רשת שוקן ותבל חוייבו לשלם 75 אלף שקל פיצויים בגין לשון הרע

זאת בשל פרסום כוזב במקומון כאן דרום, לפיו מאמן הפועל אשקלון, מנשה עלוא, נחקר במשטרה בחשד ששילם לשחקנים כדי שיחבלו בקבוצה

בימ"ש השלום בת"א חייב את רשת שוקן וחברת הכבלים תבל לשלם פיצויים של 75 אלף שקל למנשה עלוא, בגין הוצאת לשון הרע. עלוא, לשעבר מאמן קבוצת הכדורגל של הפועל אשקלון, הגיש בספטמבר 2000 תביעת פיצויים בסך מיליון שקל בגין פרסומים פוגעניים בשמו, שבוצעו במקומון כאן דרום היוצא לאור ע"י רשת שוקן וערוץ הטלוויזיה המקומי של חברת הכבלים תבל.

הפרסומים התייחסו לחקירתו של התובע במשטרה ושחרורו בתנאים מגבילים, ונאמר בהם כי הוא נחשד בכך ששילם כספים לשחקנים כדי שיחבלו בקבוצה ויאפשרו את שובו לאימון הקבוצה.

התובע טען, כי נוכחותו בתחנת המשטרה היתה כמתלונן על הצתת ריכבו והוא לא נעצר, לא עוכב לחקירה, וממילא אין לראותו כמי ששוחרר בתנאים מגבילים.

לדבריו, ההתנצלות של הנתבעים על הפרסום השגוי לא היה בה כדי להקהות או לשנות כהוא זה את חומרת ניזקו.

הנתבעים לא הכחישו את אי אמיתותם של הדברים אשר פורסמו, והתגוננו בטענה כי הפרסומים היו טעות חד פעמית שנעשתה בתום לב וללא כל כוונת זדון. לדבריהם, לתובע לא נגרם כל נזק בשל העובדה שפורסמה התנצלות מיד עם היוודע דבר טעותם, וכן בשל העובדה כי התובע לא היה בעל שם טוב טרם הפרסום.

הועיל והנתבעים הצהירו לפרוטוקול בדבר אחריותם לפרסום התמצה הדיון בשאלת גובה הפיצוי שייפסק - אם בכלל.

השופטת הדסה אחיטוב-הרטמן ציינה בפסק דינה, כי אם לא ניתן לבדוק ולאמת שהמידע אמיתי, ראוי לפרסום ואין בו רבב - אין הצדקה לפרסומו, אפילו אם כלי תקשורת מתחרה עלול לעשות שימוש במידע כזה תחילה.

לדבריה, השילוב בזמן ובתוכן בין הפרסום בעיתון לפרסום במגזין החדשות וערוץ הטלוויזיה המקומי יצר סינרגיה, אשר הגדילה את קליטת התדמית השלילית של התובע בתודעת הצופים והקוראים. כמו כן, סימולטניות הפרסומים שהיו בהפרש של פחות מיממה העצימה את הנזק לתובע, ואין ספק שנגרם לו הלם, סבל ריגשי סובייקטיבי ועוגמת נפש. אולם, התובע לא הוכיח נזק ממוני אלא נזק לשמו הטוב ועוגמת נפש עקב הפרסומים.

השופטת הוסיפה, כי התובע לא הוכיח כוונת זדון במעשיהם של הנתבעים או ידיעה ברורה שלהם כי הפרסום אינו נכון. עם זאת, נשאלת השאלה מדוע לא טרחו הנתבעים לקבל את תגובתו או לנסות לאמת את הדברים.

לדברי השופטת, הנתבעים ביססו את הפרסומים על פי שמועה, הדלפה, וללא מידע אמין ומוצק. השופטת ציינה, כי היא רואה בכך רשלנות ואולי אף פזיזות ואדישות, נסיבות השוללים מהנתבעים את הגנת תום הלב שבחוק איסור לשון הרע.

אשר על כן חייבה השופטת את הנתבעים לשלם לתובע פיצוי של 75 אלף שקל וכן הוצאות בסך 15 אלף שקל.

בשולי פסק הדין ציינה השופטת, כי נגולה בפניה מסכת החושפת, ולו בטפח, קשרים בין מאמן כדורגל מקומי לבין עיתונאים מקומיים, בינו לבין המשטרה במקום, ובין העיתונאים לבין המשטרה, מסכת שהותירה תחושה לא נוחה בלשון המעטה. (ת.א. 2580/00).

צרו איתנו קשר *5988