חדש חדיש ומחודש

נהגים מנוסים שהם גם צרכנים נבונים ניגשים לרכישת פוליסה לרכב חדש מצוידים בכל השאלות האפשריות. הכל הם זוכרים לבדוק: מי נותן שירותי גרר, מה גובה ההשתתפות העצמית ולכמה זמן יספקו להם רכב חלופי. אבל גם מומחים כמותם אינם דואגים לברר את סוגיית חלקי החילוף. שכן לא רבים יודעים זאת, אבל במקרה של פגיעה ברכב, חברת הביטוח לא תפצה אותם בחלקי חילוף מקוריים.

בעלי מכוניות חדשות טועים לחשוב שבמקרה של נזק יפוצו בחלקי חילוף חדשים, ועל כן אינם שואלים. החברות, מצדן, אינן ממהרות לנדב את המידע הזה. ברוב המקרים יביא הלקוח את רכבו אל מוסך ההסדר של חברת הביטוח, יקבל שומה על הנזק משמאי של חברת הביטוח, ישלם את ההשתתפות העצמית (במוסך הסדר מציעה לו חברת הביטוח הנחה), ובזאת תמה מעורבותו בתיקון.

תואם, לא מקורי

כשגם לרכב בן שנה לא מסופקים חלקי חילוף חדשים, ברור שמשהו חורק, ומסתבר שגם משרד התחבורה נדרש לסוגיה: בשנת 94' יצא חוזר מס' 13 שהנחה את השמאים לאשר למכוניות בתקופת האחריות תיקון בחלקים חדשים ומקוריים בלבד; בשנת 95' הוציא משרד התחבורה חוזר נוסף, שבו הדגיש כי מדובר בחלפים מקוריים; בשנת 2002 שינה המשרד לחלוטין את ההנחיות, ובהוראת הממונה על ההגבלים העסקיים שרצה לפתוח את שוק החלפים לתחרות, הוציא את חוזר 20, המבטל את החוזרים הקודמים. חוזר זה מנוסח, ולא במקרה, באופן תמציתי ביותר: "בעת עריכת שומה לרכב שניזוק ואשר טרם חלפו שנתיים משנת ייצורו, אין לאשר תיקונו בחלקים משומשים אלא בחלקים חדשים בלבד".

חדשים, אך לא בהכרח מקוריים. במשחק המלים הזה שבין "חדש" ל"מקורי" קל מאוד ליפול. כשמדובר בחלקי חילוף, יש לכל הגדרה משמעות כבדת משקל. חלק מקורי - חדש או משומש - הוא חלק שיוצר על ידי יצרן הרכב, והוא מיובא לארץ רק על ידי היבואן הרשמי של הרכב עצמו. חלק תחליפי הוא חלק המיוצר על ידי יצרנים שונים במדינות שונות, ללא מעורבות או פיקוח של היצרן, ומייבאים אותו יבואנים שונים.

עם זאת, גם החלפים המקוריים אינם תמיד מקוריים במלוא מובן המלה: רבים מיצרני הרכב רוכשים את החלפים ה"מקוריים" מספקים חיצוניים ומצמידים אליהם את שמם. אותם יצרנים משווקים את אותם החלפים תחת שמות אחרים, גם לשוק המקביל שבו אינם מוגדרים מקוריים. יתר על כן, יבואני הרכב עצמם רוכשים ומתקינים הרבה מאוד חלקים לא-מקוריים כאלה במוסכי השירות.

נוסף על אלה, יש גם חלקים לא מקוריים, אבל "תואמים ומאושרים", כלומר, שעברו את בדיקות התקן. על פי החוק בארץ חלקים אלה שווי ערך לחלוטין לחלקים מקוריים.

בעוד ששמאים ובעלי מוסכים יוצאים נגד החוזר האחרון שאינו מחייב שימוש בחלפים מקוריים, חברות הביטוח מגנות עליו בתוקף בטענה שאילו הייתה חובה להשתמש רק בחלפים חדשים מקוריים, מחיר הביטוח היה מרקיע שחקים.

לדברי מנהל המחלקה הכלכלית של איגוד חברות הביטוח, שמואל מלכיס, פער המחירים בין החלפים המקוריים לתחליפיים או משומשים הוא עצום: "חלק חדש ומקורי עשוי להיות יקר במאות ואלפי אחוזים מחלק תחליפי. המוסכים מסתתרים מאחורי טענות של טובת הצרכן, אך בפועל הם מעדיפים להשתמש בחלפים מקוריים רק בשל עלותם הגבוהה, מכיוון ששימוש בהם מגדיל את רווחיהם".

כשהחתול שומר על החלב

מכאן, שכאשר שמאי נשלח להעריך נזק מטעם חברת ביטוח, הוא יעדיף מטבע הדברים שלא להגדיל את הוצאות החברה על ידי תיקון יקר. הקשר הבעייתי בין השמאים, האמורים לתת חוות דעת אובייקטיבית, לבין חברות הביטוח, שלמעשה מספקות להם פרנסה, נדון לא אחת בפורומים שונים.

