נותנים? תחזיר

כאשר שירלי סולבי אימצה את שי, לפני כ-7 שנים, היא ובעלה היו בטוחים שהכנסתם תספיק לטפל בצרכיו המיוחדים של הילד שננטש בבית החולים כשהוא סובל מפיגור שכלי ובעיות מוטוריות קשות. סולבי ובעלה, שעלו מבריטניה בשנת 1983 וגידלו כבר 5 ילדים משלהם, הצליחו להתמודד עם גידולו והתקדמותו האיטית של שי שסבל מבעיות בדיבור ובתנועה והיה מרותק לכסא גלגלים. אבל כשאביו המאמץ חלה והפסיק לעבוד בגלל אירוע לב, הדברים הסתבכו. הסיוע הממשלתי לא הספיק למימון הטיפולים היקרים ובהם ניתוח שיוכל לאפשר לשי ללכת.

העזרה הגיע ממקום לא צפוי.

האגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית היא עמותה המתמחה בסיוע לאזרחים במצוקה, ובמיוחד לעולים חדשים ולמשפחות מצוקה. האגודה, שהעניקה יותר מ-50 מיליון דולר מאז הקמתה ב-1990, מתגאה בשני העקרונות המנחים אותה מאז ניתנה ההלוואה הראשונה: האגודה לא נותנת סיוע בצורת מענק, והכסף שמוחזר לאגודה עובר ללווים אחרים.

האגודה מטפלת בכ-300 הלוואות מדי חודש בסכומים הנעים בין 3,000 דולר ל-50 אלף דולר ליחידים ועד ל-15 אלף דולר לעסקים קטנים. את התובנה המנחה את אנשי האגודה ניסח במאה ה-11 הרמב"ם: "ההלוואה (ללא ריבית) טובה יותר מן הצדקה היות ומאפשרת היא לאדם לעזור לעצמו". הרמב"ם פיתח סולם ובו שמונה דרגות של צדקה. הדרגה הנמוכה ביותר היא מתן צדקה חומרית לאדם הנצרך לה והגבוהה ביותר היא מתן האפשרות לאדם הנצרך לקום וללכת בכוחות עצמו.

כדי להבטיח את החזרת ההלוואה, הלווה חייב להוכיח שהוא משתכר הכנסה מינימלית (2,500 שקלים), שעבודתו או הכנסתו קבועה, ולהביא עמו שני ערבים בעלי מקורות הכנסה עצמאיים שאינם קרובי משפחה כדי לערוב להלוואה. אבל את העובדה ש-95% מההלוואות אכן מוחזרות ובזמן, פרופסור אליעזר יפה, מייסד העמותה וחבר בפקולטה לעבודה סוציאלית ורווחה חברתית של האוניברסיטה העברית, קושר לדברים שאינם תלויים בניירת הפורמלית. "אנשים מבינים שאם לא יחזירו את ההלוואה, נזקקים אחרים לא יקבלו אותה. יש אחריות ורגשי תודה לאגודה על ההזדמנות להיעזר בהלוואה ללא ריבית, עם מקסימום שמירה על הכבוד העצמי של הלווה. הלווים מבינים את האחריות האישית שקיבלו על עצמם ואת חשיבות עקרון המיחזור".

רעיון ההלוואה ללא ריבית אינו חדש. בתחילת המאה ה-20 נוסדו בארה"ב ובאירופה אגודות צדקה שסיפקו הלוואות כאלה, בעיקר לרכישת בתים לעולים חדשים ולהקמת עסקים חדשים. אלא שהאגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית מצטיירת כמפעל הגדול ביותר בתחום זה בעולם: עד כה טיפלה האגודה ב-25 אלף הלוואות.

פרופסור יפה גילה כי האגודה מספקת תמונת ראי טובה למדיניות החברתית והכלכלית של ממשלת ישראל; ככל שתשלומי הקצבאות הממשלתיות פוחתים, כך עולה מספר הפונים. נטילת הלוואה אינה תחליף לקצבה ממשלתית, אלא "תהליך שבו לוקח הלווה אחריות על מעשיו ועל עתידו הכלכלי".

באגודה תומכים אנשי עסקים ותורמים בארץ ובחו"ל המשוכנעים בצדקת הדרך שבה בחרה האגודה לנהל את עסקיה; והשימוש במילה "עסקיה" אינו מקרי. "התורמים מבינים שהלוואות ללא ריבית הן דרך לעזור לאנשים לעזור לעצמם, והמיחזור המתמיד של התרומה מגדיל את ערכה ביחס לשיטות צדקה אחרות", אמר לי אד כהן, איש עסקים ותורם ישראלי, "תרומה של 100 אלף דולר תכפיל ותשלש את עצמה בתוך כמה שנים ואת זה לא ניתן לומר בדרך כלל על תרומות אחרות למטרות צדקה".

התרומות לאגודה, המתקבלות מכל רחבי העולם, מסווגות לפי סכומים ומוטבים, וכך הלווה מקבל סיוע המגיע מתורם ספציפי, מה שהופך את הצ'ק לקצת יותר אישי. התורם מצידו מקבל דיווח על מצב קרן ההלוואות שלו באגודה, כולל מספר ההלוואות והסכומים שניתנו והוחזרו. יש גם תרומות המיועדות לטפל בנושאים מסוימים, כמו למשל, הלוואות לנכים, לאתיופים, לאימוץ מחו"ל או לפרויקט החדש של הכשרת אברכים חרדיים ללימוד מקצוע.

כיום 12% מכוח העבודה במשק הישראלי מועסקים במגזר השלישי, המספק מעל ל-165 אלף משרות מלאות ומחזיק במעל ל-34 אלף עמותות. על פי דו"חות "המרכז לחקר המגזר השלישי", 84% מהפעילות הכלכלית במגזר מתמקדת בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה. גידולו המשמעותי, והעובדה שממשלת ישראל היא השותפה החשובה ביותר של המגזר השלישי בישראל (55% מתקציב העמותות במדינת ישראל הוא ממשלתי) מבהירים את תפקידו של המגזר השלישי כספק השירותים החברתיים החלופיים הגדול ביותר בישראל.

בעידן של משק מופרט ומגזר שלישי גדל המנסה להחליף את הממשלה, חשוב לדעת לעבוד לא רק "צודק" אלא גם "חכם". היד הנעלמת תדע אולי להגביר יעילות אבל לא בהכרח לעבוד באחריות ומתוך ראייה ממלכתית וערכית. אמנם ארגון אחד קטן לא יוכל לטפל במרחב הצרכים, אך כמה סיפורי הצלחה יוכלו להדגים שאפשר לפעול בתחום הרווחה בחוכמה ובכבוד ומתוך ראייה עתידית. דווקא דוגמאות אלו, שבהן המימון הוא עסקי ולא ממשלתי, מוכיחות את כוחו האמיתי של המגזר השלישי שבאמת מצליח לעשות היכן שהמדינה כשלה. ראו חכמי ויסקונסין והפנימו. *