לקורקינטים אין זכר. גם השותפות העיסקית התפוגגה

השותפים בעסק שהחיה (לכמה שעות) את טרנד הקורקינטים מלקקים פצעים בבית המשפט >

מבט אל זירת משחקי הילדים, בכל שכונה מצויה, יגלה אולי קורקינט אחד לרפואה. קצת מוזר בהתחשב בהיסטריה ההמונית שליוותה את המוצר רק לפני מספר שנים. קורקינט, זוכרים? אותה גלגלת פרימיטיבית שהסעירה את ילידי שנות החמישים, הפכה טרנדית בתחילת העשור כשלרגע קט נזנחו משחקי המחשב וברחבי הארץ נצפו מאות ילדים מתמסרים ללהיט החדש.

אלפי הורים פנו אז בכיוון חנות הצעצועים הקרובה לביתם והפקידו בידי ילדיהם את הגלגלת האופנתית. באותה תקופה ממש, יכלו אילן גלסמן, רונן ריכליס ומרדכי בן דוד, לחייך לעצמם באושר רב. העסק לייבוא ושיווק קורקינטים שהקימו, הצליח מעל למצופה. "זה היה היסטרי", מתמצת ריכליס. "עשינו המון כסף בזמן מאוד קצר. זה פשוט נראה היה כמו עסקה נפלאה לכולם. באותה תקופה חשבנו: מי אמר שאי אפשר לשלב בין חברים לעסקים?", משתומם גלסמן.

כמעט חמש שנים אחרי, כשלקורקינטים אין כמעט זכר, גם הדי השותפות "הנפלאה" התפוגגו. בתביעה שהגישו גלסמן וריכליס לבית המשפט המחוזי בתל אביב הם תובעים מבן דוד כ-1.1 מיליון שקל כשלטענתם עד עתה לא הושלמה בין הצדדים מערכת ההתחשבנויות הסופית. עוד תובעים השניים לחשוף את פנקסי החשבונות. בן דוד, מנגד, באמצעות בא כוחו עו"ד ערן שמעוני ממשרד "חיים צדוק ושות'", הודף את הטענה ובכתב ההגנה ביקש לסלק את התביעה על הסף.

תחילתו של הסיפור במרץ 2000. באותה העת נחתם בין הצדדים הסכם לפיו יפתחו השלושה עסק משותף ליבוא ושיווק קורקינטים מדגם RAZOR. בהסכם נקבע כי בתקופה הראשונה לתפעול העסק המשותף, הוא יופעל תחת מספר העוסק מורשה של בן דוד, שבבעלותו חברה לייבוא דיסקים ומוצרי אלקטרוניקה בשם "בנדא מגנטיק".

פעילות העסק המשותף צברה תאוצה. בן דוד מונה כאחראי על הצד הלוגיסטי- תפעולי בעוד שגלסמן וריכליס דאגו לשווק ולפרסם את המוצר בעיתונים ובגלי האתר.

הקורקינטים תפסו בגדול. הסכמי פרסום שנחתמו עם "ידיעות אחרונות" ו"ראש אחד" האיצו את המכירה. הקורקינטים הפכו ל"מכת מדינה".

כעבור שלושה חודשים הקימו השלושה חברה בשם "ר.ג.ב מילניום סחר בע"מ". לאחר פעילות של כ-8 חודשים בעסק המשותף, פנו התובעים לבן דוד וביקשו לערוך מאזן בכדי לבדוק את רווחי העסק המשותף ובהתאם לכך לחלק את הרווחים בין הצדדים. "לתדהמתם", נכתב בכתב התביעה, "ובניגוד גמור להסכם ולפעילות המשותפת בעסק המשותף, סירב הנתבע להציג בפני התובעים את חשבונות העסק המשותף וזאת במטרה למנוע מהם את מאזני העסק המשותף ואת הרווחים המגיעים לכל אחד מהצדדים בגין פעילות העסק המשותף עד כה".

על פי הנטען בכתב התביעה בפגישה אותה קיימו השלושה "החליט בן דוד, על דעת עצמו, לשלם לכל אחד מהם סכום של 800 אלף שקל ובכך הסתיימה, לטענתו של הנתבע, פעילות העסק המשותף וחולקו הרווחים".

גלסמן וריכליס פנו לרואה החשבון יצחק כהן לחאם שבדק ומצא כי יתרת הרווח שלא שולמה לשניים עומדת על סך של 1,101,028 $. עם זאת, על פי הערכת התובעים יתרת הרווחים מגיעה לסכומים גבוהים עוד יותר "שכן למיטב ידיעת התובעים מכר הנתבע את המלאי של הקורקינטים שהיו ברשותו ולא העביר את הרווחים המגיעים כתוצאה מכך לתובעים".

בן דוד לא נותר חייב. בכתב ההגנה שהגיש לבית המשפט ביקש לסלק את התביעה על הסף. "בתביעה זו אין תום", נכתב בתגובה לבית המשפט. "היא באה לעולם על מנת להפעיל על הנתבע לחץ פסול, בניסיון לגרום לו לשלם לתובעים פעם נוספת כספים שאינם מגיעים להם ושמעולם לא הגיעו להם".לטענת בן דוד, לקראת סוף שנת 2000, הוסכם בין הצדדים כי לסילוק טענות התובעים, ישולם להם סכום כולל של 1.6 מיליון שקל בצירוף מע"מ. לדבריו, מתוך עלות כוללת של 12.5 מיליון שקל, השקיעו גלסמן וריכליס 290 אלף שקל בלבד. "כמעט ללא השקעה כספית וכמעט ללא סיכון עסקי, שילשו התובעים לכיסם, בתוך חודשים ספורים, סך של כ-1.6 מיליון שקל. למרות שהפרו את התחייבויותיהם כלפי בן דוד ונשאו רק בחלק מזערי מהעלויות בהן היה עליהם לשאת", נכתב בכתב ההגנה.

גלסמן וריכליס הגיבו בכתב תשובה לבית המשפט בו ביטלו את טענותיו של בן דוד. נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, השופטת עדנה בקנשטיין, הפנתה את הצדדים לגישור אצל השופט ד"ר קובי ורדי. בדיון שקיים ורדי הוא נתן לצדדים ארכה על מנת להשלים ביניהם את ההליכים המקדמיים. "אנחנו דורשים לחשוף את החשבוניות", מסכם גלסמן. "הסאגה הזו לא תגיע לפתרון עד אשר נקבל את מלוא הסכום המגיע לנו". *

צרו איתנו קשר *5988