מלך הטבלואידים

1931קקית' רופרט מרדוק נולד ב-11 במארס במלבורן, אוסטרליה, לאביו, סר קית' מרדוק, ולאמו, דיים אליזבת. דיים אליזבת היא יהודייה, אבל מרדוק מציג את עצמו כקתולי. קית' מרדוק היה כתב ויועץ לבילי יוז שכיהן כראש ממשלת אוסטרליה במלחמת העולם ה-I. בהמשך הוא הפך להיות מנכ"ל עיתון משפיע ביותר כשניהל את ה"הרלד" ואת ה"וויקלי טיימס" המקומיים. לרופרט מרדוק עוד שלוש אחיות.

ילדותקרופרט הושפע מאוד מאביו, ולמרות שמאוד רצה לחקות אותו, פעמים רבות הוא התמרד נגדו. אביו של רופרט היה אדם קפדן ומרוחק שלעתים קרובות דיכא את התקדמותו של הבן ופסל את האפשרות שיהיה ביכולתו ליטול את הפיקוד מידיו. גם לאמו של רופרט הייתה לא מעט השפעה עליו, בדרך כלל בכיוון של מתינות.

השכלהקרופרט נשלח ללמוד באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית בבריטניה. במקביל ללימודיו הוא עבד שנתיים בעיתון "דיילי אקספרס".

קריירהקב-1952 נפטר אביו של מרדוק בפתאומיות והבן חזר לאוסטרליה ונטל לידיו את ניהול עסקי אביו. הוא אמנם ציפה לרשת הון לא מבוטל ועמדה בכירה, אבל למעשה נותר עם ירושה צנועה באופן יחסי והנכס העיקרי שנשאר לו היה הבעלות על העיתון "אדלייד ניוז". בשנים שלאחר מכן מרדוק ביסס את עצמו בהדרגה כאחד מבעלי נכסי המדיה הדינמיים ביותר באוסטרליה, והרחיב במהירות את אחזקותיו באמצעות רכישת שרשרת של עיתונים יומיים ברוב הערים הראשיות, לרבות ה"דיילי מירור", עיתון אחר הצהריים של סידני, וכן חברת הקלטות בשם פסטיבל רקורדס, גם היא מסידני. רכישת ה"מירור" העמידה אותו בתחרות מול שני יריבים עיקריים בשוק של סידני: פיירפקס גרופ, המו"ל של "סידני מורנינג הרלד", וקונסולידייטד פרס, המו"ל של ה"דיילי טלגרף".

ההתרחבותקב-1964 רשם מרדוק התקדמות חשובה נוספת כאשר ייסד את ה"אוסטרליאן", העיתון היומי הלאומי הראשון של אוסטרליה, שמוקם בהתחלה בקנברה ואחר כך בסידני. ה"אוסטרליאן" העניק למרדוק את ההכרה כמו"ל איכותי ויצר לו גם השפעה פוליטית. ב-1972 רכש מרדוק את ה"דיילי טלגרף" המתחרה, והפך לאחד משלושת בעלי העיתונים הגדולים באוסטרליה, לצד פיירפקס גרופ והרלד אנד וויקלי טיימס, החברה שהייתה שייכת לאביו במלבורן. בעשר השנים שלאחר מכן, ככל שאימפריית העיתונות שלו גדלה, מרדוק הקים בסיס פיננסי רווחי עצום והרווחים האלה שימשו אותו לצורך רכישות נוספות. בשנות ה-70 בסיס הכוח שלו היה כה חזק עד שהוא יהיה יכול לרכוש עיתונים ומגזינים מובילים הן בלונדון והן בניו יורק, וכן נכסי מדיה אחרים. בשנת 1980 הכניס מרדוק את כל עסקיו תחת המטרייה של חברת הענק ניוז קורפ. ב-1986 נרשמה החברה למסחר בבורסה של ניו יורק שם היא נסחרת כיום לפי שווי של כ-51 מיליארד דולר.

אוסטרלי בבריטניהקבאמצע שנות ה-60 עבר מרדוק להתגורר בבריטניה ומהר מאוד הפך לכוח חשוב שם לאחר רכישת "ניוז אוף דה וורלד", "סאן" ומאוחר יותר ה"טיימס" וה"סאנדיי טיימס" (ב-1981). רכישת ה"טיימס" עוררה עוינות רבה בקרב המסורתיים שחששו שהדבר ידרדר את רמת העיתון, מה שהוביל ישירות להקמת ה"אינדיפנדנט" ב-1986 כעיתון יומי איכותי אלטרנטיבי.

מרדוק מגלה גאונות מיוחדת בכל הקשור לעיתוני טבלואיד. ה"סאן" הלונדוני, ה"פוסט" של ניו יורק, ה"הרלד סאן" של מלבורן וה"דיילי טלגרף" של סידני הם בין הטבלואידים המצליחים, הרווחיים והמשפיעים ביותר בעולם. למרות השמרנות האישית, איפשר מרדוק לעורכיו לנצל את כוח המכירה של ארוטיקה קלה (למשל, בצורה של דוגמניות חשופות חזה) על מנת להגדיל את המכירות.

