בעלי קרקע בשכונת כפר אברהם בפתח-תקוה עתרו לבג"ץ נגד סילוקם מהקרקע ללא פיצוי

בעלי הקרקע - היורשים והממשיכים של המתיישבים הראשונים בכפר אברהם - טוענים כי תכננו לפתח את האיזור בהתבסס על החלטת 727 של המינהל. ואולם ההחלטה בוטלה בעקבות בג"ץ הקשת המזרחית, והוחלפה בהחלטה 969, שמפקיעה את הקרקע מהם ללא פיצוי. העתירה הוגשה באמצעות משרד עו"ד עדיני.

ראשוני המתיישבים התיישבו על שטח של 250 דונם, שנקנה מבעליו הקודמים אבו-קישק בשנות ה-30 על ידי הרב סלבנדי. על המקום התיישבו 32 משפחות של עולים והקימו את מושב כפר אברהם. בשל מפגעי טבע והתנכלויות של ערבים, נשארו במושב 21 משפחות. בין המתיישבים לבין החברה "סלבנדי מושב עובדים" נחתמו חוזי חכירה, שבהם רכש כל מתיישב מהחברה זכות חכירה חקלאית העוברת בירושה.

ב-1941 העביר הרב סלבנדי את כל האדמות לקרן הקיימת ללא תמורה. ב-1981 נרשמו האדמות בטאבו על שם הקרן הקיימת. לאחר שחברי המושב פנו למינהל וביקשו לרשום את זכויות החכירה על שמם ולא נענו, פנו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב.

בית-המשפט קבע כי חוזי החכירה של העותרים עם החברה עומדים בעינם והמינהל יכול לשנות את החוזים רק בהסכמת המתיישבים. בתוך כך, יזמה עיריית פתח תקוה תוכניות לשינוי ייעוד השטח מחקלאי לבנייה. המינהל קבע, כי על השטח יחולו הכללים של החלטה 727.

אלא שבעקבות פסק דין הקשת המזרחית בוטלה ההחלטה והמינהל החליט על כללים חדשים בדבר הפקעת הקרקע מידיהם.

על פי החלטה 969, על התושבים להחזיר את הקרקע שייעודה שונה בתוך שלושה חודשים ממועד משלוח ההודעה, וחובת השבת הקרקע איננה מותנית בקבלת פיצוי בהסכמה בדבר סכום הפיצוי או בהסכמה בדבר רכיביו. לטענת העותרים, חוזי החכירה כפופים רק לדיני החוזים, ואין להרשות ולאפשר למינהל לשנות את תנאי החוזה או להשתחרר ממנו. (בג"ץ 3209/05).