מסך הברזל

לא בשבת

"לונדון את קירשנבאום בשישי", ערוץ 10, שישי, 20:00

הם כבר היו שם, במשבצת הפריים של שישי, אי אז בתחילת דרכה של "חדשות 10", וכעבור תקופה קצרצרה הועברו להגשת משדר אקטואליה יומי. אלא שאין להשוות בין הניסיון ההוא לספק אלטרנטיבה ליומני השבוע בערוצים המתחרים לזה הנוכחי שכן בשעתו לונדון וקירשנבאום היו עיתונאים בכירים ושנונים וכל היתר אך עדיין לא "לונדון את קירשנבאום": דואו טלוויזיוני מוכר ובעל סגנון ייחודי. במילים אחרות: אז עוד לא מותגו.

בין אם היתה זו המטרה ובין אם לאו, ההגליה לפרה-פריים של ימי החול אפשרה לשניים לפתח סגנון ייחודי, בועט ומשועשע, לשווק ריחוק אירוני מהקלחת היומיומית, ליצור תוכנית אקטואליה יוצאת דופן, להיוודע בציבור כצמד סינרגטי. במהלך השנתיים האחרונות פיזרו בנדיבות את התבלין המיוחד להם על כל שיחה שקיימו באולפן - התפלפלו, הציקו, לעגו למוסד הריאיון האקטואלי - ועתה הם חוזרים לנקודת ההתחלה. סוגרים מעגל קטן (כאילו שאפשר במיליה התקשורתי המצומצם של ישראל לבצע מהלך שלא יסגור מעגל או שניים), ומביאים לתוכנית הנוכחית את התדמית המפורסמת שלהם כשהיא מודגשת ומוכפלת.

לא עוד תוכנית ראיונות טלוויזיה רגילה, "לונדון את קירשנבאום" במהדורת יום השישי שלה היא מופע, או כמו שנוהג לומר קירשנבאום בהזדמנויות רבות: 'שואו'. "הבמה שלכם" סיכמה קריינית החדשות והעבירה את רשות הדיבור אליהם לאחר מבזק קצר, מכינה את הצופים להצגה הגדולה. אך מה שעובר בתוכנית היומית כאווירה מבודחת הפך במשדר סוף השבוע למאומץ ומלאכותי מעט. שיחותיהם עם רביב דרוקר וצבי יחזקאלי (הם מתעקשים לקרוא לו 'צביקה') עניינו כבימי חול, הראיונות האישיים כשלו להוציא דברי טעם מהמראיינים פחות (ארנון מילצ'ן) או יותר (ד"ר אילן פפה), אך בכל פעם שניסו "לעשות את זה", להביא את הערך המוסף של "לונדון את קירשנבאום" למרכז העניינים, העסק קרטע.

גם בדברי ההקדמה, גם בשיחות הביניים, גם בקברט כמעט סאטירי שהוגש לסיום. הניסיון להפוך תבלין למנה בפני עצמה נידון מראש לכישלון. דווקא קטעי המעבר בתוכנית, בביצוע שני שחקנים צעירים, יצאו שנונים מהרגיל. זה רק מעיד על הבעיה במתכונת החדשה. לצחוק על לונדון וקירשנבאום אמור להיות במסגרת המנדט של לונדון וקירשנבאום, לא משימה המועברת למיקור חוץ.

ובכל זאת ראוי להדגיש: התוכנית של לונדון וקירשנבאום בשישי עדיין עדיפה על נהמות הגברים החשובים בעיני עצמם של ערוץ 2 וקטטות האולפן המביכות מערוץ 1. הנה, סופסוף, אלטרנטיבה למי שרוצה לקבל חדשות בשישי מבלי לראות את רוני דניאל או יואב לימור נפרדים מהמסטינג של רמטכ"ל אחד ומקבלים את פניו של אחר. מה גם שב"אולפן המרכזי" מחכה בכל מקרה אלון בן דוד.

תחיית המתים נדחתה

"הבטחת... תקיים!", ערוץ 1, שבת, 21:05

מנהל הטלוויזיה מוטי עדן שימש כקריין בסרטו התיעודי של צדוק פרינץ על תנועות משיחיות ביהדות העכשווית. ליהוק בלתי רגיל, אמת, אך גם הוא לא הצליח להביא את המשיח לעם ישראל או, להבדיל, להציל את הסרט.

פרינץ אחראי על מאמץ חסר תקדים לשרטט את דיוקן המשיחיות היהודית בישראל ובהחלט אפשר להעריך את העבודה הרבה שהושקעה ב"הבטחת... תקיים!". עשרות ראיונות נעשו עם מגוון עצום של דוברים מכל קצות הדעה, אישורים מיוחדים נתקבלו כדי לשוחח עם רבנים ומקובלים, חומרים נדירים לוקטו מארכיוני רשות השידור. אך אין טעם במאמץ שכזה כשמלאכת ההרכבה לוקה בחסר.

פרינץ הגיש אסופה של חלקיקים שונים מחומרי הגלם הרבים שאסף, מסמך מפוזר ולא אחיד שכלל מחפשי קודים נסתרים בתנ"ך לצד סיכום היסטורי על הרב קוק, ניתוח המשיחיות של בן גוריון, שיחה עם עמותות משיחיות ועוד פנים רבים של התופעה. כל אחד קיבל כמה שניות של פתחון פה, אף אחד לא נבחן לעומקו, וכתוצאה מכך הפך סיפור דרמטי מאין כמותו לסרט שיכול לעניין רק בורים גמורים בנושא או את חברי קהילת המשיחיסטים.

צרו איתנו קשר *5988