מרדוק על ה"סאן" הלונדוני: ה'סאן' לא גס. הבחורות בעמוד 3 לא גסות. מעולם לא חשבתי שמישהו צריך להיפגע מזה מבחינה מוסרית. הדברים השתנו מאוד. אני לא חושב שיש היום עיתון - להוציא 'פייננשל טיימס' - שאין בו ביטוי כלשהו לחדוות הסקס".

רכישה בריטית נוספת של מרדוק הייתה מיזם הטלוויזיה בלוויין BSkyB.

אזרח אמריקניקב-1985 הפך מרדוק לאזרח אמריקני על מנת לעמוד בדרישות החוקיות ולפיהן רק אזרח אמריקני יכול להיות בעלים של תחנות טלוויזיה. באותה שנה הוא קנה את חברת הסרטים פוקס המאה ה-20 ואת תחנת הטלוויזיה פוקס טי.וי.

בסוף 2003 רכש מרדוק 34% מיוז אלקטרוניקס, מפעילת DirecTV, חברת הטלוויזיה בלוויין הגדולה בארה"ב, מידי ג'נרל מוטורס תמורת 6 מיליארד דולר. ב-2004 הודיע מרדוק כי הוא מעביר את הבסיס של ניוז קורפ מאוסטרליה לארה"ב.

ההודעה נתפסה כתגובה לחוסר יכולתה של הממשלה לשנות את חוקי אחזקות המדיה הצולבות שמרדוק ניסה לשנות במשך שנים, ושמנעו ממנו לרכוש עוד עיתונים ותחנות טלוויזיה בערים אוסטרליות.

רכישה אמריקנית נוספת, פחות אופיינית אולי, עשה מרדוק כשקנה את קבוצת הבייסבול לוס אנג'לס דודג'רס.

קשייםקהצמיחה המהירה של ניוז קורפ וההתרחבות לעסקי הטלוויזיה בלוויין יצרו עול של הלוואות כבדות. במהלך המיתון של תחילת שנות ה-90 מרדוק ואימפריית המדיה שלו נתקלו בקשיים לעמוד בתשלומי החשבונות. מרדוק נאלץ למכור זכויות במגזינים אמריקניים רבים על מנת לפרוע חלק מן ההלוואות.

מצב משפחתיקמרדוק נשוי בשלישית. אשתו הראשונה הייתה פטרישיה בוקר, דיילת לשעבר, שילדה למרדוק את בתו הראשונה, פרודנס. השניים התגרשו בסוף שנות ה-50 לאחר מספר שנות נישואים (בוקר נפטרה ב-1998). ב-1961 הוא נשא לאישה את אנה טורב, כתבת טרייה באחד מעיתוניו, "סידני דיילי מירור", שבאה לראיין אותו. נולדו להם שלושה ילדים - אליזבת, לכלן וג'יימס. ב-1998 התפרקה החבילה בליווי אקורדים צורמים לאחר שנודע כי מרדוק ניהל רומן ארוך עם עובדת אחרת שלו, וונדי דנג, ילידת סין, היום בת 36, ששימשה כמנהלת זוטרה בשלוחת הפעילות של ניוז קורפ באסיה. השניים נישאו זמן קצר לאחר מכן, ויש להם שתי בנות.

החתונה עם דנג, אגב, התקיימה על סיפון היאכטה של מרדוק, "מורנינג גלורי" תוך שיט על נהר ההדסון בניו יורק. היאכטה נמכרה מאוחר יותר לסילביו ברלוסקוני, ראש ממשלת איטליה, ב-4.5 מיליון אירו.

שני בניו, לכלן וג'יימס (שניהם נשואים לדוגמניות), מחזיקים במשרות בכירות בעסקיו של אביהם - לכלן משמש כמשנה למנכ"ל ניוזקורפ וג'יימס כמנכ"ל BskyB. בעלה של פרודנס משמש כדירקטור ניהולי בפעילות העיתונות המקומית באוסטרליה, ואילו אליזבת שימשה כדירקטורית תוכניות ב-BSkyB לפני שעזבה ב-2002 כדי להקים חברת הפקות משלה לתוכניות טלוויזיה.

אשתו הנוכחית לא מחזיקה בתפקיד רשמי בעסקיו של בעלה, ועל כך אמר מרדוק: "אנחנו מדברים על עסקים, כפי שדיברתי עם נשותיי הקודמות. היא חולקת אתי את רשמיה מאנשים ודברים. אני לא תמיד מסכים איתם. האם היא עומדת לשחק תפקיד בעסקים? לא, אני לא חושב, לפחות לא פורמלית".

למרדוק יש שמונה נכדים.

