"התדמית הוקרבה למולך הרייטינג"

ואכן, המקומון פירסם כתבה גדולה, שראיינה כמה מאכילי חתולי רחוב. אלא שהכתבה עוטרה בכותרת באותיות ענק, בלשון "שלום, קוראים לי נורית ואני מאכילה כפייתית". המילים "מאכילה כפייתית" הודגשו והוגדלו במיוחד.

תמונתה של דיין שובצה בכתבה, עם כיתוב מתחתיה - "נורית דיין, מאכילה כפייתית. 'איכפת לי מחתולים כמו שאיכפת לי מבני אדם". מילים אלו פגעו בדיין, שהגישה תביעת לשון הרע נגד המקומון. התביעה נדונה בפני שופטת בית משפט השלום בכפר סבא, ניצה מימון-שעשוע.

האם הכתבה הוציאה לשון הרע? הכתבה בכללותה דווקא הציגה את מאכילי החתולים באהדה. לא על עצם הכתבה יצא קיצפה של דיין; אלא על הכותרות, על הצגתה כבחורה תמהונית, על כינויה כ"מאכילה כפייתית" של חתולי הרחוב.

ואכן, השופטת מימון-שעשוע קבעה, ש"אין חולק, כי אילו פורסמה הכתבה ללא הכותרת 'שלום, קוראים לי נורית ואני מאכילה כפייתית', ללא התואר 'מאכילה כפייתית' בכיתוב הצמוד לתמונת התובעת (ובהמשך גם תחת תמונת מרואיין אחר), וללא הפתיח המגולל את סיפורה של רונית המוזרה ומסיים בכך שהיא 'לא לבד' - ניתן היה לראות בה כתבה חיובית ואוהדת את פועלם של מאכילי החתולים".

אלא שהכתבה עשתה אחרת. בראשה התנוססה כותרת בלשון "וידוי חושפני"; היא נקטה במילים "מאכילה כפייתית"; היא הציגה את דיין כבחורה הסובלת מדחפים כפייתיים להאכלת חתולים; היא יוצרת בלב הקורא הסביר רושם של אשה בעלת מוזרות.

"אינני מקבלת את טענת העורך, כאילו הכותרת, הפתיח והכיתובים 'משקפים נאמנה ובצורה ממצה' את תוכן הכתבה", המשיכה וקבעה השופטת. "נהפוך הוא: נראה כי העורך קיבל לידיו כתבה 'חיובית' ו'אוהדת' מדי לטעמו, ומתוך תפיסה עיתונאית לפיה 'צהוב יותר - טוב יותר', ו'חיובי - משעמם', החליט להוסיף לה כותרת, כיתובים ופתיח בוטים ומשמיצים, כדי לעשותה מושכת ומסקרנת יותר. זאת, בעיקר על חשבונה של התובעת, שרגשותיה ותדמיתה הוקרבו למולך הרייטינג".

ניתן ואף לגיטימי להגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיעה השופטת. במישור הרחב, אין ספק שפסק הדין מכוון, ובצדק רב, לתופעה רווחת בעיתונות, על חיבתה הגוברת לכותרות "צהובות". במישור הקונקרטי, אין להקל ראש בתחושות הפגיעה הסובייקטיביות של נורית, שהינה אדם פרטי, ולא איש ציבור (שעל כורחו חשוף לביקורת משוננת יותר). היא בכל זאת ציפתה לכתבה אוהדת, לא להצגתה כדמות מוזרה.

ספק אם אמנם זה הוא המקרה המתאים להעניש עיתון בגין "פרסום צהוב", כל שכן במציאות התקשורתית בישראל. הרדיפה אחר הרייטינג, לטוב או לרע, הפכה למציאות כללית במקומותינו. היא, לעצמה, הינה נושא לטעמו של הציבור הרחב. הביטוי "מאכילה כפייתית" הוא בעייתי, אכן עם סממן "צהוב", אך לא בהכרח בגדר הוצאת לשון הרע.

אלא שכך ראתה השופטת לקבוע. היא ראתה לדחות את יתר טענות ההגנה שהעלה המקומון, ובכללן - הגנת תום הלב, הבעת דעה וביטוי מטאפורי".

במסגרת שקילת גובה הפיצויים, ראתה השופטת לנכון לתת "משקל נכבד לחומרא לעובדה כי לשון הרע שבכותרת ובכיתוב, וזו המשתמעת מהפתיח, הוספה לכתבה ע"י העורך משיקולי 'רייטינג' מסחריים". השופטת פסקה לדיין פיצוי בשיעור 20,000 שקל, בתוספת הוצאות המשפט.

(ת"א שלום כפר סבא 6150/04 דיין נ. "מעריב" ואח', פס"ד מיום 14.6.05. השופטת ניצה מימון-שעשוע).