הקו המנחה המרכזי של סטנלי פישר: אמונה מוצקה בשוק החופשי הגלובלי

למרות שסטנלי פישר מצוי מזה שנים בצמרת הכלכלה העולמית, בישראל יודעים מעט יחסית על דעותיו בנושאים המרכזיים עליהם הוא מופקד מהיום. הספר "עולמו של נגיד" (הוצאת ידיעות אחרונות) מעניק מבט אל העקרונות הצפויים להנחות את פישר, לאור שורה של הרצאות ונאומים שנשא בעשור האחרון בכל רחבי העולם.

הקו המנחה המרכזי של פישר הוא אמונה מוצקה בשוק החופשי הגלובלי. הוא מאמין גדול בגלובליזציה ובהיפתחות שווקים לתחרות חיצונית - כמו גם לאפשרות להרחיב את מעגל לקוחותיהם.

פישר גם דבק בעיקרון של בנק עצמאי חזק ומרכזי, שמשימתו המרכזית היא שמירה על יציבות המחירים: "הבנק המרכזי לא יהיה אחראי לייצוב זעזועים שלמעשה אינו יכול להתמודד איתם באמצעות הכלים העיקריים שלו. אם הבנק המרכזי מתכוון לעודד את הצמיחה, היא תושג על-ידי שמירה על רמה של אינפלציה ועל-ידי שמירה על בריאות המערכת הפיננסית".

פישר תמך בקביעת יעד אינפלציה של 2%-3% בשנה ומתנגד ליעד של אפס, משום שמשמעותו תהיה ריבית שלילית. הוא גם מדגיש את הצורך לקבוע יעד ריאלי, על מנת לשמור על אמינות המדיניות.

פישר אומר במפורש, שלא ניתן לסמוך על הפוליטיקאים שיעשו תמיד את הצעדים הנכונים, ולכן הבנק המרכזי חייב להיות משוחרר מלחצים. לדבריו, בדיקה אמפירית גם מגלה קשר ישיר וברור בין מידת עצמאותו של הבנק לבין רמת ביצועיו.

על כלכלת ישראל מיעט פישר לדבר במישרין. "עולמו של נגיד" מצטט מאמר שפירסם פישר לפני עשר שנים, על חלקה של ארה"ב בתוכנית הייצוב של 1985, בה נטל חלק. אבל למרות שחלף עשור, יש שם שתי אמירות שדומה שלא נס ליחן:

"ההסברים תמיד היו מסובכים מאוד, מתוך אמונה שהמשק הישראלי חסין בפני חוקי הכלכלה ולעיתים גם מפני חוקי ההיגיון".

"הסיבות להימנעות מהפרטה נשארו אותן סיבות: שוק ההון גבוה מדי או נמוך מדי; יש צורך במסגרת ארגונית; המשקיעים אינם מוכנים וכו'. כאשר אתה שומע בפעם הראשונה מדוע ההפרטה נעה לאיטה, אתה מתרשם עמוקות. לא כך כשאתה שומע אותם סיפורים כעבור עשר שנים".

בנושא המרכזי, של הקשר בין אינפלציה, ריבית ואבטלה, קובע פישר: "אין למעשה קשר בין אבטלה לאינפלציה בטווח הארוך... במדינות בעלות אינפלציה יציבה למדי או בעלות אינפלציה נמוכה מאוד, ניתן בטווח הקצר להעלות את התפוקה באמצעות הרחבת המדיניות המוניטרית, בליווי השפעה חלשה על האינפלציה".

על גלובליזציה הוא אומר: "מדיניות של שאיפה להשתלב בכלכלה העולמית חיונית לצמיחה מהירה. מדינות קטנות בוודאי אינן יכולות לשגשג לבדן, מפני שהן אינן יכולות לפתח את כל התעשיות שהן זקוקות להן לצורך מודרניזציה".

ועוד: "הגלובליזציה היא תהליך שב-50 השנים האחרונות תרם יותר להעלאת רמת החיים של רוב בני האדם בתבל, מאשר בכל תקופת זמן בת-השוואה אחרת בהיסטוריה האנושית. התהליך הזה צריך להיות מאומץ בכוונה תחילה - בזהירות ועם אמצעי ההגנה הדרושים - אבל בכל זאת להיות מאומץ בחום".

אין זה מפתיע לשמוע, שפישר תומך בהתלהבות במתן אפשרות לבנקים זרים לפעול מחוץ למדינותיה. הוא אף מוסיף, שחובה לאפשר להם להקים שלוחות או חברות-בנות בבעלותם המלאה, לא להפלות אותם לרעה ברגולציה, לאפשר להם לפעול בכל התחומים בהם פועלים הבנקים המקומיים ולא להטיל מגבלות על העברת מידע ממדינה למדינה.

בנוגע לדרך למניעת משברים פיננסיים, מונה פישר שישה צעדים שעל מדינות מתפתחות לנקוט: עקרונות איתנים למדיניות הכלכלית; הימנעות משערי חליפין שיהיו פגיעים למתקפה; תקנות זהירות ויעילות לפיקוח על מערכות פיננסיות; פתיחת חשבונות הון באופן מסודר; שינוי מבנה החובות כך שיהיו עמידים בפני זעזועים חיצוניים; מניעת הגנה על המגזר הפרטי מפני נטילת סיכונים בלתי מוצדקים; ושיפור השקיפות והמידע לציבור.

על האופן בו יש לתכנן רפורמות: "איש מבחוץ אינו יכול להבין טוב יותר מן האנשים שבפנים מה ניתן לעשות ברגע נתון, ומה לא ניתן לבצע. דרושים רגישות פולטית והיגיון פוליטי כדי להבין מה ניתן לעשות. אבל זה לא משנה את העובדה שאם אינך יכול לבצע את השינויים במהירות, אתה תשלם על כל מחיר".

לפישר דעה מפתיעה בנוגע לשיעורי המס הרצויים: "מס אחיד בשיעור נמוך עובד הרבה יותר טוב מכפי שהקונצנזוס בכלכלה העולמית הניח". ומה לגבי תעסוקת עובדים זרים? גם כאן לפישר דעה שונה מהמקובל: "להגירת עובדים בלתי-מיומנים יש השפעה קטנה בלבד על השכר ועל התעסוקה בכלכלות המפותחות".

איתמר לוין הוא עורך הספר "עולמו של נגיד".