גם על ההסדר שהנהיג המפקח על הביטוח, ולפיו חברות הביטוח מחזיקות רשימה של שמאים והמבוטחים יכולים לבחור שמאי מטעמם, נשמעת ביקורת מצד כל הנוגעים בדבר. הטענה העיקרית היא שהשמאים חשים מאוימים שיוציאו אותם מרשימת החברה, ולכן מתאימים את השומות לצרכיה.

כך או כך, בקרב המבוטחים קיימת בורות רבה לגבי זכויותיהם. לדברי קטיה שוורצמן, יועצת לניהול סיכונים וביטוח ובעלת אתר האינטרנט www.albit.co.il, רבים אינם יודעים שהם יכולים לבחור שמאי מטעמם. שמאי כזה עשוי להיות מחויב פחות לאינטרסים של חברת הביטוח, ולקבוע כי ברכב יותקנו חלפים מקוריים.

אך חוסר ידיעה היא רק סיבה אחת למיעוט הפניות אל שמאי חוץ. סיבה אחרת ונפוצה היא הקשיים הביורוקרטיים שמערימות חברות הביטוח על מבוטח שמבקש חוות דעת של שמאי מטעמו.

לדברי עמוס ז'ורבסקי, יו"ר איגוד שמאי הביטוח בישראל, הקשר הזה אף פעם לא היה בריא, אך היום מדובר במונופול של ממש: "חברות הביטוח השתלטו על כל תחום שיקום רכב מתאונה. בעבר, כל אחד עסק בעיסוקו - החברה הייתה מבטחת, הספק סיפק חלפים והשמאי עשה שמאות. היום חברות הביטוח כופות את דעתן על כל המערכת".

לנו זה לא יקרה

באוקטובר 2004 דנה בנושא גם ועדת הכלכלה של הכנסת, בהשתתפות נציגים מכל הגופים המעורבים - משרד התחבורה, איגוד המוסכים, איגוד השמאים, איגוד חברות הביטוח, המועצה לצרכנות ועוד. בדיון העלה חבר הכנסת משה כחלון (ליכוד) פן נוסף של ניגוד אינטרסים. לדבריו, חלק מחברות הביטוח שותפות גם בחברות המייבאות חלקי חילוף. מדבריו עולה כי כך, על גבו של הלקוח, הן מרוויחות פעמיים: מצד אחד הן אינן מממנות בעבורו חלק מקורי מן החברה, ומצד שני גורפות את הרווחים מן החלפים.

מעבר לבעיה האתית, מדליקה סוגיית החלפים גם נורה אדומה על רקע המלחמה בתאונות הדרכים. החלפים החדשים, כאמור, אינם מיוצרים תחת פיקוח, ואיש אינו ערב לאיכותם ולבטיחותם. בדיון בוועדת הכלכלה ציין ח"כ כחלון כי "יש חלקי חילוף רבים ברמה ירודה מאוד, היכולה לפגוע בתפקודו התקין של הרכב ולקצר את חייו, ולעתים גם את חייו של הנהג".

גם עמוס ז'ורבסקי, יו"ר איגוד שמאי הביטוח בישראל, מזהיר: "החלפים מגיעים מתאילנד, מטייוואן, מהמזרח הרחוק. לפעמים מדובר בחלקים מחומרים זולים ביותר. יש לזה השפעה קריטית לגבי התנהגות החלק, בייחוד במקרה של תאונה. מדובר במשולש סגור של חברת ביטוח העובדת עם מוסך הסדר ושמאי שלה, וכך נוצר מצב שמתאימים את האוטו לחלק ולא את החלק לאוטו".

לדברי יעקב חלווה, יו"ר ענף פחחות וצבע באיגוד המוסכים, ההנחיה הנוכחית אינה מאפשרת למוסך להחזיר את הרכב למצב שהיה בו בטרם התאונה: "המוסך צריך לתקן את הרכב לפי הוראות היצרן. אני לא מכיר שום יצרן שמתיר לשים חלקי חילוף זולים ולא בטיחותיים". חלווה אף קורא למשרד התחבורה לבדוק כמה תאונות נגרמות כתוצאה מכשל טכני-בטיחותי הנובע מחלפים באיכות ירודה.

בתגובה לטענות אלה אומרת חווה בן ארי, סמנכ"ל בכיר באגף התנועה במשרד התחבורה, כי למשרדה יש מערכת בקרה על החלפים הנכנסים לארץ, אך קורה שמסתננים גם חלקים באיכות ירודה. האחריות על הרכבת חלק כזה מוטלת, לדבריה, על המוסך עצמו: "בכל מוסך יש מנהל מקצועי, והוא אחראי שרכב העוזב את המוסך יהיה במצב תקין".

