"כל הבולשיט הזה של האובייקטיביות"

מארק ויצמן הוא טיפוס קודר בסגנון המאה ה-17, סופר מסוגף, רזה, עם זיפים בני יומיים ועיניים יוקדות. ויצמן כתב שמונה ספרים, חלקם זיכו אותו במוניטין בינלאומיים, למרות שאף אחד מהם לא תורגם לאנגלית או לעברית. ויצמן נולד בצרפת וגדל בבית יהודי חילוני. לראשונה פגשתי אותו בתל אביב, כאשר סעד את ליבו על גג ביתו של ידיד במהלך הימים האחרונים של הקיץ. לעיניו האפורות כים הייתה השפעה מרגיעה על הנוכחים.

במהלך החודשים שחלפו מאז, שמעתי רבות אודותיו וראיתי אותו מספר פעמים. תחילה בטלוויזיה הצרפתית, בתוכנית שבה טען נגד דרכי ההתייחסות לישראל בתקשורת הצרפתית. בהמשך, נקשר שמו בחוגים חברתיים בישראל, כאדם שבחר לעבור ברית מילה בשנות ה-30 לחייו. אחרי שהבריז לי לפגישה שקבענו בפריז, נאות ויצמן להתראיין באמצעות הדואר האלקטרוני.

"נולדתי בפריז", הוא מספר. "אבי היה שחקן בתיאטרון, וכקומוניסט מעורב מאוד לקח חלק במדיניות של אנדרה מלרו, שייחודה היה בהבאת התרבות לעם. הלכנו אחריו ואחרי להקת התיאטרון שלו לכל מקום שאליו נשלחו על ידי משרד התרבות. את ילדותי העברתי ברחבי צרפת, בעקבות התיאטרון".

ויצמן היה בן 36 כשפרסם את ספרו הראשון. "הייתי מוכן ובשל לכתוב במשך תקופה ארוכה לפני כן", הוא אומר, "אבל כל דבר שכתבתי לא היה משכנע בעיני. פשוט לא הצלחתי להגיע לשאלות הטובות".

אבא יהודי רוצח ילד חצי יהודי

אבל השאלות הטובות הגיעו אליו. בתחילת שנות ה-90 התרחש בעיר ניס בצרפת רצח אלים במיוחד בתוך המשפחה: זוג נשוי שעבר לדרום צרפת כדי שהבעל, וטרינר בשם טורקווין, יוכל להרוויח יותר כסף. במקביל להתעשרותם, גדל תאבונה של אשתו לרומנים עם הומלסים. היא גם התאהבה ביהודי מקליפורניה, ישראלי במקור, שעימו ניהלה רומן במשך תשע שנים.

בסופו של דבר, החליטה האישה לסיים את נישואיה עם טורקווין, כשהמניע להחלטתה היה שהילד שנולד במסגרת נישואיהם לא היה שלו, אלא של הישראלי. השמועות, שמעולם לא אומתו, סיפרו כי טורקווין נעל את עצמו במשרד וניסה למול את עצמו אחרי ששמע מאשתו וידוי על הרומן שניהלה. שלושה שבועות מאוחר יותר נעלם הילד, ומעולם לא נמצא.

במילותיו של ויצמן, "כמה חודשים אחר כך, הקליטה אשתו של טורקווין את בעלה כשהוא מודה כי חנק את הילד. הנימוק שלו לרצח היה שהילד היה חצי יהודי. האישה הצליחה להוציא מבעלה את הווידוי רק אחרי שהבטיחה לו לקיים איתו יחסי מין לאחר מכן - מה שאכן קרה. מיד אחר כך היא פנתה לשוטרים והעבירה להם את הקלטת".

הסיפור הפך לסאגה שלמה בה הואשמו המוסד והמאהב היהודי בחטיפת הילד ובהבאתו לישראל, שם ככל הנראה הועבר ללימודים בחסות החרדים. טורקווין נעצר, אולם שוחרר מפאת היעדר ראיות לרצח, והעובדה שגם גופה לא נמצאה. לבסוף, אחרי שורה ארוכה של חקירות שבדקו כמה וכמה סיפורי אליבי, שאף אחד מהם לא שכנע את בית המשפט, הורשע טורקווין ברצח. הפרשה שימשה את מארק ויצמן כבסיס לספרו "נישואים מעורבים".

* ב"נישואים מעורבים" בחנת את המתחים בין נוצרים ויהודים. האם האירועים היו רק תירוץ, או שמא מדובר ברעיון שהתעסקת בו הרבה זמן?

"לפני 'נישואים מעורבים', כתבתי בשם 'כאוס' (Chaos), בו ניסיתי לבחון שאלות של זהות, זיכרון ושקרים במשפחתי. 'נישואים מעורבים' היה סוג של המשך ברמה קצת שונה. הפעם ניסיתי לבדוק את הזהות הצרפתית, או ליתר דיוק משבר הזהות הצרפתי, באמצעות סיפור 'אמיתי'".

"הספר אינו עוסק ב"מתחים בין נוצרים ליהודים", זה לא מה שעבר לי בראש, וזה לא מה שקרה שם. זה ספר על צרפת... ובסופו של דבר זה גם ספר על טירוף - הטירוף של האישה והטירוף של הווטרינר שהורשע בחניקת בנו בן השבע. הסיפור הגיע לידיעתי שבע שנים לאחר שהסתיים. כאשר האזנתי למשפט ברדיו, הבנתי שאנשים מתל אביב זומנו לתת עדות".

* טורקווין, הווטרינר, הגיש נגדך תביעה משום שהשתמשת בחייו הפרטיים לכתיבת ספר בדיוני. הוא הפסיד במשפט משום שהשופט הכיר בזכותו של סופר להמיר חומרים פרטיים לספר בדיוני. האם המקרה קבע תקדים משפטי בצרפת?

