האלכסון של סל המטבעות

ב-19 ביולי 1976 הונהג לראשונה סל המטבעות, והרכבו היה מבוסס על הרכב המטבעות של חלק מהמדינות אליהן מתקיים ייצוא. הסל הכיל חמישה מטבעות: דולר ארה"ב, מרק גרמני, פרנק צרפתי, גילדן הולנדי ולירה סטרלינג. באותו הזמן בוצעו פיחותים בשער החליפין לעומת הסל. מדיניות שער החליפין כלפי הסל נמשכה עד סוף אוקטובר 1997, אז הונהגה מדיניות של ניוד אדמיניסטרטיבי של שער החליפין.

ביולי 1985 ביחד עם תוכנית הייצוב, הונהג שער החליפין קבוע כלפי הדולר של ארה"ב, וב-1 באוגוסט 1986 הונהג סל חדש. הגילדן ההולנדי יצא וצורף היאן היפאני. בעקבות השקת מטבע האירו ב-4 בינואר 1999 האירו החליף את המארק הגרמני ואת הפרנק הצרפתי.

ב-3 בינואר 1989, שינה בנק ישראל, בהנהגת פרופ' מיכאל ברונו, ובהתייעצות עם ראשי האוצר, ביניהם ויקטור מדינה, את מדיניות שער החליפין: במקום שער קבוע לאורך זמן, המשתנה על-פי קצב הפיחותים מפעם לפעם, הוגדרה רצועה לשער החליפין בגבולות של 3% מעל ומתחת לשער האמצע. אחת למספר חודשים בנק ישראל יחד עם האוצר, ביצעו פיחות.

ב-1 במארס 1990 הורחבו גבולות הרצועה ל-5% מעל ומתחת לשער האמצע. ב-17 בדצמבר 1991, שזכה לכינוי ליל הברווזים, הוכנס שינוי נוסף במדיניות קביעת שער החליפין על-ידי הנגיד פרופ' יעקב פרנקל ושר האוצר, יצחק מודעי.

השניים הנהיגו רצועה אלכסונית, והתבצעה התאמה הדרגתית קבועה וידועה מראש של שער האמצע ושל הרצועה האלכסונית. שער האמצע עלה מדי יום בשיעור קבוע, כך ששיעור עלייתו השנתי המצטבר היה קבוע וידוע מראש.

רצועת הניוד האלכסונית של שער החליפין היתה משופעת, ומכאן שמה - רצועת האלכסון. עם הנהגת הרצועה האלכסונית, רוחב הרצועה נשאר 5% מעל ומתחת לשער האמצע.

ב-31 במאי 1995 הורחבה הרצועה ל-7% מעל ומתחת לשער האמצע. בליל ה-18 ביוני 1997 הורחבה רצועת האלכסון פעם נוספת ל-15% מעל ומתחת לשער האמצע. המהלך הזה הביא להתפתרות שר האוצר דאז, דן מרידור.

בתמורה בנק ישראל העניק תשורה לראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, הורדת ריבית.

המטרה של רצועת האלכסון היתה לסמן תוואי ידוע מראש להתפתחות שער החליפין ובכך להקטין את אי-הוודאות במשק. השיטה אמורה היתה להקטין את ההצטברות, להצטברות תנועות הון ספקולטיביות.

בפועל הרצועה כשלה ב-1997, ובנק ישראל נאלץ להתערב מדי יום במסחר השוטף במט"ח, ואף לרכוש מהסקטור הפרטי יותר מ-7 מיליארד דולר כדי למנוע את קריסת שער החליפין.

שיעור השיפוע של הרצועה האלכסונית נגזר תחילה בין הפער בין יעד האינפלציה בישראל לשנה הקרובה, כפי שנקבע בידי הממשלה, לבין האינפלציה החזויה בחו"ל.

עם הנהגת רצועת הניוד נקבע לה שיפוע של 9%, ב-9 בנומבר 1992 הוקטן השיפוע ל-8%, וב-26 ביולי 1993 ל-6%.

בשנים האחרונות השתנו הכללים: בפועל הותאם רק גבול התחתון של הרצועה, לפי האפשרויות, בעוד שגבולה העליון של הרצועה נשאר ללא שינוי, בשיפוע תלול יותר.

כתוצאה מכך גבולות הרצועה התרחבו. ב-18 ביוני 1997 בליל ההתפטרות מרידור, הוקטן שיפוע הגבול התחתון ל-4%, ושיפוע הגבול העליון הושאר ללא שינוי - 6%.

ב-7 באוגוסט 1998 הוקטן שוב שיפוע גבול התחתון ל-2% במסגרת עסקת ריבית בין הנגיד פרנקל, לשר האוצר, יעקב נאמן, בתיווכו של נתניהו. הריבית קוצצה והממשלה ובנק ישראל הסכימו להעמדת יעד הגרעון והאינפלציה על 4% שנתי.

ב-24 בדצמבר 2001 הורד הגבול התחתון של הרצועה באחוז ושיפועו הושטח בשער חליפין קבוע של 4.12021 שקל ליחידת סל מטבעות. ממועד זה הרצועה אינה נחשבת עוד לאלכסונית, אלא מלבנית, עקומה מלמעלה.

המרחק בסוף 2004 בין הגבול העליון לתחתון הגיע לשיא של 60.2%, והוא צפוי היה להתרחב ב-5% לשנה בשנים הבאות. ב-9 ביוני 2005 בוטלה רצועת הניוד.