לדברי שוורצמן, סיכון מודע של מבוטחים על ידי חברות הביטוח אינו מתיישב עם כללי ההיגיון הסביר: "לא מתקבל על הדעת שמבטח ייצור לעצמו במכוון ובמודע סיכון מיותר העשוי להגיע למיליוני שקלים בביטוח חובה, במטרה לחסוך אלפי או עשרות אלפי שקלים בתיקון רכב שהוא מבטח בביטוח מקיף".

עם זאת, במסגרת שיטת ה"סמוך" הישראלית, נראה שיותר מדי אנשים פשוט מעדיפים "לקוות ששום דבר לא יקרה".

אבל לא תמיד תקוותם מתגשמת. רק לפני שבועות אחדים חייב מוסד הבוררות של איגוד המוסכים את מוסך "אלכס שירותי רכב" מנתניה לפצות בעל רכב ב-4,355 שקל, לאחר שהתקין במכונית (בת פחות משנתיים) חלקים תחליפיים בהוראת שמאי חברת הביטוח. במכונית, שהובאה למוסך עקב תאונה, הותקן מכסה מנוע לא מקורי. המכסה נפתח מאליו בנסיעה בדרך בינעירונית במהירות של 90 קמ"ש, ופגע בשמשה הקדמית ובגג הרכב.

המלצה לא מציאותית

אי אפשר שלא להרים גבה נוכח עמדתו החלשה של הצרכן אל מול חברות הביטוח, שכן בהצגה הזאת הן ממלאות כמעט את כל התפקידים: הן מבטחות את הלקוחות, הן בוחרות את השמאים שאיתן יעבדו, הן מחליטות על רשימת מוסכי ההסדר, ולעתים שותפות לייבוא החלפים. מה נותר למבוטח? לשלם.

מעבר לנזק הבטיחותי שעלול להיגרם לבעל הרכב, מדובר גם בנזק כלכלי. כאשר קונה פוטנציאלי של הרכב מגלה בבדיקה שיש ברכב חלקים לא מקוריים, ערכו של הרכב יורד, לעתים באופן משמעותי. על ירידת הערך הזאת, כמה לא מפתיע, חברות הביטוח אינן מפצות את המבוטח. קטיה שוורצמן מציינת שמאחר שמדובר ברכבים חדשים, ההפסדים מגיעים לאלפים רבים של שקלים. לכן היא ממליצה למבוטחים לוודא מה מדיניותה של חברת הביטוח לפני החתימה על הפוליסה, ומוסיפה כי בסוכנויות ביטוח הקשורות ליבואני רכב ניתן לרכוש ביטוח הכולל תיקון בחלפים מקוריים.

למרות ההשלכות הבטיחותיות, הכלכליות והאתיות של התקנת חלפים לא מקוריים, קשה לומר שהמפקח על הביטוח, אייל בן שלוש, יוצא מגדרו כדי להגן על המבוטחים. בתשובה לפניית "גלובס" מסר כי "חברות הביטוח מחויבות לאפשר למבוטח להשיב את המצב לקדמותו, וייתכן שלצורך זה יקבע השמאי שחלק תחליפי חדש עדיף על חלק מקורי. מבוטח שחולק על חוות דעת זו רשאי להביא חוות דעת נגדית של שמאי אחר".

נראה שהמפקח מעדיף להתעלם מן העובדה שהמלצה זו אינה עומדת במבחן המציאות. אין זה סוד שאדם שנאלץ לפנות אל חברת הביטוח, עושה זאת בעת שהוא נמצא במצוקה, לפעמים אפילו אחרי תאונה קשה. דווקא בעת הזאת, וכשמכוניתו, ממש כמו בת ערובה, נמצאת במוסך, מטיל עליו המפקח להתמודד עם ביורוקרטיה מסורבלת, ואף לממן שמאי מטעמו.

במסגרת הניסיונות למצוא פתרון, הציע ח"כ חמי דורון משינוי הצעת חוק בנושא, שעניינה ניתוק הקשר בין העיסוק בשמאות לבין העיסוק בביטוח. על פי ההצעה, ייאסר המצב הקיים כיום, שבו רשאית חברת ביטוח לאלץ בפועל את המבוטח, באמצעות הפעלת לחץ כלכלי, לפנות אל מערכת שירותי שמאות השייכת למבטח. הצעת חוק זו הוגשה כבר בכנסת ה-14, אושרה בקריאה טרומית, נדונה ואושרה בוועדת הכספים להבאה לקריאה ראשונה במליאה הכנסת. הקדמת הבחירות לכנסת ה-15 גדעה את רצף הדיון בהצעה, וכעת היא בשלב של העברת החומרים הרלבנטיים לעיון משרד המשפטים והמפקח על הביטוח. *