפתי. ב-2001 היא החלה להפיץ סרטים צרפתיים באופן עצמאי ועלתה על הגל שהותירו מאחוריהם "אמלי", "אידיוט מושלם", "החיים הם שיר" ועוד מספר סרטים פרנקופונים שזכו להצלחה בארץ.

"אני עכשיו מרגישה שיש יותר קולנוע צרפתי בארץ מאשר פעם ויש יותר התעניינות בו. הקולנוע הצרפתי נתפס בדרך כלל כקולנוע איטי ואינטלקטואלי, אך זה משתנה. יש היום גל חדש של קולנוע צרפתי שהוא פתוח לקהל רחב יותר. הוא נשאר איכותי, אך הוא נושם אחרת, הוא נגיש יותר. מצד אחד שומר על הרגישות הצרפתית ומצד שני הוא יותר 'קליל'".

קלילות במקום חדשנות

קרולין צודקת; לטוב או לרע, הקולנוע הצרפתי כבר לא בימי הזוהר שלו, כשהצליח להמציא את השפה הקולנועית מחדש בכל סרט. בלתי אפשרי למצוא היום יוצרים צעירים שיהיו המקבילה למה שהיו גודאר, טריפו או אלן רנה בשנות ה-60'. נטייה שהתחילה בסוף שנות ה-90' הולידה בעיקר סרטים רומנטיים פשוטים וקומדיות מתוקות. רק כדי לאוורר את הזיכרון אפשר להזכיר את "יחסים פורנוגרפיים", "אמלי", "ונוס ביוטי", "לצאת מהארון", "אשתי השחקנית" או "טעמם של אחרים".

כשמעלים בפני קרולין את הטענה שהקהל הישראלי לא כל כך אוהב צרפתים בגלל שהם תמיד מתבטאים נגדנו בפוליטיקה, היא טוענת שמדובר כאן בפרדוקס: "אפילו שיש הרגשה שישראלים לא אוהבים את הצרפתים מסיבות פוליטיות, זה לא נוגע בתרבות. יש משיכה לתרבות הצרפתית כי יש בה משהו קסום, והפוליטיקה לא פוגעת בזה".

קרולין מודה שלמרות שהסרטים שיוקרנו בבית הקולנוע יהיו מאוד מגוונים, קיימת נטייה מסוימת לטובת הבאתם של סרטי ביכורים רבים. "יש לי אהבה מיוחדת לסרטי ביכורים, יש משהו מאוד ראשוני בסרטים האלה. יש תחושה שהבמאי שם בסרט הראשון שלו יותר לב, יותר אהבה".

'סינפריז' אמור להפוך לקולנוע שמשרה אווירה ביתית. בנוסף לסרטים החדשים הקולנוע יספק הקרנות יומיות של סרטים ישנים. כל שבוע יהיה מבחר של שניים או שלושה סרטים שונים. בין הקלאסיקות יוקרנו סרטים של ז'אן רנואר ורנה קלר (הובטחה למשל הקרנה של "אורחי הלילה", סרט אהבה פנטסטי שרנה קלר עשה בצרפת תחת הכיבוש הנאצי). בנוסף יוקרנו סרטים משנות ה-80' וה-90' כמו "לב בחורף", "הבלונדיני עם הנעל השחורה" ו"שלושה גברים ותינוקת".

התופעה של קולנוע "הוד סינפריז" דומה לתופעה הקיימת באירופה וארה"ב, שם בתי קולנוע פרטיים מקרינים סרטים קלאסיים ומיוחדים. כפי שקולנוע לב פתח את המסגרת "דוקו-לב" ובעבר הקרין את סרטיו של פרנסואה טריפו, גם "סינפריז" מנסה להציע אלטרנטיבה לחובבי הקולנוע האיכותי שלא מסתפקים בלהגיע לסינמטק.

"אנחנו לא רוצים להתחרות עם הסינמטק", אומרת קרולין. "אני חושבת שהיום יש חזרה לקולנוע השכונתי. בעבר עזבנו את בתי הקולנוע השכונתיים ועברנו לבתי הקולנוע בקניונים. היום אנשים מחפשים משהו יותר חם, יותר אישי".

למרות שהמחווה לפרנסואה טריפו לא זכתה לפופולריות רבה בארץ, קרולין משוכנעת שהפעם זה יהיה אחרת. היא בונה בעיקר על הגיוון בתוכנית ההקרנות. הגיוון הוא כה רב שהחליטו למשל שבאחד מן הערבים תתקיים הקרנה מיוחדת המוקדשת לתוכנית שמורכבת אך ורק מפרסומות דוברות צרפתית.

שוב חותכים לנו

למרות שקרולין אמרה שהיא פתוחה לכל דבר, אנחנו נשארים עם התחושה שדווקא הדבר המעניין ביותר שקורה היום בקולנוע הצרפתי לא ימצא את מקומו בקולנוע "סינפריז". הכוונה היא לסרטים פרובוקטיביים. בשנים האחרונות החלה בצרפת תנועה קולנועית המנסה לעסוק בסקס בצורה ישירה ומורכבת יותר על המסך הגדול. יוצרים רבים לא רק מתחילים להראות עירום רב יותר בסרטיהם, אלא גם סצנות משגל מפורשות. הפרובוקציות האלה מנסות למדוד את הגבולות בין משחק ומציאות, בין פורנוגרפיה ואמנות, ובין מה מותר ומה אסור בקולנוע המסחרי.

"סינפריז", ככל הנראה, יציג דווקא את הצד המאופק יותר של צרפת. לאלה שאוהבים, מצפה חוויה עשירה של רומנטיקה פריזאית קלילה. אלה שלא אוהבים לא ימצאו שם אלא פטפוטים חסרי רסן ומעט מאוד אקשן. *