"האמת היא שזה מה שצריך לקרות. אף מקרה בסגנון זה לא הגיע לבית המשפט מאז".

לא עשיתי את זה כיהודי

* הפכת למעין דובר של יהודי צרפת, במיוחד מאז תחילת האינתיפאדה השנייה. כיצד נקלעת לתפקיד הזה?

"מעולם לא הפכתי לדובר של אף אחד בשום צורה. ממש לא. אבל כן השתמשתי במשרה שהוצעה לי בטלוויזיה כדי לטעון כנגד המיינסטרים הצרפתי בנושא המזרח התיכון, מאז תחילת האינתיפאדה. לא עשיתי את זה כיהודי, למרות שרוב מבקרי הציגו אותי ככזה, אלא כצרפתי המתבייש במדינה שלו ובממשלה שלו".

* אמרת לעיתון ל'אקספרס כי כתבת את "ספר מלחמה" ('Book of War') במהלך הבחירות הראשונות של אריאל שרון, מתוך כוונה להדגים את הסתירות בישראל על ידי הבחירה בו. מהם לדעתך הסתירות הבולטות ביותר בחברה הישראלית אז והיום?

"זו שאלה גדולה מדי; היא דורשת ספר שלם. מה שרציתי לעשות בספר הזה לא היה כל כך להדגים את הסתירות, אלא להציג את החברה הישראלית בזמן שבו כל התקשורת הצרפתית הייתה רק ברמאללה".

* ל'אקספרס כתב כי "ספר מלחמה" הוא ספר של שאלות בלתי אפשריות. האם אתה מסכים עם הקביעה?

"כן, בהחלט, כמו כל סיפור יהודי טוב".

* צוטטת כשאמרת כי 'ספר מלחמה' "תוכנן כתרגיל באנטי-עיתונות"? מה זה בדיוק 'אנטי-עיתונות'?

"אנטי-עיתונות זה פחות או יותר מה שעבר לנורמן מיילר בראש כאשר כתב את "צבאות הלילה" או "שירת התליין": תיפטרו מהבולשיט של האובייקטיביות, שזו הדרך היחידה להעביר את הדעות הקדומות של הרוב, ותנסו לאמץ מראה ספרותי יותר של הדברים, על ידי הגברת המעורבות שלכם במה שאתם מתארים. תמיד ראיתי את 'ספר מלחמה' כהמשך לא-בדיוני של 'נישואים מעורבים'".

* בספר, השתמשת בציטוט של שיילוק מתוך "הסוחר בוונציה" שהולך (בתרגום חופשי) כך: "אני מחויב להשביע את רצונך בתשובתי". האם אתה חושב שהציטוט תואם את מדיניות החוץ של ישראל?

"בהחלט לא, אבל אני חש שהתפיסה שיש בעולם, במיוחד בצרפת, ביחס לכל ביטוי או שאיפה של ישראל יכולה להיות מנוסחת במילים אלו. הנקודה שלי היא שהמושג 'אנטישמיות' הפך לקלישאה מוסרית. מובן שאנחנו צריכים להיאבק ב"אנטישמיות" וב"גזענות", השאלה היא למה בעצם אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים את זה? לא הרבה".

"מה שעומד מאחורי 'אנטישמיות' קשור למין, תשוקה, פיתוי ואונס. ב'הסוחר מוונציה' שיילוק נראה כמו התגלמות היהודיות משום שהוא להוט כל כך להשיג את מה שהוא רוצה. הוא אינו מפלצת משום שהוא יהודי. הוא מפלצת משום שכיהודי התשוקה שלו היא כל כך חזקה. החוזק הזה מיוצג באובייקטים הבסיסיים שהוא חושק בהם: כסף ובשר. יהודים הביאו לעולם את מושגי התחרות והלהט. זוהי בעיית סקס, כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני".

ולמה מלת את עצמך?

* מדוע לא תורגמו ספריך לאנגלית או עברית?

"אין לי מושג".

* האם תמיד הייתה נימה פוליטית בעבודתך?

"אינני מודע לכך. פוליטיקה היא בסך הכול חומר למטרות ספרותיות".

* האם אתה חש כאילו אתה נתפס היום אחרת בחברה הצרפתית בשל תפקידך החדש בהגנה על פעולות ישראל?

"לרוע המזל זה המצב, למרות שלמיטב ידיעתי, מעולם לא הגנתי על פעולות ישראל".

* גדלת בבית יהודי, אבל לא עברת ברית מילה. בשנות השלושים לחייך החלטת לעבור מילה. מה גרם לך להגיע להחלטה כזאת?

"זה ייקח לי שעות להסביר".

* האם היה זה תוצר לוואי של חוויה דתית יהודית מסוג כלשהו או גילוי-מחדש תרבותי?

"לא. אינני דתי ומעולם לא הייתי. אבל עברתי את הניתוח הזה בדרך הכי טקסית שאפשר. למרות שזה בוודאי הדבר המוזר ביותר שעשיתי אי פעם, אני מרוצה מזה".

* האם חשת שונה בדרך כלשהי לאחר מעשה? מבחינה פיזית או רוחנית?

"פיזית כן. רוחנית - ברור שלא".

* אני מתעכבת על נושא המילה משום שרבים בישראל בודקים היום מחדש את נחיצות ברית המילה. זה הפך לנושא חם למדי.

"אני לא מתכוון להיכנס לזה. מילה אינה נושא לדיונים מבחינתי. באופן כללי יותר, אינני מאמין ברציונליזציה של נושאים מעין זה, וגם אינני מאמין גדול בנחיצותם".

* על מה אתה עובד עכשיו?

"אין לי שמץ של מושג". *