מיזוג חברות הכבלים: האילוצים, היתרונות, החששות

בימים הקרובים, צפויים מגעים ראשונים בין זכייניות הכבלים בישראל, כדי לקבוע את האופי שיישא המיזוג הצפוי ביניהן. ביום שישי, ביצעו הזכייניות צעד ראשוני לקראת הפיכתן לחברת כבלים אחת: נציגיהן נפגשו עם הממונה על ההגבלים העסקיים כדי לברר באיזה תנאים הן יוכל לבצע המיזוג.

ככל הידוע, עדיין לא גיבשו חברות הכבלים את הדרך בה יחולקו המניות בחברה המאוחדת, מה שצפוי להיות הקושי העיקרי העומד בפני המיזוג. כיום נשלטות שלוש חברות הכבלים הגדולות ע"י גופים מקומיים רבי עוצמה (דנקנר במת"ב, משפחת רקנאטי בתבל, עורק וידיעות אחרונות בערוצי זהב) שיצטרכו לוותר על מעמדן המוביל בחברה המאוחדת.

גם שאלת השווי של חברות הכבלים איננה ברורה: רק אחת מחמש חברות כבלים הפועלות בישראל ציבורית (מת"ב), היתר הן חברות פרטיות. בעולם, מקובל למדוד מחירן של חברות טלוויזיה בכבלים לפי מספר המנויים שלהן וסביר להניח שגם כאן, יהיה לפרמטר זה חשיבות רבה בקביעת יחסי השווי בין החברות. בכל מקרה, מדובר במהלך מורכב שעל פי ההערכות יימשך, אם יגיע לסופו המוצלח, מספר חודשים.

כבר בעבר העלה הממונה על ההגבלים העסקיים, דוד תדמור, את האפשרות של מיזוג בין חברות הטלוויזיה בכבלים. מיזוג, שמטרתו היא להקים חברת תקשורת שתוכל להתמודד עם חברות שידורי הלוויין הרב ערוציים (ה-DBS) ועם בזק במתן שירותי טלפוניה, עם פתיחתו הצפויה של שוק התקשורת לתחרות ב-99'.

הדיונים במיזוג אינם דבר חדש, אלא שהפעם הסיבה למיזוג נובעת מאילוצים, ביניהם קשיים בהם נתקלות חברות הכבלים בימים אלו במו"מ שלהן עם משרד התקשורת לגבי הפיצוי שיקבלו בגין הכנסת שידורי הלוויין.

חברות הכבלים טענו בעתירה לבג"צ כי מתן הרישיון לחברות הלוויין מנוגד להסכם הזיכיון בו הובטח להם מונופול. פסק הדין בעתירה שהוגשה מטעם חברות הכבלים ע"י עוה"ד אביטל, אגמון ואולניק, אמור היה להינתן השבוע. בעקבות הסכמת חברות הכבלים להיפגש עם תדמור בנושא, נדחה מועד מתן פסק הדין בשבוע נוסף.

למרות אופטימיות של זכייניות הכבלים בעבר, שרת התקשורת לימור לבנת התגלתה כאגוז קשה לפיצוח. חברות הכבלים דרשו כפיצוי על הכנסת חברות ה-DBS לקבל רישיון לאספקת גישה לאינטרנט והארכה של תקופת הזיכיון. השרה לבנת הגיבה בביטול והורתה לפני מספר שבועות למת"ב לבטל ניסוי באספקת תקשורת אינטרנט, שמשרד התקשורת אישר כשנה קודם לכן, והבהירה לאנשי הכבלים (המפולגים בינם לבין עצמם בלא מעט נושאים) כיצד היא רואה את עתיד התקשורת בישראל.

משרד התקשורת מעוניין לראות את חברות הכבלים מתמזגות לחברה אחת שתתחרה בבזק, כאשר שוק התקשורת ייפתח לתחרות בשנה הבאה. חברת אספקת השידורים, ICP, אשר נמצאת בבעלות משותפת של זכייניות הכבלים, תימכר על פי אותה תוכנית לגורם שלישי בלתי קשור.

עד לא מכבר סירבו חברות הכבלים לוותר על ICP ובמילא, לא כל בעלי השליטה בחברות היו מוכנים להתמזג (בעיקר התבטא נחרצות כנגד המיזוג שמואל דנקנר, האיש המרכזי במת"ב). היום, תמונת המצב שונה ונראה כי עקשנותה של לבנת נשאה פרי.

