עכשיו גם המבקר קובע: המדינה מכרה את צים לאחים עופר במחיר נמוך מדי

המדינה מכרה את מניותיה בצים לחברה לישראל במחיר נמוך מדי. זו המסקנה העולה מדבריו של המבקר אליעזר גולדברג, גם אם הוא אינו אומר זאת במפורש. את הבדיקה יזם מנכ"ל רשות החברות, אייל גבאי, בתגובה על הביקורת שנמתחה על המחיר.

הרושם הכללי העולה מן הביקורת הוא, שהמדינה החליטה למעשה מראש למכור את מניותיה (48.6%) לחברה לישראל, ועשתה כמעט הכל כדי להבטיח שלא יהיו מתמודדים אחרים. וכך זה התנהל.

במאי 2001 פירסמה רשות החברות מודעה ולפיה היא שוקלת למכור את מניות המדינה. באוגוסט 2002 הודיעה שוב רשות החברות על הכוונה להפריט את צים, אך לא קבעה מועד להגשת ההצעות. ואז התברר, הפלא ופלא, שרק החברה לישראל רכשה את מסמכי ההפרטה.

במסגרת המו"מ עם החברה לישראל, הסכימה המדינה לפיצול צים לשתי חברות - ישראלית ובינלאומית - לאחר ההפרטה, כפוף למספר תנאים. ההסכמה ניתנה בלי בדיקה מפורטת של השלכותיה, והרשות כלל לא טרחה לבדוק האם לחברה הישראלית תהיה זכות קיום כעסק חי בלי הפעילות הבינלאומית.

שאלת המחיר

בידי המדינה היו שתי הערכות שווי למניותיה בצים, שהיו דומות מאוד. האחת קבעה מחיר של 115-135 מיליון דולר, והאחרת - 116-142 מיליון דולר. שני המעריכים קבעו שיש להפחית עד 10% ממחירים אלו, בשל קיומה של מניית המדינה, עובדת היותן של המניות הנמכרות מניות מיעוט והמגבלות על חלוקת דיבידנדים בחברה. גולדברג מגלה, שאחד המעריכים לא קיבל גישה מלאה לנתונים הכספיים של צים. שניהם לא הביאו בחשבון את אפשרות פיצול החברה, ואת העובדה שבשל כך היה מקום להפחית רק את שווי מניות המדינה בצים ישראל העתידית - מה שהיה מביא להפחתה כוללת של אחוזים בודדים בלבד בשווי צים כולה. וחוץ מזה, מאחר שהיה ידוע שרק החברה לישראל תתמודד, ספק אם היה מקום להפחתה בגין מניות מיעוט.

ב-13 בינואר 2004 התנהל המו"מ עם החברה לישראל. החברה הציעה 85.5 מיליון דולר בלבד לפי 36.5 שקל למניה. הרשות קבעה שדרישת הפתיחה שלה תהיה לפי הטווח העליון של הערכות השווי - 61 שקל למניה. לבסוף הוחלט על מכירה לפי 49.1 שקל למניה, דהיינו 115 מיליון דולר. זהו המחיר הנמוך ביותר שנקבע בהערכות השווי.

מהחברה לישראל נמסר בתגובה: "מידיעות שפורסמו בעיתונות בהקשר למכירת צים עלול להשתמע כאילו החברה לישראל היתה זכאית להפעיל את זכות הסירוב הראשונה בהליך המכירה, ולא היא. לחברה לישראל לא עמד היתרון של זכות הסירוב הראשונה בעת הליך המכירה, והוויתור של החברה לישראל על זכות הסירוב הראשונה ועל זכות ההצטרפות מתועדים במסמכים הרלוונטים באותה תקופה".

[ הרחבה במהדורה המודפסת ]