לא תמיד הכוס נשברת

הקומדיה הישראלית לא במשבר, היא פורחת בטלוויזיה. בתחום הקולנוע, בחיפוש אחר ההומור שכל כך מאפיין את העם היהודי, יצאו רשף לוי (תסריטאי) ושי כנות (במאי) למסע הפקתו של "אהבה קולומביאנית". הסרט עוקב אחר מעלליהם של שלושה חברים (איתי ברנע, אסי כהן וניר לוי) בניסיונם לברוח ממחויבויות ולהמשיך להתנהג כמו ילדים מתבגרים. הבעיה עם "אהבה קולומביאנית", סרט הפולחן הישראלי החדש, היא חוסר האחידות שלו. מתוך שלושת הסיפורים המסופרים בסרט, שניים לא באמת מעניינים ואחד מתוך השניים האלה לא מצחיק.

נותר סיפור וחצי. הצרה היא שהדמות שמספרת לנו את שלושת הסיפורים

באמצעות קריינות, בכלל שייכת לסיפור המשנה שהוא גם לא מעניין וגם לא מצחיק. לכן, בסופו של דבר הבלבול גדול מדי והסיכוי להגיע לשיאים רגשיים אמיתיים קטן. למי שיצליח להתגבר על הבעיות הללו, מצפה לפחות שליש סרט מהנה ביותר. מכיוון שהסיפורים מוצלבים אחד עם השני הבדיחות מפוזרות, בהפסקות, לאורך כל הסרט.

הסיפור של אסי ואביו (המגולם

בגאונות על ידי שמיל בן ארי) הוא היפה מכולם, ובגללו שווה לראות את הסרט. הדי.וי.די. מגיע עם תוספות רבות, ביניהן ערוץ קריינות של רשף לוי ושי כנות בו הם משוחררים מאוד ונהנים לדבר הרבה ולספר על חוויית ההפקה ותכנון הסרט. עוד ניתן למצוא סצנות שירדו בעריכה וסרטון מאחורי הקלעים קצר. אפילו אם בסופו של דבר התוצאה היא לא לגמרי מוצלחת, אי אפשר להתעלם מהאומץ של היוצרים לנסות לעשות בישראל גם קומדיה וגם רומנטיקה, הכל בכרטיס אחד.

שוק נעים

"תגובה מאוחרת", שמוליק קלדרון, ישראל, 2004

מני (ליאור מילר) הוא בעל מועדון תל-אביבי בו הוא גם מתקלט. הוא חי חיים אינטנסיביים, מהמר, מבלה, שקוע בעסקים ובחובות. כשאשתו לשעבר חוזרת מלונדון ומלחמת המפרץ פורצת, הלחץ הגדול שהוא נתון בו גורם לטראומה מן העבר לעלות אל פני השטח. סרטו של השחקן, התסריטאי והבמאי שמוליק קלדרון יכול היה בקלות להפוך לסרט מביך וסתמי. לעסוק בבעיות נפשיות, הזיות ובתי חולים פסיכיאטריים זה מרשם בדוק לנפילה בקלישאה או בזיוף קולנועי, אך "תגובה מאוחרת" מצליח לעקוף את רוב המוקשים ולהפוך לסרט אפקטיבי ומרגש.

ב"תגובה מאוחרת", סרטו הארוך הראשון, קלדרון מספר סיפור מאוד אישי, המבוסס על חוויה אוטוביוגרפית, ורואים שהוא מכיר את הנושא מבפנים. קלדרון מדריך את צוות שחקניו בשבילים לא קלים ומצליח ברגישות רבה ללחוץ על הכפתורים הנכונים ולגעת בלבו של הצופה. הסרט לוקה בבעיות רבות; לעיתים הוא נראה חובבני, לעיתים מאולץ, אך בסך הכל העבודה עליו מצוינת ועצוב שהקהל הישראלי התעלם ממנו כשעלה למסכים.

"תגובה מאוחרת" עובד מצוין כסרט די.וי.די. הצילום של עופר דורי מפתיע באיכויות שלו. דורי מעצב כל סצנה לפי הנושא והאווירה שלה.

הוא לא רק מצלם יפה, הוא גם מפרש את המתרחש בסרט באמצעות התאורה והצילום. יש סצנות בהן הצילום הוא לבן, מעט שרוף, וכך סצנה רגילה של בוקר מקבל גוון מעט סוריאליסטי יוצא דופן. יש סצנות בהן הצילום אפל, קונטרסטי, ואנחנו יודעים שהוא נותן ביטוי לנפשו של הגיבור באותו הרגע. קרוב לודאי שהסרט יאומץ בחום רב על ידי אנשי מקצוע המטפלים

בנושא הלם קרב, ועל ידי האוכלוסייה הרחבה של נפגעי הלם קרב ומשפחותיהם, אך כל מי שמעוניין בדרמה ישראלית, מקומית, שמטפלת בנושאים שקרובים אלינו בצורה רגישה, מוזמן לתת צ'אנס ל"תגובה מאוחרת". מדובר אמנם בסרט צנוע, אך אישי ומרגש.

הדי.וי.די. גם כולל סרטון מאחורי הקלעים של חצי שעה. באמצעות ראיונות עם צוות השחקנים והיוצרים חושף הסרט הן את הסיפור האישי של קלדרון והן את האופן בו הוא ניצל את הידע שלו מניסיון חייו כדי ליצור באמצעותו מוצר אמנותי. עוד ב"תוגבה מאוחרת" מופיעים מאור כהן, מעיין קרת, נינה קוטלר, שמואל וולף, קובי שטמברג ושמוליק קלדרון עצמו, כולם בהופעות מצוינות.