חברות הכבלים מבינות כי הן ייאלצו לשתף פעולה עם משרד התקשורת אם הן רוצות להישאר בתחרות. הפניה לממונה על ההגבלים העסקיים, תדמור, היא רק הצעד הראשון. הזכייניות מעריכות כיום שהפיצויים שהן עשויות לקבל מזכייתן בעתירה נגד חברות הלוויין, נמוכים לאין שיעור מרווחים אותם הן צפויות לגרוף כתוצאה מהמיזוג והמאבק על השליטה בעולם התקשורת הישראלי, באספקת שידורי הטלוויזיה, טלפוניה ואינטרנט.

יש לציין, כי מעבר להסכמת הממונה על ההגבלים העסקיים ומשרד התקשורת, צריכה התחרות בתחומי הטלפוניה שינוי בחקיקה, בעיקר סעיף 50 לחוק הבזק, המקנה לבזק את המונופול ברשת הכלל ארצית של הטלפונים. כאשר הדבר יקרה, אפשר שגם לוועד עובדי בזק יהיה מה לומר.

על פי ההערכות, הממונה על ההגבלים העסקיים, שמעודד את המיזוג, יפעל בכפוף לו להגברת התחרות באמצעות ביטול הבלעדיות של חברות הכבלים על התוכניות המשודרות בהן. תדמור עשוי לדרוש מחברת הכבלים המאוחדת לרכוש בחו"ל תכניות טלוויזיה בעשרות מיליוני דולרים באופן לא בלעדי ולמכור אותן לחברות הלוויין. המחיר שייקבע יהיה פר-מנוי של חברות הלוויין, כך שלמעשה יסבסדו הכבלים את חברות הלוויין.

מיזוג של חברות הכבלים בישראל יאפשר לחברה המאוחדת ליהנות מיתרונות בולטים לגודל ולמגוון: איחוד מטות, ביטול כפילויות שונות, פרסום והוזלת עלויות של פיתוח תשתית. כמו כן, יאפשר המיזוג שיווק של חבילות שידור לקהלי יעד ממוקדים, כדי להתמודד מול חברות הלוויין.

בין היתר מדובר על השקעת ענק, 400-300 מיליון דולר, בהכנת התשתית לתחרות בחברות הלוויין, בעיקר התקנת ממירים דיגיטליים שיאפשרו את העברת חבילות שידור לפי העדפת המנוי.

כמו בעולם הגדול, גם חברות הכבלים בארץ, שמיצו את הצלחתן המקומית כמעט עד תום והשיגו אחוזי חדירה גבוהים (%70 בממוצע) הגיעו לרוויה מסויימת. כיום, הן תרות אחר הזדמנויות צמיחה.

שוק התקשורת המקומי, הנאמד בכ-3 מיליארד דולר, מספק הזדמנויות צמיחה בעיקר בתחומי תקשורת נתונים. הזדמנות אחת היא לספק שירותי אינטרנט ואחרת היא להתחרות בבזק במתן שרותי שיחות טלפון. אפשרות זו, האחרונה, פחות מושכת בגלל העלויות הגבוהות בהן היא כרוכה ובגלל הסכנה שחברות כמו סלקום ופרטנר יציעו אלטרנטיבה נוספת, זולה יותר.

אפשרות שלישית, היא מתן שירותים שלא ניתן לתת היום על בסיס תקשורת קווית, הכוללים שילוב של נתונים, קול ותמונה. למשל, מתן אפשרות ליצור בנקאות או ביטוח ישירים שבהם ניתן יהיה לראות את הבנקאי או סוכן הביטוח עימו משוחחים. האפשרות להציג מסמכים ולראות את בן השיח מגרה את דימיונם של אנשי שיווק רבים. אנשי חברות הכבלים, תחום שעד לא מזמן נחשב לאפור ומשעמם, אינם מתכוונים לתת להזדמנות לחמוק מידיהם.

מי שלבטח חוככות ידיהם בהנאה בשל תוכניתן של חברות הכבלים הן ספקיות מודמים דיגטליים כאריקסון, אלקטל וגם אי.סי.איי ואורכית הישראליות. בשל החשש מחברות הכבלים, ייאלץ מונופול הטלפון בזק, שבד"כ מבצע שינויים באיטיות ובשמרנות, להאיץ את קצב הצטיידותו במודמים דיגיטליים. הללו, על בסיס טכנולוגיית ADSL מאפשרים בין היתר, אספקת שירותי אינטרנט במהירות עצומה, קרוב לפי 300 מהמהירות הנוכחית.

טכנולוגיה זו מאפשרת להעביר באינטרנט נתונים, תמונה וקול, כמו גם גרפיקה מורכבת. ובעוד חברות כמו טלרד נאבקות על עתידן, אורכית ואי.סי.איי יעניקו לבזק נשק חשוב בתחרות עם חברות הכבלים