ביהמ"ש דחה את תביעת אלרוב לפנות נכס השייך לנכדו של דייר מוגן

הנכס הושכר לפני חמישים שנה לסב, לצורך הפעלת בית מרקחת. עם פטירת הסב, ירש בנו את זכות הדייר המוגן, בעוד הנכד, המפעיל היום את בית המרקחת, עבד בו. עם פטירת האב, התעוררה שאלת מעמדו של הבן בנכס.

הנכד טען, באמצעות עו"ד מוטי פירר, כי הוא היורש של הדיירות המוגנת, ומקיים את דרישות סעיף החוק. בעוד אלרוב טענה, כי זכות הירושה כבר התממשה, בעת שנפטר הסב.

הניג קבעה, כי קבלת עמדה זו מביאה למצב שבו מתאיינת הדיירות הנגזרת השניה, רק כי התמששה כבר זכות ירושה אחת.

היא הוסיפה, כי ההכרה במעגל היורשים על-פי חוק הירושה ואי צמצומו ליורשים בפועל, לא צפויה להעמיס באופן משמעותי דור חדש של דיירים מוגנים על כתפי בעלי בתים. לדבריה, נדירים המקרים בהם יוכל הטוען לירושה בדיירות נגזרת שניה להראות, כי קיים במלואם את תנאי החוקק, בפרט המשך עיסוק ניהול ופרנסה בלעדית מהעסק המושכר. (א 043548/03).