סחבק

זיפים בני יומיים, חולצה שמוטה מחוץ למכנסיים, יד המוכנה להעניק כאפה לבבית לכל דורש, כל אלה הופכים את יורם בינור לעיתונאי העממי ביותר כיום מבין חברי "חדשות 2". אם להשוות אותו לאהוד יערי, שותפו לסיקור "ענייני ערבים", הרי שבינור נמצא בקצה השני של סקאלת הרשמיות. הוא לא מתהדר במקורות יודעי דבר אלא דווקא ביכולתו לתקשר עם "האדם הפשוט", ולא סתם לתקשר. לא חשוב אם יהיה זה אסיר בטחוני המרצה את עונשו בכלא ישראלי שמור, תושב יריחו המחכה לפתיחת הקזינו בעירו, או פטריוט ישראלי ממוצא דרוזי שישב שמונה שנים בכלא המצרי, מטרתו של בינור תישאר אחת - להסתחבק.

הוא ישחיל מילה ערבית כדי לשבור מחסומים של שפה, יריץ בדיחות בלי להתבייש, יוותר על גינוני אגו מיותרים ובסופו של דבר יתקבל בחום. לכאורה נועדה ההסתחבקות של בינור לגרום למרואיינו

להשתחרר, להתנהג בטבעיות, לספק איזה גילוי נדיר לכתבה שמול אדם אחר היו שומרים לעצמם, אך בפועל היא מחזקת את הדימוי של בינור כאדם שמצליח לחיות בשני העולמות (תל אביב ורמאללה, נווה אילן ומע'אר) באותה המידה. הוא נהנה להסתלבט עם מארחיו, ללא ספק, אך נראה כי עוד יותר מכך הוא נהנה להציג לראווה את יכולת ההסתחבקות שלו בפני הקהל הישראלי.

בשבוע שעבר, כשקיבל על עצמו להתלוות לעזאם עזאם, נוצרה פסגה חד פעמית בין

שניים מהמסתחבקים הגדולים ביותר שידעה ארצנו. כבר במפגש הראשון בין השניים בינור כמעט הביא לעזאם לאטמה במצח וזה, בתמורה, צבט אותו בבית שחיו. עוד תחילתה של ידידות מופלאה.

בהמשך הכתבה הדגיש בינור כי החייכנות של עזאם מסתירה לא מעט, אך מכיוון שבכל הזדמנות בו היו השניים יחדיו הם חייכו וצחקו ובילו כהוגן קשה היה להבין מה בדיוק מועלם מעיני הציבור.

מכל מקום, יש להסתחבקות של בינור יתרונות. הקשר המיוחד שיצר עם עזאם אפשר לו, דקות בודדות לאחר שקבל על כך שתוכנית בידור עשתה מהדרוזי האמיץ הזה חוכא ואטלולא, לבקש ממנו לעשות פעם אחת את השטיק שהפך אותו לליצן האומה ולהגיד למצלמה "אני מודה, מודה, מודה". עזאם נראה תחילה מעט נבוך מהבקשה, אבל מהר מאוד התאפס על עצמו ושיחק את הליצן. אחרי הכול, מה לא עושים בשביל חבר.

תשאלי שוב

"הקבינט", ערוץ 2, שבת 19:00

דנה ויס כנראה לא היתה מודעת לעוצמת הביטויים שאהוד אולמרט עמד לשחרר בתוכניתה כלפי בנימין נתניהו ("איבד את שיווי משקלו הנפשי" וכו'), אחרת קשה להאמין שהיתה מקשקשת איתו דקות ארוכות על ראיונות ראש הממשלה האחרונים ומושב הקיץ הצפוי בכנסת לפני שניגשה לשאלות על שר האוצר. אם כך הדבר, הרי שמדובר באירוע נדיר שכן מנהג קבוע עשו להם המראיינים הפוליטיים - לדעת מראש את התשובה של בן שיחם. זו גם הזדמנות טובה לבחון את כישורי הריאיון של ויס, שרק שניות ספורות לפני כן ביקרה יחד עם צוות תוכניתה את יכולות הריאיון של יונית לוי, גדי סוקניק, איילה חסון, יעקב אילון, ובעצם כל עיתונאי שניסה לראיין לאחרונה את ראש הממשלה.

אולמרט פתח בדברים על "עסקה אפלה" בין נתניהו לבראל, אך עד סוף הריאיון ויס לא הצליחה להוציא ממנו את כל פרטיה. אולמרט הזכיר מועמדים עלומי שם לניהול עתידי של הרשות, ויס כלל לא שאלה לגבי זהותם. כשויס לחצה בעניין העסקה ואולמרט נסוג מההאשמה הקשה אל קביעת שלוש עובדות מחשידות, ויס הסתפקה בכך. כך היה גם כשאולמרט הסביר לה שבמקום לפנות ליועץ המשפטי העדיף להעלות את הנושא לדיון ציבורי. באופן כללי ויס שאלה את השאלות הקשות, אך כשהתשובות הלא מספקות הגיעו היא לא לחצה יותר מדי על המרואיין. מזכיר מאוד את מה שקרה לסוקניק, לוי, חסון והיתר כשבאו לראיין את ראש הממשלה.