דירהקעד לא מזמן התגוררה משפחת מרדוק בפנטהאוז ברובע סוהו במנהטן, אבל בדצמבר 2004 רכש מרדוק את הפנטהאוז של לורנס רוקפלר בשדרה החמישית תמורת 44 מיליון דולר, הסכום הגבוה ביותר ששולם אי פעם תמורת דירה בניו יורק. מדובר על טריפלקס שמשתרע על פני הקומות 15,14 ו-16 בשטח של 8,000 רגל רבועה כולל מרפסות מרווחות בכל קומה. ה"ארנונה" החודשית היא 21,469,07 דולר.

מרדוק שוהה בעיקר בניו יורק, ועובד מתוך משרד פונקציונלי בקומה השמינית של מטה ניוז קורפ בשדרה השישית במנהטן. כשהוא מתנייע בין יבשות עומדים לרשותו שני מטוסי סילון - גולפסטרים 4 ובואינג 737, הכולל מתחם שינה וחדר ישיבות.

הון אישיקבתפקידיו כיו"ר ומנכ"ל ניוז קורפ מרדוק אינו מקבל שכר, אבל הונו האישי מוערך ב-7 מיליארד דולר.

פוליטיקהקדעותיו הפוליטיות של מרדוק נוטות ימינה בדרך כלל, אם כי נראה שהוא מעדיף משטר רפובליקני על פני מלוכה וסירב לקבל תואר אצולה מהמלכה אליזבת ה-2. הפרספקטיבה הפוליטית של מרדוק רבת פנים. לדוגמה, בתקופה שבילה באוקספורד הוא היה פעיל במועדון הלייבור (עבודה) ובמשך שנים הוא תמך במפלגת הלייבור האוסטרלית. בארה"ב הוא תומך זה תקופה ארוכה במפלגה הרפובליקנית והוא היה חבר אישי של הנשיא המנוח רונלד רייגן.

במהלך התקופה שקדמה לתחילת המלחמה בעיראק ב-2003, כל 175 העיתונים שבבעלות מרדוק ברחבי העולם הביעו תמיכה מערכתית במלחמה. על הנשיא בוש הוא אמר: "בוש ייזכר בדפי ההיסטוריה כנשיא גדול או שהוא יתמוטט ויישרף. אני אופטימי שמדובר יהיה באפשרות הראשונה ביחס של 2 ל-1. אפשר לחוש שהוא אדם בעל אופי נהדר וצניעות מופלגת".

הקשר הישראליקמרדוק כאמור מעדיף להצניע את שורשיו היהודיים, אבל הוא תמיד היה גלוי מאוד לגבי היותו ציוני ולגבי תמיכתו בישראל, ובעיקר במפלגת הליכוד ומנהיגיה אריאל שרון ובנימין נתניהו. נתניהו משמש כפרשן קבוע ברשת פוקס ניוז של מרדוק.

לפני כמה שנים הגיעו מרדוק וקבוצה של עורכי עיתונים מניו יורק ומלונדון לבלות סוף שבוע בחוות השקמים של ראש הממשלה אריאל שרון. שרון לקח אותם לראות את ישראל ממעוף הציפור על גבי נושאת מסוקים שטסה מעל רמת הגולן, הגדה המערבית וההתנחלויות. "ראינו כמה המדינה הזאת פגיעה", אמר מרדוק. "לא כל החדשות שמציגות את נקודת המבט הישראלית הן חדשות שראויות לדפוס בכל העיתונים בניו יורק".

בהזדמנות אחרת, בארוחת ערב שהתקיימה במלון וולדורף אסטוריה לכבוד המוזיאון למורשת היהודית, אמר מרדוק: "תמיד האמנתי בעתיד של ישראל ובמטרות של הקהילה היהודית הבינלאומית".

כמו כן שולט מרדוק, באמצעות ניוז קורפ, בחברת אן.די.אס הבריטית, שמרכז הפיתוח שלה ממוקם בהר חוצבים בירושלים. החברה מעסיקה קרוב ל-800 עובדים בארץ ונסחרת בנאסד"ק לפי שווי של כ-1.9 מיליארד דולר.

פרישה?קלפני כשנתיים, באסיפה הכללית של בעלי מניות ניוז קורפ, התייחס מרדוק, אז בן 72, לאפשרות של פרישה במילים אלה: "לא רק שמשפחתי הצעירה החדשה דחתה 'לנצח' את המחשבות על פרישה, אלא שאני מצפה שיוציאו אותי מפה בתוך ארון כשיגיע הזמן".

"העבודה שלי היא חלק גדול מהחיים שלי", אמר בהזדמנות אחרת, "אני לא יכול לתאר לעצמי מצב שבו אבזבז מחצית מחיי במגרש הגולף... הדבר הכי עצוב זה לראות אנשים שפורשים כשהם בצמרת. תראה את קלינטון, מה הוא הולך לעשות? הוא הולך להשתעמם מלהרוויח 200 אלף דולר להרצאה... אני בן אדם. יגיע היום שבו אתרוקן מאנרגיה. אני רק מקווה שזה יהיה לפני שהמוח שלי יתרוקן". *