מפוטרים יכולים לתבוע אישית את חברי ועד העובדים

ששה עשרה מעובדי חברת טמבור פוטרו באקט שהוגדר כ"פיטורי צמצום", על פי הסכם קיבוצי שעליו חתמו טמבור כמעסיקה, והסתדרות העובדים הכללית וחברי ועד העובדים מצד העובדים. העובדים הגישו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעה, בטענה שהפיטורין בלתי חוקיים.

הם טוענים שנכפתה עליהם פרישה מוקדמת בניגוד לרצונם, שהוצגו בפניהם מצגי שווא אודות מצבו של המפעל, שהלכה למעשה לא היה צורך חיוני בפיטורין, שנכפו עליהם תנאי פרישה מחפירים, שנהגו כלפיהם באכזריות, ועוד טענות. את התביעה הגישו העובדים לא רק נגד מעסיקתם לשעבר - חברת "טמבור". הם הוסיפו לתביעה גם את הסתדרות העובדים וגם את חברי ועד העובדים באופן אישי. בית הדין האזורי דחה על הסף את התביעה נגד ההסתדרות וחברי הוועד, בהפנותו את העובדים למוסדות השיפוט הפנימיים של ההסתדרות. על החלטה זו ערערו העובדים, ובית הדין הארצי, בפס"ד ראשוני (שנכתב ע"י השופטת ברק-אוסוסקין, בהסכמת עמיתיה), קיבל את ערעורם.

העובדים טוענים שהנהלת טמבור, בשיתוף עם ההסתדרות והוועד, ניצלו שעת כושר על מנת להיפטר מעובדים ותיקים במסווה של פיטורי צמצום על מנת לאפשר לה לעבור לשיטת העסקה שונה, שעיקרה העסקת עובדי חברות כוח אדם במעמד זמני. לטענתם, הפרו ההסתדרות והוועד את חובת הנאמנות כלפיהם.

ומדוע שינהגו כך ההסתדרות והוועד, המופקדים ככלל על שמירת האינטרסים של העובדים? בפי העובדים ישנה טענה, שאלו נהגו כך, שכן הובטחו לחברי ועד העובדים טובות הנאה אישיות. על פי הטענה, הובטחה לחברי הוועד חסינות בפני פיטורין והתחייבות כי במידה שיפוטרו מעבודתם בטמבור תוך 3 שנים מיום החתימה על ההסכם הקיבוצי הם יזכו לפיצויים מוגדלים בשיעור 200%. הפיטורין לא התקיימו בדרך הראוי הלפיטורי צמצום. בפי העובדים יש טענות נוספות (בכללן, אי הגשת רשימה של מפוטרים על ידי הנהלת המפעל לוועד העובדים; אי קיום חובת היוועצות ומשא ומתן עם הוועד על עצם הנחיצות לפיטורי צמצום ועל רשימת המפוטרים; הכתבת ההסכם ע"י טמבור לאחר הצגת מצגי שווא, ועוד).

האם יש מקום לצרף לתביעת העובדים גם את ההסתדרות וגם את חברי ועד העובדים, כנתבעים? בית הדין הארצי השיב בחיוב. ברקע הדברים עומדת גישה המרחיבה את סמכותו העניינית של בית הדין. הסמכות תיבחן על פי עילת התביעה במובנה הרחב.

"כאשר אנו דנים בטענה כי הסכם קיבוצי נכרת שלא כדין ועובדים טוענים לפגיעה מכוח ההסכם שנכרת שלא כדין לדעתם, הרי מדובר הלכה למעשה ביחסים משולשים בעלי השפעה הדדית. ההסכם הוא בין המעסיק לארגון העובדים והוא משליך על זכויות העובדים. כשעובדים טוענים לקנוניה בין המעסיק, ארגון העובדים והוועד בכריתת ההסכם הקיבוצי", כתבה השופטת ברק-אוסוסקין.

"כשזו העילה, יש לברר את מכלול הטענות. עילת התביעה אינה רק מהות הטענות. עילת התביעה כוללת גם את הצדדים הקשורים לטענות אלו. כאשר צדדים כלשהם הם חלק מהעילה, חלק מעובדות המקרה הבונה תביעה, הרי שראוי שהם יהיו צד לדיון. לא הטענות לעובדות מהותיות הן חלק מהעילה אלא גם הצדדים הקשורים להן לפי הטענה בתביעה".

ובאשר לצירוף חברי הוועד כנתבעים, נקבע שמוצדק לעשות כן, שכן "הלכה למעשה חברי הועד חתומים על ההסכם הקיבוצי ונטען שהם השתתפו יחד עם המעסיקה בקנוניה על מנת להוציא את המערערים לפרישה מוקדמת מתוך אינטרסים אישיים שלהם. הסמכות, עילת התביעה, כמו גם הצדדים הראויים נקבעים לפי כתב התביעה. האיזון הנכון אומר לברר את התביעה בשלמותה בערכאה אחת, בעיקר לאור הטענה של קנונייה בין כל הנוגעים בדבר".

השופטת ברק-אוסוסקין הוסיפה וקבעה, שמצד אחד רצוי לעודד במקרים מתאימים פיטורי צמצום, שהינם רצויים בטווח הארוך לציבור כולו. אך עדיין, "פיטורין אלו צריך שייעשו לאחר שיקולים אישיים לגבי האינטרס של המעסיק והאינטרסים והנסיבות האישיות של העובדים המועמדים לפיטורין. בכך מעורב הוועד תוך שעל המעסיק להיוועץ עמו ואף לשאת ולתת עמו על רשימת המפוטרים ומספרם".

(ע"ע 1411/02 אלון ואח' נ. הסתדרות העובדים הכללית החדשה ואח', פס"ד מיום 2.5.04. השופטים אלישבע ברק-אוסוסקין, עמירם רבינוביץ, שמואל צור, נ"צ פנחס קציר וצבי גינזברג).